לאה משולם:"עט קסמים"-משהו אופטימי,שכתבתי לקראת חג האביב

Nuphar

יעל וגייזי יקרים, 

חג שמח, לכם, לחברי הקרייתים באשר הם ולכל הגולשים באתר הנהדר. 

הלוואי ויהיה לכולנו אך טוב.אני שולחת משהו אופטימי, שכתבתי לקראת חג-האביב. 

לאה משולם, כפר-סבא.

 

עט קסמים

אני קמה אל בוקר

אפור ודומם.

מחנק.

אין תנועה באוויר. 

אין טעם,

אין צבע,

אין ריח,

אין קול.

אין כל.

אין רצון

למגע,

לליטוף.

קר.

מנוכר

ולפתע נכנס לתמונה פה מין חפץ מוזר, לא מוכר.

זה מין עט של קסמים, ההופך ביעף

דבר שחור לדבר של זהב.  

 האפור בן-שניה נהפך לצבעים; השמיים כחולים, עדויים עננים לבנים

 העצים מוריקים בשלל של גוונים, בגינה פרחים בכל הצבעים: אדומים, צהובים,

כתומים וכחולים, סגולים ולבנים ופני מוורידים

גם השקט הופר: ציוץ ציפורים, נביחה של כלבים, יללת-חתולים, צחוק-ילדים ,

וקריאת תרנגול, צפירת-מכוניות ושריקת בלמים, מנגינות של בוקר בצלילים נפלאים

לפתע באף גם ריחות משכרים: הדרים פורחים, נותנים ריחם, עקרות-בית מבשמות

את ביתן, פרחי הגינה מזמינים חרקים ועוד ניחוחות ממינים שונים

ברגלי פתאום חתולה מתחככת, מבקשת ליטוף, מגע דורשת, יתוש עוקץ

וצפריר מלטף, נכדתי הקטנה באה להתחבק ולהתרפק. 

ובזכות אותו עט של קסמים ממגירה, מתרחב הלב, מתמלא באורה!

 הלב פתוח

ומבינה אנכי: 

העט הוא הרוח

והרוח היא בי.

 

 לאה משולם, כפר-סבא,

פסח תשע"א

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

            

 

 

 

 

 

 העצים מוריקים בשלל של גוונים, בגינה פרחים בכל הצבעים: אדומים,

 

 

 

 

 

 צהובים, כתומים וכחולים, סגולים ולבנים ופני מוורידים גם השקט הופר:

 

 

 

 

 

 ציוץ ציפורים, נביחה של כלבים, יללת-חתולים, צחוק-ילדים וקריאת תרנגול,

 

 

 

 

 

צפירת-מכוניות ושריקת בלמים, מנגינות של בוקר בצלילים נפלאים! לפתע

 

 

 

 

 

 באף גם ריחות משכרים: הדרים פורחים, נותנים ריחם, עקרות-בית מבשמות

 

 

 

 

 

 את ביתן, פרחי הגינה מזמינים חרקים ועוד ניחוחות ממינים שונים.   

 

 

 

 

 

ברגלי פתאום חתולה מתחככת, מבקשת ליטוף, מגע דורשת, יתוש עוקץ   

 

 

 

 

 

  וצפריר מלטף, נכדתי הקטנה באה להתחבק ולהתרפק.                                                                                   

 

 

 

 

 

ובזכות אותו עט של קסמים ממגירה, מתרחב הלב, מתמלא באורה!

 

 

וקריאת תרנגול, צפירת-מכוניות ושריקת בלמים, מנגינות של בוקר בצלילים נפלאים!

 

 

הלב פתוח

 

 

 

 

 

ומבינה אנכי:

 

 

 

העט הוא הרוח

 

 

 

והרוח היא בי.

 

 

 

לאה משולם, כפר-סבא,

 

 

 

פסח תשע"א

 

 

 

 Nuphar

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

לגעת ברוח עם עמוס גיטאי

http://www.youtube.com/watch?v=4iKJ811bF7I  

 2. http://www.youtube.com/watch?v=xn5yDUOUGoE

 3. http://www.youtube.com/watch?v=scRC6kV-Lsw&feature=related 

 4. http://www.youtube.com/watch?v=JiY_IDicnvQ&feature=related

 5. http://www.youtube.com/watch?v=9vUBaQkiAeY&feature=related

 6. http://www.youtube.com/watch?v=tVZATZiqiTU 

 7. http://www.youtube.com/watch?v=q3I8HpWE3KY&feature=related

 8. http://www.youtube.com/watch?v=HMp4UoGXEpw&feature=related 

 9.http://www.youtube.com/watch?v=MN57RZ8otIw&feature=related   

10. http://www.youtube.com/watch?v=vWpilR3Xu6E&feature=related

11. http://www.youtube.com/watch?v=MfLD7elmQoE&feature=related 

12. http://www.youtube.com/watch?v=qvftAubVG7E&feature=related

 

 

http://www.amosgitai.com/html/home.asp

מוטקה ברק: טלאים למכירה

 

עונת  ההמלטות בעדר הכבשים הסתיימה  . הדיר שוקק חיים  צעירים  ,טלאים וטליות מתרפקים בקש, טלה רעב פועה בקול מה…  ממושך ומקווה שאמו שבמרעה תשמע אותו.הכבשים הממליטות, תהיינה בשדה עד שקיעת השמש, מלקטות את מזונם מבררות את העשב הטעים להן.  ועם שובן לדיר אחרי חליבת הערב תיפגשנה האמהות הכבשים  עם הטלאים . תוך דקות ספורות  אחרי פתיחת שערי מכלאת הטלאים  מתקיים המפגש  בין הטלאים ,משתרר שקט אין פועה ואי ן נשמע קול .כל אחד מוצא את אמו ונהנה לינוק את שארית החלב מהעטין. לקראת לילה מפרידים את העוללים הקטנים מאמם , (שיישאר חלב לכד) ולפני צאת הכבשים לשדה פרידה לכל היום , תהייה פגישה קצרה בין הטלאים לאמם , לינוק את שארית החלב הנותר אחרי החליבה  וכך כחודשים ימים יפגשו הטלאים עם אמותיהם וגדלים באין מפריע.   לאחר מכן, בהגיעם למשקל מתאים,  ייפרדו לצמיתות.  הטליות הנקבות תגמלנה מיניקה ותשארנה לגידול,  להמשך קיום העדר  ואילו הזכרים יובלו כצאן לטבח.אחרי חודשיים הטלה הנולד   גדל והעלה בשר  , ומבוקש בשוק . וכן מחיר טוב מובטח למגדל. היה נהוג להוציא את הטלאים מהדיר בגיל צעיר  בן חודשיים ,בגלל הבשר הטעים  המחיר הטוב, והצפיפות הרבה במכלאה.

