מאבישי ברק : לזכרה של אורה יוליוס -הנדל

                           אורה יוליוס-הנדל  1932-2021

לא פעם עולים לי הרהורים, הייכן אותם כותבים וכותבות שהיו פעילים באתר של גייזי, מה קרה להם, מדוע פסקו לכתוב לאתר. אחת מהן היתה אורה,שליוותה את האתר בנושאי מוסיקה קלסית, אירועים ותמונות מן העבר הקריייתי.אורה היתה מהפעילים בתנועת הנוער העובד, בקבוצת "שדמה", את שרותה הצבאי שרתה בנח’’ל בקיבוץ גנוסר.בגרעין שהשלים את קיבוץ נחשולים.רבים מאותו הגרעין הלכו לעולמם כך שאין את מי לשאול יותר על תולדתיה,

יהא זכרה ברוך!.

אבישי ברק.

עדכון בנושא " האתר החופשי של בני קריית חיים " מייסד ועורך שנים רבות , גייזי שביט.

האתר שודרג לפלטפורמה חדשה. כל החומרים הנמצאים באתר ניתנים לצפיית הגולשים והמתעניינים בתולדות קריית חיים. רישום שם דומיין האתר  ושמירתו בחוות השרתים הובטחו לתקופה של שלוש שנים {החל  מיום 1.9.2021 ועד 1.9.2024.}. בהיעדר מימון או הסדר אחר , שמירת האתר בחוות השרתים תיפסק בתם שלוש שנים אלה , הוא ירד מ"הענן " ולא  יהיה פתוח ונגיש לציבור .התוכנית שהפעלת האתר ושמירתו לשנים רבות , תתבצע על ידי תלמידי בית הספר התיכון בקריית חיים לא צלחה. נשמח להעביר את שמירת ותפעול  האתר לבני הדור הצעיר  של בני קריית חיים .אנא הפיצו  ופרסמו בחוג ידידכם , חבריכם  וכל מי ששמירת תולדות קריית חיים חשובה ומעניינת אותו .נקווה שימצאו אלה שירתמו למשימה.

שנה טוב ובריאות לכם ולבני משפחותיכם

אלי רביד { ליישי }

לזכרה של אורה יוליוס הנדל

 מאת גייזי

בשידור חוזר>הבחירה של אורה יוליוס/הנדל: קונצרט לכינור ולתזמורת מאת פגניני

בשידור חוזר>הבחירה של אורה יוליוס/הנדל: קונצרט לכינור ולתזמורת מאת פגניני

קונצ'רטו לכינור ותזמורת מס' 1 ברֶה מאז'וֹר, אופוס 6, מאת נִיקוֹלוֹ פַּגָאנִינִי

לצפיה והאזנה בתחתית הדף

נִיקוֹלוֹ פַּגָאנִינִי (Niccolo Paganini, 1782- 1840), מראשוני הרומנטיקנים במוסיקה ו"אבי הנגינה המודרנית בכינור", נולד בגינואה, עיר הנמל שבצפונה של איטליה, שם היה אביו פעיל בשילוח מטענים והיטיב לנגן במנדולינה ובכינור. ממנו קיבל פַּגָאנִינִי את ראשית חינוכו המוסיקלי ואחר-כך המשיך ללמוד ממורים שהיו בעצמם כנרים מקצועיים מפורסמים, אבל בעיקר השתלם בעצמו. פַּגָאנִינִי הופיע לראשונה בפני קהל כשהיה בן אחת-עשרה ומהופעה להופעה גדל פרסומו. לאחר שבגר הקדיש הרבה מזמנו להימורים, למשחקי קלפים ולפרשיות אהבים, שרק הוסיפו לו פרסום. פעם נתן את כינורו בעבוט כדי לשלם חובות הימורים. סוחר צרפתי השאיל לו כינור גווארנֶרי כדי שיוכל לנגן בקונצרט ואחרי ששמע אותו מנגן נתן לו את הכלי במתנה. במשך חייו היו ברשותו של פַּגָאנִינִי מספר כינורות, ויולות וצֶ'לים מן המעולים ביותר, שנבנו בבתי המלאכה של משפחות אמאטי וסטראדיבַרי.

