מוטקה ברק: סיפור על כלב בקיבוץ

 

????? "????? ?????? "????" ??? ??? ??? ,????? ??????, ??? ????? ???? ????? .

 ????? ?????? ????? ??? ??????? . ??? ???? ?? ????? ????? ??????.

  ?????? ???? ??? ?? ????,???? ???? ?? ??? ?? ,

????? ??? ?? ????. ????? ????? ???? ?????? ???? ?????.

 ???????? ???? ??????? ???? ??????  ?? ??? ???? ??????.

?????? ????? ?? "??" ????? ??? ! ??????? ????? ??? ?? ???? ?????? ?????? ?? ???????.

???? ??? ???? ???? ??????,  ??? ???? ????? ??. ??????? ??????  ????? ???? ??? ????? ?????

 ????? ??? ?? ????. ????? ?? ?????? ????,  ????? ?? ???? ??? . ?????? ???  ?????? ?? ???? ,?????? ??? ??????? ????, ?????? ??? ????? ???  ???? ??????.  ????? ?? ???? ?????.

  ??????? " ???? ??, ?? ???? ???? ?? ?????? ???? ????. ???? ?? ???? ?? ??????? ?????? ???? ?????  ?? ??????? ????  ??????. ?? ?????? ???? ???? ???? ?????? ?? ?????? ????? ?????? ??? ????.

 ???? ???? ???? ,??? ?????.

???? ??? 1967,??-7 ????? ????? ????? ?? ???? ????? ????.?"?? ????? ??????? ?? ??? -??????  ???

???? ??  ???? ???? ?? ??????? ????? ??? ?????. [????? ?300 ???? ???? ??????]

?????? ??????? ????? ?????, ???? ????? ???? ???????   ???? ????? ???. ??????? ????? ???????? ????? ????? ?????? ??????? ????? ??????  ?????? ???? ??? ?????? ????? ????. ???  ???? ??? ?? ????? ???????  ???? ?????? . ?????? ???????  ????? ????? ?????? ??????, ??? ????? ????? ??? ????  ,?????? ???????? " "??????" ???? ???? ?????? ??????? .??? ??? ?? ???? ?????? ????? ?? ???? ????? ?????? ??????. ???? ????? ??? ??? ?????? ??? ????? ???? ??????? ??'?? ????? ?????? ??? ???? ??  ???, ?????? ???? ?????.

???? ??? ?????? , ????? ??? ???, ???? ???? , ?????? ???? ?????  ?????  ???? ????.

?????? ???? ???????? ?????? ?????? ???? ???? ???.

???? ????" ?????" ????? "????" ???? ??? ?????, ??? ??????? ???? ????? ????? ??????? ?????.

??????? ?? ???? ??? ?????! ?????? ???? ????? ???? ?? ???? ???? ?? ????? ?????, ???? "??" , ?? ???? .

????? ???? ???? ??? ??? ????. ???? ????? ?? ???.

 ?? ????? ?????? ???? ???? ?????? ??? ?????? ???? ?? ????? ??????,  ???? ???? ????? ,??? ???? ???? ?????? ????? ?????? ???? ??????? ??? ????.

 

 

                                                                                                                                                  ?????

 

מעדינה ומיואב הכרמלי:תגובה לספרו של משה ברק- "עוֹלָה גּוֹלֶה – גּוֹלָה עוֹלֶה "

 

למשה, אשר עכשיו בין הסופרים ייספר! מיד, כשהודעת לנו על הוצאת ספרך לאור, מיהרנו ורכשנו את "עוֹלָה גּוֹלֶה – גּוֹלָה עוֹלֶה ", מאת משה ברק, ידידנו הותיק.