 

כשבני ישראל יצאו ממצרים וטעו במדבר סיני בדרכם לארץ המובטחת , עדרי הצאן הלכו והידלדלו, כי היו נוהגים לאכול את  בשר הטלאים והטליות. (ולא נשארו צעירים להמשכיות).  בעודן בחלב אמם כשהבשר עדין ורך . לכן פסק המחוקק : פרשת משפטים לא תבשל גדי בחלב אמו.

 (כל זמן שהגדי נמצא ליד אמו   ויונק חלב  הוא אסור לבישול!  ההסבר שלי לחוק הנ"ל)

 

היינו שולחים את הטלאים לשוק  לתנובה ע"י משאית מקופראטיב גליל- עליון. עם חבר מלווה את משלוח . אני את שלי עשיתי ( הטלאים הגיעו למשקל) , עזרתי להעמיס את הטלאים , ולא התעניינתי יותר. החבר המלווה בודק את החשבון  בזמן המכירה  הגזבר מקבל התשלום עבור "המשלוח" מתנובה.כל אחד עושה את עבודתו.בכנס רועים, שמעתי שיש  תלונות רבות  , לנוהל  מכירת הטלאים והמחיר הנמוך שתנובה  משלמת לנוקדים. רציתי  להיווכח בעצמי על מה מדובר , במשלוח הבא  נסעתי לחיפה. קצת עייף מחליבת הלילה !  חיברתי את היום והלילה , בלי   הפסקה. אבל מאד הייתי סקרן לראות  מה קורה.בשעה מוקדמת הגענו לשוק .  בעזרת הנהג האדיב הורדתי את הטלאים מהמשאית  למכלאה קטנה שבניתי  מחבילות קש שלקחתי איתי.  המשאית נסעה  ואילו אני מחכה בתור למכירה.אני שם לב שמידי פעם עובר סוחר מסתכל על "הסחורה". זאת אומרת על הטלאים,מרים את ידו כמו מנגב את המצח והולך… ועוד אחד ועוד אחד . ושום דבר לא קורה. השמש כבר במרום הטלאים רעבים וצמאים  ומתחילים להראות די מסכנים  הרבה פחות יפים משיצאנו מהבית.זאת  לי פעם ראשונה להתלוות למכירה,  אבל מצויד  בהרבה עצות ,מחברי הנוקדים בחום היום הטלאים נראו זוועה אני עייף וצמא. את מעט המים והסנדבי'ץ  שלקחתי איתי, גמרתי מזמן. היגיע הכרוז!  סביבו ארבעה סוחרים,נשארתי אחרון בשטח עם הטלאים לא יכול לזוז לשום מקום.  הוא מכריז על מחיר ראשוני שתיקה כללית .עוברות כמה דקות כל העסק לא נראה לי. אחד הסוחרים מציע מחיר  שלא מכסה את הוצאות הנסיעה מהגליל לחיפה .יש התלחשויות בין הסוחרים אני מבין שהם עושים יד אחת להורדת המחיר  … כל המכירה תקועה . אני מודיע לכרוז אין מכירה ! את הטלאים אני לא מוכר בחינם .אחד הסוחרים מנסה לשנות את דעתי בהוספת כמה לירות על כל הטלאים יחד. לקנות את כולם ללא שקילה .הודעתי חד משמעית את הטלאים אני לא מוכר במחיר המוצע אני חוזר הביתה עם הטלאים .רכז הקניות שהיה במקרה בחיפה , בא לראות מה קורה .בשבילי זו הייתה פגישת הצלה  כל המאמינים בכוכבים ומזלות כאן מקומם,"לחגוג"הסברתי לרכז הקניות  ,ובקשתי את עזרתו לארגן משאית ,ובינתיים  התקהלות גדולה סביבי דבר כזה עוד לא קרה להם.עוד כמה דיבורים וניסיונות שכנוע להתפשר על המחיר חד משמעית הודעתי שהמילה שלי היא אחרונה את הטלאים אני מחזיר הביתה.ידעתי שהגזבר לא יאהב את כל" העניין "הוא זקוק לכסף. אני לא חוזר בי!

בעזרת כמה אנשים סקרנים שהיו במקום וראו את המתרחש הצדיקו אותי ועזרו להעמיס את הטלאים , למשאית הייבר גבוהה , זה מה שהיה בקופראטיב . הם עשו זאת בהתנדבות בלי לבקש תמורה . היו זמנים…בשעת ערב מאוחרת   הגעתי לגדות . בעזרת השומר הורדתי את הטלאים, הללו קיבלו את הטיפול הדרוש לאחר יום תלאות וסבל .למחרת בבוקר" חטפתי" כהוגן על הראש מהגזבר ,לא עזרו דיבורים  והסברים הוא חיכה לכסף.עבר עוד חודש הטלאים גדלו והעלו משקל , יצאו למרעה עם עדר "היבשות" ( לכבשים צעירות שעדיין לא המליט קראו יבשות )  הטלאים נמכרו במקום, לסוחר מדליית –הכרמל , בא עם משאית ועוזר העמיס את הטלאים לבד, ושילם  מחיר הגון .