בשנות העשרים הראשונות לחייו חיבר פַּגָאנִינִי את הקאפּריצ'ות לכינור ללא ליווי, שהפגינו את טכניקת הנגינה החדשנית שלו ואת שש הסונטות לכינור וגיטרה, שכן למד לנגן גם בכלי זה כמו גם בוויולה. הדוכסית של לוּקָה, אחותו של נפוליאון אֶליזָה, מינתה אותו למנהל המוסיקה בחצר שלה בפּיוֹמבּינוֹ ואחר-כך בפירֶנצָה. אבל פַּגָאנִינִי, שיותר מכל רצה להיות עצמאי וחופשי, הִרבָּה להופיע ברסיטלים שבהם ניגן מיצירותיו בערים רבות באיטליה, והקסים לא רק את קהל מאזיניו, אלא גם מוסיקאים ידועי שם. פַּגָאנִינִי היה מלחין פורה וכנר וירטואוז מפורסם מאוד בזמנו, המחצית הראשונה של המאה ה-19. המהפכה שחולל בנגינה בכינור השפיעה על רבים ושינתה כליל את דרך הנגינה בכלי זה.

פַּגָאנִינִי זכה בחייו לכבוד רב: בשנת 1827 העניק לו האפיפיור ליאוֹ השנים-עשר את אות "מסדר דורבן הזהב". ככנר המנגן את יצירותיו שלו הופיע פַּגָאנִינִי בהצלחה עצומה בווינה, בפאריס, בוורשה, בברלין ובלונדון ובערים אחרות וגרם סנסציה. ממסע ההופעות שלו באנגליה ובסקוטלנד חזר איש עשיר והתיישב בפאריס, שם הזמין אצל בֶּרליוֹז קונצ'רטו לוויולה, שהפך להיות הסימפוניה "הָרוֹלד באיטליה", על-פי בלדה של לורד בַּיירוֹן. אבל פַּגָאנִינִי מעולם לא ניגן את היצירה משום שלא אהב את תפקיד הוויולה שלדעתו לא היה מרשים מספיק. פַּגָאנִינִי הקים לו בית בפּארמָה וניצח בעיר זו על תזמורת החצר של הדוכסית הגדולה מארי לוּאיז. לאחר כישלון בית ההימורים "קאזינו פַּגָאנִינִי", שבו השקיע כסף רב, עבר פַּגָאנִינִי למַרסֵיי ואחר-כך לניצָה שבריוויירה הצרפתית כשהוא כבר חולה בסרטן הגרון ושם נפטר והוא בן 58 בלבד.

עוד בימי חייו נקשרו בשמו ובדמותו של פַּגָאנִינִי אגדות. תרמו לכך אישיותו הרומנטית וההרפתקנית, התנהגותו המוזרה ונגינתו המיוחדת. הוא נהג להרבות בסלסולים, בטרילים וניגן פִּיציקָטוֹ, כלומר פרט על המיתרים, ביד שמאל; ה"גשר" שעל כינורו לא היה מקומר בראשו כמקובל, כי אם ישר, דבר שאיפשר לו לנגן על מספר מיתרים בבת אחת ולהשמיע אקורדים; אמרו עליו שהיצירות שלו הן כה קשות לנגינה שרק הוא מסוגל לנגן אותן. בזמננו כל אלה הם ביצועים מובנים מאליהם של כל כנר ראוי לשמו ולא בגללם אנו מתפעלים מן הווירטואוז. מה שהיה חידוש בזמנו, ואפילו מהפכני, איבד מאז מראשוניותו. פַּגָאנִינִי, בניגוד לקודמיו, ידע לנצל את כל האפשרויות הטמונות בכלי, אבל מכיוון שהיה גם בדרן, לא נמנע משימוש ב"טריקים" כדי להפליא את שומעיו וידוע שלא פעם החליש, או ניתק מראש, מיתרים אחדים כדי לסיים נגינה על מיתר יחיד. בני דורו אמרו שידע להפיק מכינורו קולות של כלי נשיפה, קול אדם, ציוץ ציפורים ואפילו נעירת חמור. בגלל יכולות אלה נפוצה האגדה שמכיוון שנגינתו היא מעֵבר לכוחו של בן אנוש מוכרח להיות כאן משהו על-טבעי, כלומר שיתוף פעולה, או ברית, עם השטן! אחרים חיפשו הסבר רציונלי וסיפרו שפַּגָאנִינִי ישב כביכול עשרים שנה בכלא בעוון רצח ושם התאמן ללא הפסקה על כינור שבור. לקראת מותו סירב פַּגָאנִינִי לקבל את ברכת הכנסייה ומשום כך עוד חמש שנים אחרי מותו לא נקברה גופתו באדמה מקודשת. בסופו של דבר נקבר פַּגָאנִינִי בפּארמָה ועל הקבר הוקם מאוזוליאום מהודר.