למקרא הסיפורים והרומנים, כמובן שנזכרנו בנוסטלגיה כשאנו "סוחבים רגל" עדיין מהתנועה, ההכשרה והקיבוץ. קראנו, בעניין רב, על פעילות התנועה בצפון אפריקה, מעשי השליחים מישראל והפעילים בני המקום. התמימות, האמונה, ההסתפקות במועט, הסכנות וההתגברות עליהן והעיקר – התקווה, שעוד יהיה, שעוד יגיע, שעוד יתקיים החזון… בכל אלה חשתי, יחד עם גיבורי הרומן, את בעיותיהם במחנה, במועדון התנועה, בעלייה ובקיבוץ. אני יודע שהתיאורים החיים, הפלסטיים המפורטים מאוד, הם זיכרונות ואסוציאציות שלך, מתוך עבודתך כשליח וכחבר קיבוץ שנים רבות. התרשמתי גם מהכנות ומהנכונות שלך לתאר יחסים בין הנפשות הפועלות, בדרך ביקורתית, לעתים חושפנית, לעתים מנפצת מיתוסים ופרות קדושות, מתוך האידיאה והסיסמה, לעומת היום יום בתנועה, בשליחות ובקיבוץ. קצת "כאב לי"…  לקרוא על ג'סטות נבזיות ועל אכזבות של הנשים והגברים בציפיות שלהם, האחד ממשנהו. אך זהו יתרונו של הסופר ורשותו ואולי אף חובתו ליושר אינטלקטואלי לתאר, בכנות, את הקשרים בין האנשים, שלא תמיד רק חיוביים ו"מתוקים".  בסך הכל, נראה שאתה אוהב את הדמויות שיצרת והם, האמיתיים והבדיוניים, שהיו מעורבים בחייך  –

רבי הפעילות והעניין, גם השפיעו והיוו מקור לספר ביכורים, מעניין זה.  תודה על השקדנות ואורך הנשימה שלך  והערכה רבה להשקעה וההעזה.

                                     עלה והצלח,

                                                יואב הכרמלי וגם עדינה  

 .

חנן רותם:פתחו לי תיק במשטרה בגין הריסת ישוב….

 

פתחו לי תיק במשטרה. החשד: הריסת ישוב

 

בחורף 1949 קמתי בבוקר, לבשתי על הפיג'מה שלי מכנסיים, חולצה וכל בגד חם שמצאתי, ויצאתי בטרמפים מגינוסר לצפת לראות את חמישה עשר סנטימטרים השלג שכיסו את העיר.

בחורף 1950 כבר הייתי חבר קיבוץ חצרים שממערב לבאר שבע, והשלג הגדול הגיע אלינו – וגם דרומית מאיתנו.

בין לבין הספקתי להשתתף בהקמת קיבוץ משאבי שדה, להתפלג ולהתחיל מחדש בקיבוץ חצרים. האנשים היחידים שהכרתי בסביבתי החדשה היו חברי הקבוצה הקטנה שעימה עברתי לשם.

 

קיבוץ חצרים (קֶלטָה) הוקם ב-1946. במלחמת העצמאות נלחם כשהוא נתון במצור, ובהגיענו לשם עדיין הרגשנו את עקבותיו של המצור. בתקופת המלחמה היה מטוס ה"פרימוס" מביא להם לפעמים דואר, עיתונים (שזמנם עבר) והספקה. רוב  מצרכי המזון היו שימורים. לאחר מכן, חלק מהחברים סלדו משימורי דגי בִּיצְ'קִי, שאותם אכלו בתקופת המצור עד זרא. היו חברים שיכלו לומר לך במדוייק כמה שזיפים תמצא בקופסת שימורי לפתן. הם גם סיפרו לנו לכמה שימושים יכולים להספיק מים במימיה אחת.

שמענו כיצד לשידור על הכרזת המדינה האזינו חברי חצרים ברדיו-טרנזיסטור של קובי שרת (אולי המכשיר היחידי בארץ מסוגו). הבחור היה גם מוכתר הישוב. תפקיד זה הצריך יכולת וכשרון לבוא בדברים עם השכנים הבדואים, והתאים מאוד לבנו של משה שרת, אבי הדיפלומטיה הישראלית.

 

עבודתי הראשונה בחצרים היתה בנגריה המכנית. הקיבוץ שכר בעיירה באר שבע רכוש נטוש: חצר וסביבהּ כמה מבנים. במתחם זה הוקמה נגריה, ובה ייצרנו דלתות וחלונות בשביל הבנייה הנרחבת שהחלה לאחר המלחמה.

באותה עת כבר הובררה הבעיה החמורה ביותר של החקלאות בנגב: מליחות הקרקע.  לכן, כתוספת לשטחים שהמשק עיבד ליד הבית, הועמדו לרשותו שטחים "בצפון", במקומות ששמותיהם העידו מי עיבדום לפני כן: בּרֵיר וסואפיר. בניגוד לאדמת הלֶס הבהירה והמאובקת בנגב, אדמות אלה היו כהות, דשנות ונוחות לעיבוד – ורחוקות מ"קו הצחיחות" שעבר ליד באר שבע.