 

          מוטקה

     

 

 

 

 

 

חנן רותם:העכבר שגרם לשיפוץ דירה

את דירת חלומותינו השנייה קנינו בסכום עצום (שמונה עשר  אלף ל"י), ואכן עד מהרה נקראתי לפקיד השומה כדי להסביר לו איך הצלחנו לגייס הון עָתֵק זה. ההסבר הניח את דעתו, ואני זכיתי בתובנה מדוע את עתירי הממון אין מטרידים בשאלות כאלה: כיוון שפקידי השומה עסוקים בשכירים זוטרים כמוני, לא נותר להם זמן להטריח את הלווייתנים. 

דירה זו, שקנינו בתוכנית חיסכון לבניין, נבנתה ברחוב ההסתדרות שבדרום גבעתיים, וגרנו בה באושר עם שני ילדינו. הכל היה שפיר, עד שרחוב אלוף שדה הפך לציר תנועה מרכזי, סואן ביום ובלילה. חיפשנו אזור שקט יותר, וכך הגענו לדירת חלומותינו השלישית: בשכונה טובה בישוב שטרם הוכרז לעיר, בגוש דן.   

הדירה היתה בקומה שביעית בבית בן שמונה קומות בנוי בבנייה טרומית – עם מעלית. אני מציין עובדה ברורה זאת, משום שמנוע המעלית התעכב בשווייץ חודשים אחדים, ואנו פיתחנו כושר מעולה בטיפוס במדרגות, וכן יכולת תכנון לוגיסטית לנצל כל עלייה וירידה בצורה המרבית.

מתכנני שכונה זו מצאו דרך לחסוך בעלויות חדר המדרגות: תחנות המעלית נקבעו במרחק חצי קומה מכל דירה. מגרעת זו לא הורגשה כשנכנסנו לדירות, אולם במשך השנים התבררה כחסרון ניכר, כשצריך היה להעלות או להוריד עגלת ילדים, כיסא-נכים או סתם להפעיל רגליים עייפות או מוגבלות.

במשך השנים התחלפו חלק מהדיירים, וכך נכנסו לקומה הרביעית זוג ניצולי שואה. הקשר שלהם עם שאר הדיירים (רובם זוגות צעירים והורים לזאטוטים) היה רופף מאוד. הבעל לא נרפא מטראומות השואה, ונוהג היה לשוטט בשכונה ולהביא הביתה כל מיני חפצים – צורך אגירה שאשתו לא הצליחה לבטלו על אף מצבם הכלכלי הסביר.

חלפו השנים, והשניים הלכו לעולמם. מסיבות לא ברורות הורישו את דירתם שבקומה ד' לישיבה. ומה תעשה ישיבה בדירה שניתנה לה במתנה בשכונה חילונית? הימים היו ימי העלייה הגדולה מברית המועצות, ולפיכך עמדה הישיבה והשכירה את הדירה למשפחת עולים בת שש נפשות, בכללן סבתא רבתא ושתי סבתות, מלבד הילד. אבי המשפחה היה אדם חרוץ שעבד ללא לאות, ולאחר שחסך די הצורך, עקרה המשפחה למקום אחר.

איש לא ניקה את הדירה בתום השכירות, והיא נותרה בשממונה, אבל לא לזמן רב: משפחת עכברים בחרה בה למשכן, תוך שהיא מתקיימת לשׂובע על שיירי מזון שנותרו שם. בוקר אחד קראה לנו שכנתנו מהקומה החמישית, מבוהלת ונרעשת: על רצפת מרפסתה נותרו סימנים ברורים שעכבר מקומה ד' ביקר בלילה בדירתה, ומי יודע אם אין זה הסייר שנשלח למטרות התפשטות. הצענו לשכנתנו להביא אליה ליום-יומיים את חתולתנו הטובה והנאמנה כדי להרתיע את העכברים, אבל היא העדיפה לסגור את כל המרווחים במרפסת כדי למנוע את חדירת הפולשים מהחוץ.

מתקין התריסים הוזמן, ובאותה הזדמנות שהוא כבר שם ביקשה ממנו שכנתנו לפרק את הדלתות המפרידות בין הסלון למרפסת. כיוון שכך, מדוע לא לאחד ולחדש את הריצוף במרפסת ובסלון?

דבר גרר דבר, וכעבור כחמישה חודשים של סיוט מתמשך לשכנתנו ואי-נעימויות שונות לדיירי הבניין כולו, היתה זאת דירה חדשה לחלוטין – חוץ מהשלט על הדלת לא נותר בה כלום מהישן. לדירה הזדמנה גם ארכיטקטית פְּנים שהתמחתה בתורת הפנג-שואי. היא הציעה לפתוח עוד כמה פתחים גדולים בקירות הבטון  שבין החדרים, לשיפור זרימת האנרגיות. שכנתנו סירבה בנימוס, משום שהאנרגיות שלה אפסו לגמרי.

במסיבונת שנערכה בסיום מבצע השיפוצים, התפעלו כל המוזמנים מהדירה המרהיבה, שלא היתה דומה לה בכל השכונה. ומי לא הוזמן? – העכבר, שאלמלא הוא, ספק אם המסע הארוך, היקר והמייגע הזה היה מתחיל.

 

מוטקה ברק:לול 4000 מטילות

ר            

לול   4000 מטילות

מדרום למוסך ליד "החשמליה"  יש  שני מבנים גדולים . משמשים כיום מחסנים לפלס"גד אין מקום יותר טוב לאכסון ארגזים שעדיין לא נמכרו. היו ימים שהתאכסנו שם תרנגולות . והטילו ביצים לרוב  . לול תרנגולות משוכלל שנבנה  בזמן העברת האזור המשקי  ממזרח למערב ,  הרחק  מעמדות הסורים , המאיימות לפתוח באש. הלול  נבנה" כענף" חדש לול הטלה  לייצור ביצים.  כל החישובים הכלכליים הראו על כדאיות. ,ובייחוד שהיה מחסור בשוק לביצה האהובה  בתפריט הישראלי.

במרחק הולם שנראה אז קצה העולם. הוקמו שני "בתי אימון" לגידול אפרוחות  המיועדות, לגדול תרנגולות המיועדות לחיות כמה שנים ולהטיל יום יום ביצה גדולה ובלתי שבירה.