וכך תיאר את דמותו בן דורו הצעיר, המשורר היהודי-גרמני היינריך היינֶה, שראה אותו בקונצרט שנערך בהמבּוּרג ביוני 1830: "הוא לבש מעיל עליון אפור כהה ארוך שהגיע עד כפות רגליו, ובשל כך נראתה דמותו גבוהה עוד יותר. השיער הארוך והשחור נפל על כתפיו בתלתלים סתוּרים ויצר מעין מסגרת אפלה סביב הפנים החיוורים כמת שעליהם חרטו דאגות, גאוניות וגיהינום את עקבותיהם שאינם ניתנים להימחות". ידוע גם שהיו לו אצבעות ארוכות באופן לא רגיל ושפרקי ידיו היו גמישים מאוד. לעומת זאת סיפרו עליו שהיה קמצן גדול, דבר שאינו מתיישב היטב עם העובדה שתרם לא אחת כספים לצדקה, שתמך עד סוף ימיו בבן לא חוקי שילדה לו אחת מאהובותיו ושהעניק 20 אלף פרָנקים לבֶּרליוֹז שהיה נתון במצוקה. אפשר שכך ראה פַּגָאנִינִי לנכון לבוא לעזרתו של מי שהוא ראה בו את "יורשו של בטהובן".

נוסף על 24 הקאפּריצ'ות, 6 הסונטות לכינור וגיטרה, 12 הרביעיות לכינור, ויולה, צ'לו וגיטרה ו"הקרנבל הוונציאני" ויצירות נוספות, קטנות יותר, כתב פַּגָאנִינִי שישה קונצ'רטים לכינור ששלושה מהם לפחות עדיין מנוגנים: מס' 1 ברֶה מאז'ור, מס' 2 המפורסם לא פחות, המכונה "לָה קָמפּאנֶלה" (הפעמון) ומס' 3.

את הקונצ'רטו מס' 1, ברֶה מאז'ור שאני מביאה כאן, ואשר פרקיו הם אלגרו מַאֶסטוֹזוֹ – אדאג'וֹ – רוֹנדוֹ, אלֶגרוֹ ספִּירִיטוּאוֹזוֹ, כתב פַּגָאנִינִי ככל הנראה בשנים 1817- 1818 והוא נחשב קשה מאוד לנגינה עד שלא מעט כנרים מהוללים נמנעו מלנגן אותו. מנגנת אותו כאן ילדת הפלא היפנית לשעבר אַקִיקוֹ סוּבַאנָאי. ההופעה הוקלטה במהלך התחרות לכינור על שם צ'ייקובסקי שנערכה במוסקבה בשנת 1990, תחרות שבה זכתה אַקיקוֹ בת ה-18 בפרס הראשון.

הקונצ'רטו מחולק כאן ל-5 חלקים כאשר שלושת החלקים הראשונים מהווים את הפרק הראשון של הקונצ'רטו. החלק הרביעי הוא הפרק השני והחלק החמישי הוא הפרק השלישי

 פרק ראשון  > א'

 פרק ראשון > ב'    

 פרק ראשון > ג'  

 פרק שני 

 פרק שלישי

יורם סתו: אורה יוליוס הנדל הלכה לעולמה

 אמש דברתי עם חברתי הדסה ראובני / גרמי, בניר אליהו, היא הבת דודה של אורה יוליוס / הנדל ז״ל, 

נאמר לי שאורה נפטרה לפני כחודשיים שלושה. אורה ז'ל תרמה רבות לארכיוני התמונות וכן עזרה לי רבות בזיהוי רבים מהמצולמים.