כאשר בישר לי סדרן העבודה כי הועברתי מהנגריה לפלחה, שמחתי מאוד.

אמנם אהבתי את העבודה בנגריה, אבל עבודה על טרקטור-שרשראות קסמה לי מאז ילדותי. השבועות הראשונים עברו עלי בטיפול בטרקטורים: גירוזים, החלפת שמן וטיפול במסנן האוויר. רק משצברתי ניסיון בכך נמצאתי ראוי לעלות על טרקטור ולהתחיל לעבוד.

העבודה בשטחים שבצפון היתה כרוכה בהתנתקות מחיי הקיבוץ. התגוררנו במאהל זמני, תוך קפיצות הביתה רק בסוף השבוע. העבודות התנהלו בעיקר בשעות האור, חלקן – גם  בלילה, לאור פנסי הטרקטור.  בחלקות שעיבדנו, ובעיקר בוואדיות, היו  עצי פרי נטושים, וכל אימת שרצינו, יכולנו לקטוף מישמשים מתוקים וריחניים ולאכול מהם בהנאה.

 

באחד מימי ראשון בשבוע שבנו מהקיבוץ למחנה הצפוני ונדהמנו: שטח גדול שחרשנו ושׂידדנו היה מוקף גדר – כל הסימנים כי מתכוונים להקים שם יישוב חדש.

שיטה זו של קביעת עובדות בשטח קוממה אותנו. לפיכך החליט מי שהחליט כי אסור להשלים עם המצב החדש, ומהקיבוץ הוזעקה המשאית הגדולה, נהוגה בידי חבר יוצא דרום אפריקה. עלינו על המשאית, וזו החלה לנסוע ולרמוס את כל כלונסאות העץ של הגדר, מתעלמת מהתיל הדוקרני שכבר נמתח בין הכלונסאות. לאחר שכל הגדר שכבה רמוסה על האדמה, פנינו אל מכל-המים שניצב על גבי מגדל עשוי קורות עץ. המיתקן נכנע לכוח השרירים של עובדי הפלחה המסתייעים במשאית, ועד מהרה היה גם הוא מוטל שׁדוּד על הקרקע. נדמה לי שזה היה היישוב בעל משך החיים הקצר ביותר בארץ.

כעבור ימים אחדים הובאנו, כל הורסי היישוב, אל משטרת מגדל-אשקלון. מכל אחד מאיתנו נגבתה עדות, נלקחה טביעת אצבעות –  ונפתח תיק. קינחנו וניקינו את אצבעותינו מהצבע, אמרנו שלום לשוטרים ושבנו לחצרים. יותר לא שמענו דבר על התיקים שנפתחו לנו במשטרה.  

 

כעבור שנים, אחרי שעזבתי את חצרים, ביקשתי לעבוד במוסד ממשלתי. היה עלי למלא טפסים רבים, ונדרשתי להביא אישורים: תעודת אזרחות ישראלית וכיוצא באלה ניירות שיעידו על כישורים והתאמה. בכל המסלול הארוך והקפדני הזה של חקירה ודרישה, איש לא הזכיר את התיק שנפתח לי במשטרה עקב הריסת יישוב. נשמתי לרווחה והודיתי בליבי לכל מי שסייע לחקיקת חוק ההתיישנות במדינת ישראל.

שמעתי כי קיבוץ חצרים מעבד עד היום את השטח בברֵיר.

 

אשר רון /בחמוצקי:סיפורים של הדוד שמחה

 

 אין כמו הגשם לרומם רוחם של האדם , החי והצומח  .