האפרוחות  היגיעו ונתקבלו בחגיגיות רבה בדקירת מחט, חיסון נגד מחלות ולשם כך גויסו לכמה שעות  כשישה חברים מומחים בהזרקה.  עברו חלפו כמה שבועות האפרוחות גדלו לפרגיות נאות והועברו אחר כבוד למשכנם החדש ללול  הגדול. במבצע לילי אחד כשתנומת ליללה אופפת את הפרגיות שהתרוצצו על הקרקע  התגייסו כמה חברים  והעבירו את הפרגיות לביתם האחר , כלובים מוגבהים מהקרקע .  שתיים שתיים בכל תא, משכן קבע לימי הטלה ממושכים.

הזמן לא עוצר מלכת,  הפרגיות במשכנם המרווח גדלות ומתחילות להטיל.

הביצים ראשונות ,הן בדרך כלל קטנות ואינן ראויות לשווק , מגדל עופות  מנוסה המכיר היטב את מהלך חייה  של התרנגולת, יודע שהביצים הראשונות תמיד קטנות. מתקשר בעוד מועד לאגף התעשייה  (מאפיות הזקוקות לביצים בתהליך ייצור הלחם ,מפעלים לייצור איטריות , וכ"ו) ואין חשיבות לגודל הביצה.

הלהקה התפתחה יפה . אולם ידידינו הלולן ,ביום בהיר אחד  מודיע למזכיר "אני עוזב את הקיבוץ , ופונה לחיים אחרים ,תימצא לי מחליף " (הטיפול בביצים הראשונות לא נעשה)

 

באותם הימים הייתי "פנוי" . לאחר חיסול ענף הצאן!

נכנסתי לעבוד בלול ללא ידע וללא הכנה  . לתקופה קצרה עד ימצא האיש שיוכשר ויהיה לולן לכל דבר . עבדתי  כמה ימי "חפיפה"  עם הלולן ! זה נסע עזב, אני נשארתי עם התרנגולות הצעירות . משרד- החקלאות, אגף ההדרכה היו עדיין בחיתולים . הדרכה ויעוץ  אפשר לקבל מניסיון קיבוצים שכנים.

לפרגיות הצעירות  אין בעיות חברתיות. מתחילה תקופת ההטלה  ביצים קטנות  עוד ועוד ממלאות את הארגזים . ועד שייגמר הסכם השווק  עם תנובה,לקבלת הביצים הקטנות תמורת מחיר   נאות,  במהירות האפשרית .

נתקענו עם כמות גדולה מאד  של ביצים …

 בימי הצנע

הבדיחה המהלכת הייתה . שהלולן שם לכל תרנגולת, מסור מאחור  ולכן מקבלים בצלחת חצי ביצה!

הייתה  הפתעה גדולה  בחדר –אוכל   המגיש התורן שואל את האוכלים איזה חביתה אתה רוצה היום ?  גדולה, או גדולה מאוד ! כמה וכמה ארגזי ביצים קטנטנות הועברו למטבח.

חגיגת הביציות והשקשוקות נמשכה כמה ימים , ונסתיימה  בחצי ביצה . התרנגולות מטילות ביצים יפות , ורק הביצים הגדולות מאד המשבשות את סגירת התבנית  נמסרות למטבח.

 

הביצים נאספות  לארגזים ונשלחות  לתנובה . וכך הלול "עבד" ,  עברה שנה תמימה . התקופה" הקצרה" שלי בלול הסתיימה. לולן קבוע נכנס לעבוד בלול .

ושוב חישובים כלכליים הראו ש…  גידול עופות לפיתום  נותן תשואה  הרבה יותר גדולה  סוללות ההטלה נמכרו , הלול  עבר הסבה לפיתום  על הקרקע , ותיפקד שנים.

 ענף הלול בארץ התפתח באופן מיוחד .

נכנסו שכלולים רבים והלול נכנס לעידן התעשיה  .פותחו גזעים חדשים האפרוחים הזעירים מתפתחים במהירות מחליפים את פלומתם ב נוצות יפות ולבנות ואחרי כחודשים עוזבים את הלול אל השוק הרעב לבשר עוף רך ועדין.    הישוב התפתח וגדל  וקרבת הלולים  לבתי המגורים הייתה למפגע . וכאן הזדמנות פז להקים לול מודרני ומשוכלל, המילה האחרונה של השכלולים.

 

יודעי דבר בדקו ומצאו מקום יותר  טוב.להקמת  לולי פיתום גדולים ומשוכללים נבנו  במקומם החדש. ומשקשקים חיים

הלולים הישנים  עמדו בשיממונם כמה שנים . עד שבא הגואל.

וארגזי פלסג"ד מצאו את מקומם מאוכסנים  בכבוד רב בלולי הפיתום.

מוטקה

מוטקה ברק : סרט בקיבוץ (אוסקר על מפעל חיים)

 סרט בקיבוץ      1954-1978

ביום רביעי בערב ,בשעה שמונה מקרינים סרט .יום זה נקבע לפי תור בין הקיבוצים ,חולתה ,אילת -השחר ,כפר הנשיא.הסרט נשלח במזוודה ממחלקת הקולנוע של ההסתדרות, מתל-אביב, באוטובוס של "אגד" לקיוסק של שנדור בראש פינה. "מישהו" דאג להביא את הסרט. לפעמים הסרט היה מגיע בטעות לקיבוץ אחר ,והיו נוסעים לחפש את הסרט .טלפון היה מכשיר נדיר  ונסעו  בין הקיבוצים למצוא את הסרט . היתה מכונת הסרטה ישנה  16 מ"מ ,מדגם "ויקטור" ואחראי מפעיל אחד אפרים , היה מומחה למכונת ההסרטה. היו לו עוד כמה מחליפים, אבל את כל התקלות שהיו : הסרט  קופץ ,הפילים נקרע, מנורה נשרפת ,יושבים כולם ומחכים לפעמים בחושך – אפרים יתקן .סידור חדר-האוכל לקראת הסרט נעשה באופן עצמאי ,ובגמר הסרטה , השומרים היו מסדרים את חדר האוכל. כל מי שרצה לראות את הסרט ,נמצא במקום .מכונת ההסרטה מוכנה ,שעת ההתחלה מזמן עברה ומחכים. למי מחכים ? הרפתנים לא סיימו את החליבה ברפת ,הם צריכים להתקלח! ואין מים חמים, הבוילר לא נדלק , מחכים למים חמים. אחרי מקלחת טובה צריך לאכול וכולם מחכים בסבלנות  . הרפתנים סיימו לאכול ,(זה היה קורה לפעמים)אחד בעד כולם כולם בעד אחד.הסרט מתחיל , התרגום לא כל כך מתאים .עד שהמתרגם ימצא את התמונה המתאימה !יש סבלנות אין תלונות.