יהי זכרה ברוך, ומנוחתה עדן !

יורם

"הצריף "בקרית חיים שנקרא בשם זה גם כשהיה לבניין אבן.

מאריק כץ 24.8.21

"הצריף" בקרית חיים, היה ויש רק אחד בתחנת האוטובוסים הצמודה לקריית חשמל.

כל השאר זה "מתחזים".

יום טוב, אריק

מדני שחל 25.8.21

ללא כל קשר להעברת צריף של הבריטים מתחילת רחוב א' להלן ידיעה מעתון המשקיף מ- 3 לאוגוסט 1947.

דני שחל

מי מכיר ויודע לספר אודות הצריף מקרית חיים שנדד לחולות חופית ???

הצריף מקרית חיים הנמצא בחופית . צולם ביום 23.8.2021

שלום רב,

אני מנהלת ארכיון בישוב שלי – חופית. יש לנו צריף משנות ה-50 מאה קודמת(!) שההסתדרות דאגה לתת לנו והוא מקריית חיים.  אנחנו עכשיו כותבים את סיפור הצריף ונתן לי שמוליק שפירא את האתר שלכם. מי שדאג להביא לנו את הצריף היה יו"ר מועצת הפועלים בנתניה. שמור ומשמש אותנו עד היום. כנראה היה במחנה בריטי ברחוב א' עד הכרזת המדינה כשהבריטים עזבו.

יודעים משהו? כל מה שתוכלו לספר, צילומים יתקבל בתשואות!!

תודה

רותי מיכאל, חופית

מיורם סתו: בשורה משמחת .חברי שלמה גולן { גולדרינג } חי

שלום חברים,

בנובמבר 2020, שלחתי לכם הודעה מצערת שחברנו שלמה גולן (גולדרינג), שלומיקו, נפטר. מידע זה קבלתי בזמנו מגיסתו שגרה בבית לידו ברעננה. עם שלומיקו הייתי בקשר אינטרנטי זמן רב, אך עם הזמן הקשר הפך יותר לקשר טלפוני. מאחר שכמה ניסיונות לקשר טלפוני לא צלחו דאגתי שמא קרה משהו ואז מיד התקשרתי לגיסתו לברר את העניין. הגיסה אמרה לי ששלומיקו נפטר לפני כשבועיים ולכן אין בבית ברגע זה מי שיענה. הצטערתי מאד לשמע הבשורה ומיד העברתי לכם החברים שהכירו אותו, את המידע המצער. שלשום בצהרי יום קבלתי שיחת טלפון מהארץ (תשעה חדשים עברו מאז) :שלום יורם, מה שלומך ?

שלום, תודה רבה, עם מי אני מדבר?

שלמה !

איזה שלמה ?

שלמה גולן, גולדרינג, מה אינך זוכר אותי ?

כן, בוודאי זוכר, שלומיקו מה שלומך ?

מזמן שלא דברנו ……….

תארו לכם, הלב נעצר לי, פלא שלא חטפתי איזה אירוע בקושי הצלחתי לומר כמה מילים, אך שלומיקו המשיך לדבר גם עבורי, השיחה הייתה קצרה ואני בהלם, הייתכן שאני מקשיב לשלומיקו ? שרדתי את המאורע ואני ממש בהלם, המחשבות רצות במוחי ואני נלחץ.

שלחתי מיד אימיילים לשניים מחברינו , ודרשתי תשובה בהקדם, אם הם בקשר עם שלומיקו ויודעים משהו אודותיו, מאחד קבלתי תשובה מיידית ומהשני רק למחרת, התשובה הראשונה שקבלתי כמובן הייתה שאין כל קשר ואילו השניה הייתה ששלומיקו נפטר לפני מספר חדשים. 

מהמשיב הראשון בקשתי לטלפן בהקדם למספר הטלפון שממנו הגיעה אלי השיחה, בתרוץ שאבד לו מספר הטלפון שלי !  הוא אכן עשה זאת בזריזות, השיב לי שיחת טלפון וכך אמר:  יורם, ״הייתי בגן עדן ודברתי עם שלומיקו, הוא סיפר לי שדיבר אתך אתמול בטלפון״  בקיצור הבשורה המצערת הפכה לבשורה טובה, שלומיקו חי ובריא !  אבן של טונה ירדה מעלי ואני שמח לבשר זאת גם לכם. לבטח שתקבלו זאת בשמחה.