לו רק ידע כמה התפללנו ופיללנו שיבוא  עלינו ויצילנו מאש הגיהנום . אש שנפלה עלינו ביום הראשון

של חנוכה  תשע"א  . אוי כמה ציפינו ורצינו בו בגשם , למען הכבאים הנלחמים באש המשתוללת  ולמען

 אלה שנלכדו במפלצת , השורפת כל מי ומה שעמד בדרכה ביערות הכרמל  . אשר

 

ודודי שמחה גראנייעוויטש כתב  סיפור בשם  :

    

 גשם   

  תירגם מיידיש מאיר אבני

       במשך הלילה , התעורר מאוריסיו פעמים אחדות משנתו . כל פעם נבהל, קפץ ממקומו כאילו כלבים נשכוהו . לטש עיניו אל תוך החושך,מבלי להבין מה קורה .לכל הרוחות , מדוע היום אינו מאיר  ?אבל יש לו חבר לחדר , הגרמני ,הצהוב שנחר בכל הכלים . כל העת עסק בשאיפה ונשיפת אויר בליווי צפצוף משונה ,כאילו הוא ער בשעה זו ומעשן  פפירוס .כעס נורא אחז לפתע  במאוריסיו והוא סינן קללה מבין שיניו . " הנה , תראו איך השתטח הגרמני כאילו הוא נמצא  בכרם אביו  . שיקח אותו הרוח , רובץ לו ונוחר ולא איכפת לו מהעולם "…    מאורסיו לא מסוגל היה  עתה להסיר עינו מחברו בחדר . בשל החושך בחדר לא ראה כלום . אבל יכול היה  בנקל לראות את השמיכה  אצל השכן עולה ויורדת בתנועות ריתמיות קלות , כמו בהתעמלות שוודית . גם מאוריסיו ניסה לעצום עיניו ובשפתיו עשה אף הוא פפף, פפף , פפף , אך נמאס לו  מיד .  מאוריסיו המשיך לשכב כהוזה ומתוך הרגל  תקע עיניו בתקרה .  החשכה הסמיכה דוללה במקצת אך עוד שפוכה היתה על הכל .  אט אט החלה  מצטמצמת  וקרני אור  חיוורים התגנבו מבוישים לחדר     וכך , בהביטו לתקרה תדיר, כל פרט בה היה מוכר לו . עתה נראית לו  אחרת ,דמות לא מוכרת מביטה מלמעלה וצוחקת . מאוריסיו תפס עצמו בראשו, רגע נשאר שוכב  בלא נשימה כמעולף . רגע חשב , יש להעיר את הקומפניון . לא  טוב… לילה של נדודי שינה  .

     אך בו ברגע החליט אחרת :  ירד מן המיטה ועל בהונות רגליו , בין חפצי הבית ,השיט עצמו לחלון ושלשל מטה את הוילון הכהה . עירוב משונה בין החשיכה וכחול של בוקר השכם הכה בפניו . הביט בשמים ומאומה לא ראה . הדרך חזרה הייתה קלה יותר. מסה חשאית רבצה על התקרה , נעולה בתוך עצמה ומלאת חידות .

ההשתקפות האפרורית מבחוץ סייעה  לו לפענח את הדמות .  הוא המשיך,אם כן,לשכב עם ראש נטוי ועוקב אחר הסימנים בתקרה, שכל רגע שינו צורתם :  הנהו בעל חוטם מחודד כפוף  והנה היא בעלת פה מורחב כשל מפלצת .   כנראה שמתקרב ובא הגשם . לא היה בטוח בכך , כי לא שמע אותו לרדת . ככל שהתאמץ לשמוע ,מלבד הד עמום מן העיר לא שמע כלום. ובכל זאת  גשם דק החל לרדת ,טיף, טיף טף     כמו מן התהום  עלו כל פעם  דמויות חדשות כתוצאה מהרטיבות שהתפשטה בין הקורות .   קרובה וחביבה היתה לו התמונה .   בלילות  החורף , אמו יושבת שעונה בשולחן ומתקנת גרביים  או בגד כלשהו . מדי פעם נוטלת את העששית בידה והולכת  לחפש כפתור או חתיכת בד לתיקון טלאי . עם כל תנועה שלה  מתחוללת שם למעלה מלחמה נוראה , דמויות מופיעות ונעלמות.