יעבור קצת זמן והנה הפסקה .השומרים נכנסו לראות קצת מהסרט בניגוד לנוהג הקיים הם צריכים להיות בשמירה  בחוץ .מסדרים את העניינים ,השומרים בחוץ. הסרט נמשך , איזה יופי של סרט חוויה ממש. במשך כמה שנים ,אפרים היה האחראי הבלעדי . וכשהיגע גריבס  לגדות, ",מכור" ואוהב בלתי נלאה לסרטים ,קיבל את "הפיקוד "ובמשך כ15 שנה טיפל והקרין הסרטים .כשעברו לאכול בחדר-אוכל החדש ,  באפריל  1978 עבר אתו גם הסרט ואפשר היה להתרווח על כסאות עם משענת ,נקנה אפילו בד חדש והקרנת הסרטים נמשכה. .כשנה אחת .בנייתו של האולם ,"בית ברקת" נסתיימה .בשנת 1977 וההכנות לאפשרות לראות סרט באולם נמשכה פרק זמן לא קטן. עברנו לראות סרטים באולם מכונת ההסרטה אמנם היתה תקינה אך לא התאימה  לאולם. הרמקולים היו טובים, השמיעה בסדר גמור ,התנאים לראות סרט טובים ואפילו אפשרות בחירת הסרט ,הכל היה לטובה ולא "הלך" הופיעה גברת טלוויזיה וגנבה את ההצגה.

ציוד הסרטה לא חודש , האיש המוביל התעייף , נסתיימה תקופת הסרט בקיבוץ.

מוטקה

חנן רותם:לסקוב, רמטכ"ל של החיילים

 

 תמונת לסקוב >הרמטכ"ל החמישי 

 לסקוב החליף את דיין כרמטכ"ל. את זה אני זוכר על פה, בלי צורך לעיין בשום רשימה. אני זוכר כי הייתי שם. כלומר, לא ממש שם אלא על מגרש המסדרים של בה"ד אחד בסירקין. רס"ר ישראלי הודיע למפקד בית הספר לקצינים, יוש הרפז: "המפקד, מסדר חילופי הרמטכ"לים בבה"ד אחד ערוך ומוכן לפקודתך, המפקד!"

גיחכנו, משום שהרמטכ"לים לא התחלפו על מסלול ההמראה הבריטי שהפך למגרש מסדרים אלא אי שם רחוק מאיתנו. אבל הרס"רים לא היו אמונים על ניסוח מדוקדק של העברית אלא על הדאגה לסדר בבסיס ולשמירה עלינו: שבצאתנו לסידרה ניקח עימנו אוכל די הצורך, שנפזר כלור במקלחות כדי שלא יתקפונו פטריות הרגליים, שיהיו מים חמים לשימושנו בחורף הגשום מאוד של אותה שנה.

כשנתיים לפני כן, ברמלה, הייתי בתורנות שמירה לילית בשער מחנה מפקדת פיקוד מרכז. אל האיזור המואר של השער הגיעה מכונית-שרד צבאית. במושב האחורי שלה ישב קצין בכיר. רס"ר המחנה, שעמד בצל, אמר לי – הטוראי –  בלחישה שנשמעה למרחק רב: תן לו להיכנס. התעלמתי מהוראתו, ניגשתי למכונית, ואמרתי: אפשר להזדהות? הקצין הוציא מכיסו תעודת קצין והושיטה לי. חיים לסקוב, אלוף, היה כתוב בה. הצדעתי ופתחתי את השער. לסקוב לא אמר דבר, ואילו הרס"ר נזף בי: למה לא נתת לו להיכנס כשאמרתי לך? עניתי: ואם הוא מתחזה? תשובה לא חכמה, אבל במשך השנים, לאחר שלמדתי לדעת את השקפת עולמו של לסקוב,  נוכחתי כי ככל הנראה נהגתי נכון.

כעבור שנה לערך ראיתי שוב את לסקוב, אלוף פיקוד הדרום. הוא בא לבקר בהאחזות שלח-שיזף, שבה ישבה  גם מפקדת יחידה 150, דהיינו חמש האחזויות ניצנה.

כל המחנה הוכן בקפידה לקראת הביקור, אבל לסקוב החליט להתחיל את ביקורו במקום לא צפוי: בלול התרנגולות והאווזים, למרגלות הגבעה שעליה ישבה ההאחזות. אחרי כן עלה להאחזות עצמה, הלך לכיוון הגדר הממוקשת, וקפץ לתוך תעלת קשר. הוא גחן ונטל דבר-מה. בסיום הביקור, בחדרו של מפקד היחידה,  ישבו השניים ליד שולחן מכוסה לֶבֶד ירוק. לסקוב נטל את הדבר שמצא בתעלת הקשר ובלי לומר דבר הניחו על השולחן: כדור-רובה חלוד.

באותה תקופה סיפרו בצה"ל שלסקוב עמד לעלות לטיסה אזרחית דרומה, אך כשנדרש להפקיד את נשקו, סירב וויתר על הטיסה. נימוקו: חייל אינו נפרד מנשקו.