השאלה היא מדוע הגיסה ״הדפוקה״ עשתה זאת ? 

 ביום שני ה- 23, תהיה לי שמחה כפולה לחגוג את יום הולדתי, תודה לכם על הברכות !

שתהיה לכלנו שנה טובה ומתוקה וכפי שנאמר, שנשמע רק בשורות טובות !!!

יורם

" הד הקריות " : פגיעה באנדרטה לזכרם של בני קריית חיים

כיתוב גרפיטי רוסס על אנדרטה שהוקמה לזכרם של 235 בני קרית חיים

עובדי עיריית חיפה הסירו היום כיתוב גרפיטי שרוסס על גבי האנדרטה בקרית-חיים לאחר שקיבלו דיווח על מעשה ונדליזם

.קים לוי

15/08/2021

האנדרטה שבגן בית העם | צילום באדיבות דוברות עיריית חיפה
האנדרטה שבגן בית העם | צילום באדיבות דוברות עיריית חיפה

בעקבות דיווח, שהתקבל לפני הצהריים היום (א') בעיריית חיפה, אודות מעשה ונדליזם, שבוצע באנדרטה שהוקמה בגן "בית העם" שבקרית חיים, יצאו למקום עובדי היחידה לאמנות של אגף שפ"ע (שיפור פני העיר) בעיריית חיפה, טטיאנה בלוקוננקו וענאן כעביה.כאשר הגיעו למקום, גילו השניים, כי על האנדרטה רוסס כיתוב גרפיטי. עובדי העירייה החלו מייד בעבודה להסרתו ובתוך פחות משעה מרגע קבלת הדיווח, הצליחו לנקות את האנדרטה ולהשיב את המצב לקדמותו.האנדרטה שבגן בית העם מהווה אתר הנצחה לזכרם של 235 בני קרית-חיים, שנפלו במערכות ישראל מטרום הקמת המדינה ועד היום. האנדרטה מורכבת מ-26 קירות זיכרון, עליהם חקוקים שמותיהם של הנופלים.קירות ההנצחה עשויים מאדמה מקומית, כביטוי לחיבור האדם לתבנית נוף מולדתו.גולן גבעון, מנהל אגף שפ"ע בעיריית חיפה: "אנו רואים בהשחתת אנדרטאות אירוע חריג וראוי לגינוי. נמשיך לטפל ולתחזק אנדרטאות אלו מתוך יראה וכבוד לנופלים".

האנדרטה שבגן בית העם | צילום באדיבות דוברות עיריית חיפה
האנדרטה שבגן בית העם | צילום באדיבות דוברות עיריית חיפה

עפר גביש אירועי זמר

סרטון קדימון לסיפור-רון
"צל ומי באר" באיטליה ובחופי הארץ
את "צל ומי באר", שירם של יורם טהרלב ולוי שער, המתאר את הגעת משוחררי מחנה עתלית ליגור, אנחנו שרים בכל מקום הנקשר להעפלה. לפני שלוש שנים שרנו אותו בנמלי היציאה באיטליה ובבית חולים איטלקי שבו נולדו מאתיים ילדי מעפילים, אחד מהם היה איתנו בטיול. בחודש שעבר שרנו את השיר בטיול מזמר בעקבות השבת השחורה ביגור, ובשבוע הקרוב נשיר אותו ליד אתר נחיתת האוניה "חנה סנש" מול נהריה. מעפילים רבים שהורדו בחוף זה, הגיעו לקיבוץ עברון. שם, כמו ביגור, פתחו להם את הדלתות, בחדר האוכל נתנו להם פת של לחם, וממחסן "הקומונה" חילקו להם בגדים. גם חברי הוריו של גבי זהר היו שם ובטיול הקרוב, שנוביל ביחד, הוא יספר על הלילה ההוא בקיבוצו. הנה ביצוע השיר ליד בית החולים בדרום איטליה.