      זוחלות הן הדמויות חסרות הצורה , מעוותים , נכים בלי ידיים ובלי רגליים  עם זנבות מעוקלים . סיוטים נוראים זוחלים כרמשים , שוברים קירות  ואצלו הנשמה  מפרפרת  .הוא חש רחמים גדולים לנפשות האומללות חסרות האונים…   האור האפור הדועך התגבר כאדם ירוד שקיבל זריקת קמפור רצינית . הרטיבות בתקרה התפשטה לאורך ולרוחב אך כבר לא עוררה שום עניין . הרוח כנראה עקר בלילה הקודם לוח פח מן הגג והגשם חודר פנימה .  אירוע  די רגיל . עיני מאוריסיו החלו שוב לתהות בחלל החדר . במשהו הרי צריך הוא לגרש את השעמום . אלא מה ?  על השולחן עדיין נמצאים שיירי ארוחת אתמול שהשאיר חברו לחדר . חתיכות לחם , נקניק נגוס , תה עכור וכלים בלתי שטופים .   כולירע עליו ,הסב ראשו אליו , איך הוא מנהל בעלבתיות ?  הוא דחוס זהב ועם זה קמצן גדול . זכר את "שיעוריו" שלו על משק  בית  . למד לנהל משק בית ולעשות אקונומיה . "אבל בעצם מה זה נוגע לי  ? עסק של סבתו " . כל אחד מתנהג על פי דרכו . זה איכפת לו  למאוריסיו , אולי רק בגלל החוב הכספי  לשכנו לחדר . מילא נוחר , מילא בלגניסט , מילא קמצן  , אבל רק שלא יתעורר ויעלה את עניין החוב  .    לפתע ראה דבר מה מבריק בעקשנות מן הכסא שליד מיטת  שכנו . מה זה יכול להיות  מאוריסיו מתחיל רוגז עליו עצמו :  ראה נא איך זה החפץ משתעשע שם , בדיוק כזאטוט . אך מוצא לו מיד זכות  וכי מה יעשה ? קשה לחשוב תוך חיים מיוסרים .  כבר שום דבר לא יעלה על דעתו…  מאומה . נו, באמת מה זה יכול להיות שם  ? נטה עם צווארו קדימה כאחד הטובע בים . כמעט נפל ממיטתו וחייך מאושר : א א שעון-מעורר !   השעה בדיוק שבע דקות  אחר שש . חסרים אם כן  חמישים ושלש דקות שלמות  עד ששעון המעורר יתפרץ ככלב  בשרשרת . חמישים ושלוש דקות שלמות .  מאוריסיו מתכרבל היטב בשמיכה . מן הריצפה נושפים הקור והלחות גם יחד . הנה מה טוב עכשיו לעצום עינים ולשכב מעוגל כמו כעך . לחוש את פעימות הלב המתוקות כל רגע . יבורך רגע זה , הוא מלא טוב כמו ענב  עסיסי .  כי, כי אחר כך, כשהשעון יקיש את השעה ,הוא יצטרך להגרר שעה שלמה עם הטראמוויי לאזור נידח למעסיק שלו . אותו מעסיק הוא בן עירו של מאוריסיו . בעבר היה רוכל שהפך למתעשר חדש . והוא מאוריסיו , יחזר כל היום על הבתים כאחרון הקבצנים . יקיש בדלתות  בתחנונים ויאמר:      " סניורא קומפרא אלגו אי בנראס לינדאס ברטה סע ווענדע א פלאסוס ,  בארא-טי-סי-מא !…" ( גברת , תקני בבקשה דברים יפים וזולים בתשלומים ,  בזול מאד … )ולהציג עיניים מסכנות ודומעות כמו כלב מוכה שפוחד לברוח מהאדונים בשל פרוסת הלחם…

הוא , מאוריסיו , יודע שבאחד הימים ,בעת לכתו כך עם חבילת הסידקית ,  יפול ברחוב וכבהמת –משא עייפה ימתח את הרגליים ויתפגר … הוא יודע זאת , כל לילה הוא חולם על כך.     אך כל עוד אינו משתטח  באמת ,חייב הוא ללכת . הוא חייב ,לא תעזורנה כל החכמות .    ארגנטינה.  חלק עולם זר , בלי מקצוע , בלי קרובים ,