פעם נוספת שראיתי  את לסקוב היתה בבסיס שבטה. לסקוב, הרמטכ"ל, בא לביקור ראשון בבית הספר הארצי למ"כים, שלא מכבר עבר מבית דראס לנגב.  כל  הבסיס צוחצח, מורק, סוייד והוכן כפי שרס"ר גנץ ידע לעשות. לסקוב סייר בבסיס, ביקר במחסנים, עבר במשרדים. באחד המשרדים ישב חייל פקיד, ועל הקיר שלידו היה תלוי לוח שנה של חברת ספנות, עם מפה גדולה של העולם. לסקוב שׂם אצבעו על אפריקה, ושאל את החייל איזו יבשת זו. החייל, שהיה בוגר זרם דתי, לא ידע. לסקוב פנה אלי ושאל: מדוע אינכם מלמדים אותו?

כאשר אירגן רב-סרן משה ינוקא מסיבת "זברה" בשבטה, הזמין את הרמטכ"ל. הוא בירר מה להכין לו, והתשובה היתה: רק בקבוק ויסקי. המסיבה נערכה בחדר האוכל, בהשתתפות כל סגל הבסיס. סביב קירות האולם המלבני הונחו מזרנים – על הרצפה וצמודים לקיר. במשך כל המסיבה ישב לסקוב בפינה של האולם, כתף אל כתף עם המסובים שלידו, לוגם מהוויסקי, מחייך.

בהזדמנות אחרת, בכנס קצינים, אמר לנו: "אין חיילים גרועים, יש מפקדים גרועים". אינני יודע אם הוא טבע אימרה זו, אבל היא מאוד לסקובית.

כעבור שנים,  כשבאנו לקריית שאול כשנה אחרי אסון צור הראשון, ראיתי כי באחד הקברים טמון רב-אלוף חיים לסקוב. מוקף קברים שמצבותיהם אחידות, כמו שלו. כאן נח הרמטכ"ל של החיילים.   חנן 

  אודות לסקוב

מסיפורי מוטקה ברק:עגלה חומה ("את השכן לא בחרנו")

 

ברפת "התעשיתית"  לייצור חלב ,עם כל החידושים וכל  האמצאות:  מחשבים, רובוטים,ומכונות אוטומטיות עדיין הפרות ממליטות.במדע הדמיוני יש כבר תהליכים חליפיים …

באופן  פשוט בטבע  פרה אחרי  "פגישה" רומנטית עם פר  היא נכנסת   להריון  ברפת אצלנו יש מזריע , שעושה את המלאכה.מחליף את הפר. ההריון שנמשך כ' 270 יום. מיד אחר ההמלטה קמה הפרה על רגליה מסלקת את כל סימני ההמלטה מפני חיות טורפות . מזהה את הוולד .מלקקת אותו , עושה לו מסג' טוב, וממריצה אותו, לקום על רגליו ומכוונת אותו ליניקה . איך הפרה יודעת מה לעשות ולגדל את הוולד הנולד. נשאר לפלאי סודות היקום. ברפת שלנו  פרות מטיפוח הגזע הולשטיין מקומי, מיועדות  ליצור חלב, הפרות  שקטות  בעלות אופי חברותי ,נוח  וידידותי. מיד אחר ההמלטה,הוולד הנולד נלקח לטיפול וגידול בידי האדם, הרפתן המגדל. היו הלילה 4 המלטות , כל פרה רובצת  והוולד שלה על ידה.לאחר זיהוי וסימון, רישום ביומן ,איזה פרה המליטה זכר ומי  המליטה נקבה. העגלים מועברים לדיר יונקים.ומכאן ואילך  גורלם נתון בידי המגדל המטפל בעגלים.ברפת אצלנו קרתה תקלה אין מטפל קבוע ויש תמותה רבה.המחלקה לייעול השקיה נסגרה מטעמי יעול . בה עבדתי.  הייתי פנוי ללא עבודה קבועה.  לאחר שיחת שיכנוע עם ברלס , קיבלתי את הצעתו:  "קח את  הגידול עליך , עד גיל שישה חודשים".. ואפשרות לגדל עגלים לפיתום."פיתום עגלים לא התממש ,אך גידול העגלות לרציפות קיום העדר, נמשך…וכך נכנסתי לגידול עגלות.

עוברת שנה ועוד שנה…ואני ביונקיה .העגלים הזכרים נמכרים אחרי עשרה ימי התאקלמות, והעגלות גדלות ונכנסות במועד המתאים למערך יצור החלב.יום אחד בעודי מטפל בעגל, שזה עתה נולד,טובל את הטבור ביוד ומזריק לו חיסון .מגיע טנדר בחריקת בלמים לפתח היונקיה. מהטנדר יורד איש גדול, בפנים מחויכות כאילו חבר שלי   מימים ימימה,לוחץ את ידי בחביבות ומוסר ד"ש מברלס,אני מכיר את האיש, אך לא זוכר מאיפה. פונה אלי ואומר וקורא לי בשמי "תראה מוטקה ,יש לי כאן על הטנדר עגלה שנולדה הלילה, האמא שלה מסרבת להכיר בה, ונוגחת בה כשהיא מתקרבת אליה. טפל בעגלה כמה ימים ראשונים , אחרת היא תמות .וכשהיא תעמוד על הרגלים אבוא לקחת אותה"!  מידית השבתי לו בשלילה. ואמרתי

" אני לא מכניס זנב של מישהו אחר ליונקיה "!  וזה… התחיל ,בדיבורים" בחייך שכנים… יש לי עדר בקר מעבר לירדן אתה עוזר לי ואני עוזר לך . והנ"ל לא מרפה. וכדי להפתר ממנו , אמרתי לו  תראה לך לברלס ותדבר איתו, אם הוא יסכים נראה מה לעשות . (בהיותי בטוח שברלס ינפנף אותו בצורה אלגנטית) עוברות כמה דקות הבן- אדם נוסע חוזר ובחיוך רחב,  מודיע ברלס אמר "בסדר טפל לי בעגלה", אני אומר לו, לא יכול להיות ,אתה בטוח שברלס הסכים. וזה משיב בביטחון בחיי הרגע דיברתי איתו" תטפל בעגלה כמה ימים רק שתלמד  לינוק מבקבוק, אני בא לקחת אותה" .הוריד את העגלה, ונעלם. כל הענין לא מצא חן בעיני, הסתכלתי על העגלה, חומה יפיפיה מגזע "הרדפ ורד"  ,יתומה ,שאמא התנכרה לה,

(הפרות בעדר הבקר לבשר, בשדה הפתוח . מגדלות את העגלים באופן עצמאי לבדן ללא התערבות האדם.)