מי יעזור לו   ? מי ? שוכב מאוריסיו וחש שהרגעים המתוקים בורחים , כפי שזזים המחוגים . היה רוצה שהקפיץ יתפקע…שהשעון לא יצלצל הפעם .הוא לא מרגיש בטוב היום…הרי דבר כזה יכול לקרות .  הוא שוכב עכשיו כאבן ומחכה לנס .  מבעד לשמיכה מגיעים אליו רחשושים מעבר לקיר , האנשים מן החדר השני מתלבשים בהמולה . מן הרעש התעורר הקמפנירו שלו .הוא מוציא את מכנסיו המגוהצים  ומפהק .    הוא יכול להרשות לעצמו פיהוק מורחב כזה, לא תגרע אפילו שערה משערת ראשו . מאוריסיו !  נזכר פתע זילברשטיין במאוריסיו העושה עצמו ישן  . מאוריסיו ! הגיע העת לקום !הדברים פוגעים במאוריסיו כרעם,מהו יכול להגיד לו , לזילברשטיין ? שחייב לו בנוסף לדמי שכירות עבור חדשיים,גם חובות קטנים . מה יוכל לומר לו  על לא ללכת לעבודה?שותק הוא ושוכב . לא חי ולא מת ,עושה עצמו ישן !    אך, שא , משהו מבחוץ , רעש משונה מגיע לאזניו,רעש מבחוץ ההולך ומתגבר .מתנער מן  השמיכה ומפנה מבטיו,ראשית לחלון.   כבר אור מלא בחוץ  וגשם שוטף יורד .טיפות גשם כבדות מקישות בשמשות ומכות בחזקה כברד . הגשם מתגבר ומצליף לכל עבר .שומעים את דרדור האבנים מן הגשר והרחוב נראה מסכן ומבויש . אףלזילברשטיין , הקומפניון הגרמני , פנים מעוררי רחמים . זמן מה הוא מתעסק עם המטריה ללא הצלחה .מאוריסיו שקע במחשבות והזיות .   מקשיב לטיפות הגשם הנושרות מהתקרה ועל פניו נח חיוך מרגיע ...

מוטקה ברק:מסורת הדלקת נרות

????? ???? ?????

?? ???????? ???? ????? ??? ??? ????,???? ?????, ???? ?????? ??? ?????? ??????? ?? ?? ????? ????? . ??? ?? ??? ??????? ?? ??? ????? ?????? ??????? ?? ??? ???? ????? ??? ???? ??????? ???? ?????? ??? ?? ???  ??? ???? ??????  ?? ???? ?????? ?? ????? ?? ??????? ??? ????? ??? ???? ???? ???, ???? ?????? ?????? ???? ?? ???????? ????? ?????? ????? ??? ????? ????? ????, ?????? ???????? ?????? ?? ???? ???? ????? ?'  ????? ???? ??? ?????? ?????. ???? ??????? ?? ??? ??? ??? ???? ???? ?????? ?????? ????!????? ?????? ???,???? ??? ???? ??????? ????? ???? ??????,?? ????? ?????? ??????  ??? ???????? ???? ???????  ??? ????? ??????.??? ????? ???? ,????? ???? ??? ???? ????? ????? ????? ?????? ?? ???????? ????? ????? ???? ??????? ????????. ?????? ??????? ????? ????? ?? ??????? ???? ????? ?? ?????? ?? ????? ????? ????? ????? ?? ?? ?????, ????? ?? ?????? ????? ?? ???????? ??????? ??? ??????? ?? ????? ?????? ??? ??? ??? ???? ???????? ???? ?????? ????, ?????? ?????? , ?? ????? ??? ?? ????? ??? ??????? ??? ????? ????? ????? ???? ?????? ??? ?????  ??? ????? ????? ????!

?????

  


 

 

   

   

משה ברק:כתב היד נקרא על ידי כ-20 איש, ורק בזכות המלצותיהם החלטתי על ההשקעה הגדולה להוצאתו לאור.

 

 

הנה אחד המכתבים שדחף אותי להכריע על כניסה להשקעה הגדולה של פרסום רומן,

אף כי מעולם לא הייתי סופר של ממש, ונדרשתי להעזה חצופה….

 

פברואר   2010

ניו יורק

למשה ,אחרי ששלחת לי מכתב ידך, נסחפתי היום לתוך כתיבתך. סיפורך כל כך מרתק. שפת כתיבתך זורמת, מענינת. מרגשת זוית הראיה שלך, ויכולת ההעברה לקורא.

המון חשיפה של תקופה, המחשה, כניסה לפרטים המעשירים את הדמיון. השפה העברית. ההרגלים שמתבהרים תוך חשיפה ליש – תחושה כמחזה של ממש. מנגינה המהדהדת, הריקוד. החשיבה, האהבהבים. נוכחות הגיבורים עם עוצמתם וחולשתם. נחישות עם השלמה –  סדר העולם.   מרגשת היכולת שלך להביא יחדיו את תמונת הרקע הכללית  התקופתית המורכבת – בפשטות זורמת, בהעברת המסר בשלמותו. נשארתי עם רצון עוד לדעת מה קורה.    מצפה לעוד.                                                                                                                                  

תודה  

כ"ץ עתליה

צלמת

רותי יצחקי ריכטר :שביל אגדות החורש

סרט וידאו > גן חוסמסה

שלום לכם   ,   

 אני גאה ושמחה לבשר לכם שפרויקט שלי, העוסק בשילוב תעודת זהות מדעית ושירים או אגדות בשלטים שבגן ציבורי,נשלם השבוע בחולון.  לכל עץ הצמדנו בשלט גם מדע וגם שיר או אגדה העוסקים בעץ הנידון, והגן ישמש את תושבי חולון למרגוע, ואת ילדי חולון ללמידה על העצים ועל היצירות הספרותיות. בין השאר שיבצנו בגן שירים של נתן יונתן, לאה גולדברג, גדעון שדמי (שני שירים) אגדות תלמודיות ואגדות של עמים אחרים, יצחק יצחקי, אהוד מנור ועוד.

אתם מוזמנים לבקר בגן הנמצא בחולון ברחוב דוד אלעזר צמוד למוזיאון ההגנה בחולון.  אשמח אם תיזמו במקומות מגוריכם פרויקטים דומים, ואני מתחייבת להגיש את העזרה הדרושה. הפרויקט לא יקר כי אפשר להשתמש בגן שכבר קיים.

רותי יצחקי ריכטר

 

אשר רון/בחמוצקי: סיפורים של הדוד שמחה

רצ"ב המשך סיפורו של שמחה גראנייעוויטש , " נחמה בדמדומי ערב " .

אני מניח שלפחות מורה אחד/ת קראו את הסיפור . אולי גם תלמיד/ה או מי שהיו פעם תלמידים ,

נחמה בדמדומי ערב – (המשך משבוע שעבר)

אני….קול דקיק של ילד הדהד בין ארבע הקירות . הילד ממשיך , מה יש לו למורה ? האם אין המורה מכירני ?  שתי עיניים אוהבות ותמימות קרבו וחבקוהו במבט החם  .שפירא חש שמחשבותיו הקודרות מתפזרות לכל עבר כפקעות  עשן סיגריות  בהיפתח חלון.  כן,  הוא היה מתלמידיו , משה היה שמו , עיניים מאירות , שחורות  וסנטר מחודד  .והוא באמת אהב אותו . בעקשנות ילדותית , לא רצה לזוז ממנו למרות ששפירא ניסה לגרש אותו ממנו כמו את יתר הילדים . את משה לא רצה  להרחיק וחיפש דרך כיצד יחדור לנשמתו .   התעמת עם מסירות נפש כזו ,  כנועה . שפירא כה מרוגש היה עד דמעות , היה בעצמו מתפלא : "במה זכיתי באהבה כזו , אצל הילד הזה ? " משה הקטן חיכה לו תמיד אצל דלת בית-הספר וליווה אותו בדרכו הביתה .הוא היווה בשביל שפירא סוד גדול  שלשווא התאמץ לפצחו . אפילו כשהיה מענישו על דבר מה פעוט , היו עיניו  גוצצות ממסירות . כמו כלב מוכה ע"י אדונו ומשפיל ראשו אל רגליו .    היום הוא בא לביקור היות ושפירא הנו המורה " שלו " . הביא איתו את אחיו הצעיר ממנו  כדי להראות לו מיהו המורה הטוב שלו .  רגע אחד נזכר שפירא בכל חטאיו נגד הנער הזה   והתחרט מאוד . " אפילו אלי הביתה ,טען בצער אל עצמו , מדוע לא נתתי לו להיכנס .  כלומר התביישתי בחדרי המוזנח , כדי שלא יספר אחר כך להוריו ,כיצד חי המורה  באיזה חדר . כה הרבה רע גרמתי לו והוא הקטן , לא נבהל כלל , הוא טיפס על המדרגות פעם , פעמיים עד שבכל זאת נכנס למורה שלו.    ומי זוכר אותו עתה  פה בסביבה , באדישות היום -ראשונית ? מי נזכר בו ? שוב אותו ילד שבא עם אחיו הקטן לראות מה שלום מורהו . שפירא חש שכל הקשיים שנצברו  ברוחו מתחילים לסגת מעט  ומפנים מקום לאור ואויר צלולים הבאים אליו כנחמה על ימיו היגעים כמורה.נו , מה שלומך משה ? פונה לילד ומלטף שערו ברכות  , כשערותיה של אהובתו , אי אז  בערבים המאושרים המורה רואה , צחק הנער בעיניים קורנות והנה  זהו האח שלי, שמו יחיאל .הרהר רגע ואמר ברצינות : כבר למדתי בע"פ   את כל הדקלמציה… אני יכול לדקלם אותה אפילו עכשיו .      שפירא , כמו בחלום נזכר באינצידנט קטן     שקרה לפני ימים אחדים . הוא מכין חגיגת ילדים   והטיל על משה ללמוד שיר אחד בע"פ  .  וכפי שקורה , ילד , הוא לא למד . שפירא זעם , בייש אותו בעיני הילדים , בפניהםכינה אותו עצלן  .עתה הוא בא לפייס  את המורה . כל הבוקר למד את השיר , לא הלך אפילו לשחק עם הילדים כדורגל  על המגרש .  שפירא פקח עיניים גדולות , ראה ים של אהבה ואור . שמחה צלולה  כרוח קרירה הנושבת על פני המים .נו , אמור , שפירא שפל ראשו כי התבייש להביט  בפני הילדון .  בחלל החדר נשמעו מילות השיר כתפילה חרישית לאל עליון :