 

הכנסתי את העגלה לכלוב ,הטבעתי באוזנה במרצע מיוחד מספר רץ של עגלות ביונקיה, וקיבלה את הטיפול הרגיל, בהתחלה העגלה סרבה לינוק מבקבוק, היא רוצה פטמה חמה אמיתית ולא מגומי … אך כשהרעב מציק וטיפות החלב של הקולוסטרום החם, והמתוק ניגרות אל שפתי העגלה, ועוד יד רכה מלטפת מתחת לזנב,  החלה מוצצת את הפטמה מהבקבוק,גמרה את המנה בצ'יק צ'ק. בבוקר למחרת אני פוגש את ברלס,יושבים על כוס קפה במשרד .מדברים כרגיל קצת בעניני עגלות קצת בעיניני כדור- סל .לפני צאתי מהמשרד אני שואל  "איך הסכמת להכניס ליונקיה,עגל בר מהשדה".?! לפי הבעת פניו עוד לפני שהוציא הגה הבנתי שהשכן מעבר לירדן בעל עדר הבקר . איך אומרים החברה "עבד" עלינו.

 ומאחר שהעגלה כבר מטופלת ובתוך היונקיה וקבלה גם חיסון, נשאיר אותה.  אחרי שלושה ימים הייתה מאוקלמת כאחת משלנו,רק הצבע החום בולט באופן מיוחד בין העגלות מגזע הולשטיין בצבען , שחור- לבן. עבר שבוע ועוד יום , ומאותו בן אדם שכיננו מעבר לירדן, אין כל סימן חיים הבנתי שמשהו כאן לא בסדר! וכנראה סיפור אחר מסתתר אחרי העגלה היתומה. וכך עוברים שבועות וחודשים , העגלה בת יום גדלה והעלתה בשר  התחברה עם העגלות  המיועדות ליצור חלב.וכל סוחר שבא לרפת שם עליה עין , ומציע מחיר טוב עבורה.ומשכיננו מעבר הירדן אין קול ואין עונה.  דן טל לקח על עצמו’לעשות נקיון פסח ברפת , משימה להתפטר מהעגלה! להעביר את העגלה לרפת הישנה לא בא בחשבון ! להשאיר את העגלה שהגיעה לממדי מבכירה ברפת המיועדת לגידול עגלות, לא טוב. העולים הקטנים עם רווח צר להכנסת הראש לא מתאים. מהר מאד הבין שהעסק כלל לא פשוט ,למכור עגלה שלא שיכת לנו גם כן לא בא בחשבון .  והנה דבר פשוט לכאורה, למכור עגלה מעשה יום יום, מפר את האיזון. לאחר מספר התראות  וכמה איומים,שהעגלה כבר על משאית בדרך לתורען , היגיע ידידנו בעל העגלה, שילם את מחיר הוצאות הגידול,ועוד קנס . העמיס את העגלה.ביקש סליחה שלא היה לו זמן לבוא לקחת את העגלה לפני שמונה חודשים.. את השכנים לא בחרנו ! אשרי המאמין!

נ.ב

                                                                                            

שנת 2011–היום אין רפת בגדות-עברה לעין המפרץ,מסיבות כלכליות  יש קיבוץ בלי רפת.

הוגה דעות אמר קיבוץ בלי רפת .זה לא קיבוץ.                     מוטקה                     

 

 

  

  

 

 

 

 

 

מוטקה ברק: חצית הכנרת על גבי רפסודה

 

קיבלתי הצעה להשתתף במחנה  "השרדות" , שיתקיים בחורשת עצי אקליפטוס ליד גנוסר, לשפת הכנרת . המחנה ימשך כחודש ימים ,המשתתפים חובבי מחנאות ושדאות נבחרו ע"י יחזקאל אבנרי .הרעיון נשמע די מפתה  שאתגר רב בו . להיות  12 איש בטבע, מנותקים מהצוויליזציה  , להקים ולבנות את כל הכתוב בספר מחנאות  באמצעים דלים ביותר , חבל וסנדה, ולנצל את כל מה שמעניקה הכנרת  והטבע מסביב . יכול להיות מבצע יוצא מן הכלל.לחיות לשפת הכנרת בימי הקיץ החמים…

בסידור העבודה בקיבוץ הייתי רשום "קומונר", כך שלא הייתה כל בעיה להשתחרר מהסידור. נתתי את הסכמתי להשתתף ולהגיע בתאריך המיועד. נשארו לי עוד כמה ימים לחפיפה עם הקומונר הבא אחרי . את החברים המיועדים להשתתף במחנה הכרתי משנים קודמות .כל רכושי הדל שאספתי בימי שהותי ברעננה העברתי , לבית הורי  בקרית-חיים והגעתי כמתוכנן , לחורשת גנוסר   ברשותי "שק" שנה אולר- כיס  ובגדים להחלפה.  ללא כל ציוד  נוסף.בזה אחר זה הגיעו כל  האנשים , וכעבור זמן קצר היינו חבורה אחת , ישבנו לשפת הכנרת בצל עץ אקליפטוס גדול,יחזקאל הסביר את ,רעיון  המעשה להקים בחורשה באמצעים פשוטים העומדים לרשותנו  לפי כל כללי "המחנאות" מחנה מגורים  זמני ,ומתקנים לשהות יותר ארוכה כדי להנעים את שהותיינו בחורשה , וכל הכתוב בספרי המחנאות. הלכה למעשה!  לצאת לימי שדה מחוץ לחורשה למבצעים שונים : הליכה בעקבות , מעבר נחלים , בלי להרטב במים ,בנית גשרים , טיפוס על מצוקים, הכרות עם צמחית הבר ועוף השמים , ועוד משימות שהתגלו במשך הזמן.החברה מחליפים מבטים, השקט מופר, ע"י ציוץ הציפורים, ורחש גלי הכנרת.ומדיבורים למעשים,הלילה הראשון בחורשה ,היה קצר. שכבנו לשון על האדמה ללא כל אמצעי עזר.