          "  לפנינו השדות נפרשים        

            חרושים תלמים ארוכים

            יורד גשם פנינים

            טריף  טרוף , טריף  טרוף

            ואנחנו צועדים  "

      שמחתו של שפירא גואה , הוא המשיך לשכב במיטתו ועיניו חפויות . חשב  במה יפצה את הילד . משה הקטן הפנה את עיניו הפקחיות אל השולחן המעורם ספרים ועיתונים ישנים מפוזרים באי סדר , מתגוללים מתחת לרגליים . והילד מתבטא : המורה קורא הרבה . למה זה נחוץ לו ? ובסקרנות של ילד ממשיך לחקור אותו בצורה נאיבית . האם אין למורה חברים ? האם אינו הולך אף פעם לביוגרף ? שפירא הפקיד הכול אצל ידידו  הקטן .  כן , הוא יושב הרבה בבית , הוא קורא ספרים הרבה  .  כשיגדל יבין מה כתוב בספרים  . בשבילו מוקדם עדין . ביוגרפים אינו אוהב ואפילו שונא ,בלי שיוכל להסביר מדוע .  שפירא רצה לקום ממשכבו ולא יכול  . שמחתו הגדולה עטפה אותו בלאות כבדה . כפי שקורה לפעמים אחר סעודה דשנה , או אחר שנת צהריים ביום קיץ חם .  טפח  שפירא טפיחה קלה למשה על גבו , צחק וציוה : עתה , גררו אותי  אתה ואחיך מן המטה . יותר חזק !  הפקיר את ידיו , חש אצבעות רכיכות ננעצות באמותיו  ובכל כוחם הדל מושכים . הוא נכנע ומצא עצמו יושב בקצה המיטה ורגליו למטה .   ועתה סובו , פניכם לחלון , ציווה עליהם בחומרה מעושה .  משך עליו בחופזה וגולמיות את מכנסיו עליו . הילדים עמדו מתוחים כחיילים , פניהם לקיר ופחדו לזוז .    שפירא הצמיד ראשיהם בחום אל גופו , התבונן בפניו של משה , וזו פעם ראשונה בחייו הבין נשמתו של ילד.הוא יצא אתם אחר כך החוצה ואחז בחזקה בידיהם . ושמש אדומה הזהיבה את קצות הגגות  והרעיפה צילם עלי עוברים ושבים שזרמו משני צידי האספלט . הוא הצמיד אליו עוד יותר את גופו הקטן של משה כחרד לאבדו  בים האנשים . חרד לאבד את הנחמה היחידה  שמצא  . 

כתב : שמחה גראנייעוויטש

תירגם מיידיש : מאיר אבני