קמנו עם אור ראשון , שקרני השמש חודרות מבין הענפים, לקול ציוץ הציפורים שמלאו את החורשה . שחיית בוקר במימי הכנרת הצלולים . נתנה אותותיה יצאנו מהמים הצוננים מלאי מרץ ליום עבודה ארוך  . חבר תורן המופקד על המטבח, הכין את ארוחת הבוקר הראשונה בשדה ללא כל שיפורים אחד יושב על גזע עץ  תחליף לכסא וספל קפה ביד והצלחת על האדמה. והאחר יושב על אבן ,בהבטחה שבהקדם נבנה. מתקן ראוי להקרא פינת אוכל , שולחן אכילה ספסלים לישיבה ,ארון פרודוקטים, ארון לכלי אוכל , ומתקני בישול  משוכללים . שלא יביישו כל מטבח, כולל תנור לאפית לחם, ומקרר  אוטומטי הפועל על שמש ומים. ואספקת מים, סדירה  מהנחל החוצה את החורשה.חקלאי ממיגדל  שיש לו מטע בננות סמוך לחורשה , הביא לנו אשכול בננות גדול, וביקש בלשון שאינה משתמעת לשתי פנים" תיגמרו לאכול את האשכול תקבלו עוד אחד! אל תיכנסו למטע." עוברים ימים  "והמחנה",נראה כנווה קיץ , מפתיע  בהמצאות  הכל בנוי בחומרי טבע, כולם נותנים כתף בונים ומשפרים מעלים רעיונות נוספים לביצוע.כשעל פני הקרקע השלמנו את כל התוכניות.

בנינו במרומי העצים מערכת שהייה,"ליום קופים".משטחי ישיבה ,ערסלים ורשת תחבורה על גלגילות המקשרת בין כל  מתקנים. החבריה עלו למתקנים על העצים לניסיון  וסרבו לרדת . תפשו מנוחה ליום יומים.ירדנו מצמרות העצים כדי  לפגוש את האורחים הרבים שבאו לבקר.שמועות עושות כנפים ומבקרים רבים באים לחורשה  נפעמים , מתלהבים, מצלמים. חולקים מחמאות רבות. מתקני מחנאות שעוד לא נראו כמותם מלבד בספרים. חזרנו עיפים  ומרוצים  מיום  טיול  לנחל עמוד , כשהמשימה הייתה לטפס על  "העמוד". מצוק מזדקר מתוך הנחל  לגובה כעשרים מטר או יותר , להעביר ולמתוח  חבל סיירים אל המצוק ממול.ולעבור בהליכת "זיקית" ל צד השני , ולקחת את החבל  איתנו בגמר  המשימה.הביצוע היה מושלם, השארנו בקבוק חתום  במרומי המצוק שבתוכו מפורטת המשימה ורשימת  שמות המבצעים. וכשמיצינו כמעט כל רעיון שעלה.  מפתיע יחזקאל במהתלה מענינת.

 בנית רפסודה גדולה  להשיטה בכנרת ליום ולילה,לכאורה הדבר נראה פשוט, אך ככול שהתעמקנו בנושא מתברר שהעסק כלל לא פשוט. מאחר והיה לכמה מאתנו  ניסיון מאד לא מוצלח במחנה הדרכה "למחנאות"  לחוף ים- תיכון  בשדות- ים. שם בנינו רפסודה לפי דגם שראינו באחד מספרי  "הצופים" הרפסודה התפרקה בגלים אחרי כעשרים דקות בלבד!  כל החבלים נקרעו, כחוטי תפירה דקים ויצאנו מהים על הקרשים.

 

יחזקאל נסע לחיפה להתיעצות  עם ידידו מהפל"ים,  כיצד לבנות רפסודה. הנ"ל  משמש כמרצה בטכניון,לבנית גופים צפים בים.ושב עם תוכנית משורטטת על הניר . באזהרה שיש לבנות  תכילה דגם נסיוני ,שיעבור בדיקה  ורק לאחר מכן יתן אישור להפלגה במים שקטים. ריכזנו את כל החומרים הדרושים  לבניה: חביות קורות, סנדות וחבלים . וניגשנו למלאכה.

 בנינו שתי רפסודות , בשינויים קלים בין אחת לשנייה. הרפסודות נבנו קרוב מאד לשפת המים , בהקפדה רבה קרוב לתוכנית ככל האפשר.

אנו נמצאים בחוף המערבי של הכנרת ,ליד גנוסר.  כשהחוף המזרחי, מעין- גב צפונה הוא בשליטת הסורים.  רחוק מאתנו כ 12 ק"מ. אספנו את כל החבלים החדשים, שנשארו לנו, קשרנו אותם  אחד לשני  וקיבלנו חבל די ארוך  , בחרנו עץ אקליפטוס גדול בקרבת שפת הכנרת  שישמש כעוגן ,קצה אחד נקשר לעץ . ואת הקצה השני קשרנו לרפסודה הגדולה .  בחבל  נוסף באורך כחמישים מטר קשרנו בין הרפסודות. הכל בדוק ומאורגן היטב.מוכנים ליציאה לים . הודענו לדייגים מקיבוץ  גנוסר שאנו יוצאים לים ,על גבי רפסודות, ליום ולילה  כשהרפסודות   מעוגנות ע" חבל  בחוף. בשעות ערביים פסקה הרוח החזקה  הנושבת מדרום. כנרת חלקה ורגועה קיבלה את פנינו. הכנסנו את הרפסודות למים, בכוחות משותפים דוחפים את הרפסודות, רגלינו עדין על אדמה די חלקלקה המים מגיעים עד המותנים בקפיצה קלה עולים על ,הרפסודות הכבדות הן  צפות על המים. החישובים הוכיחו את עצמם כנכונים  המשטח עליו העמסנו את כל הציוד נשאר  יבש מעל המים.רוח חרישית נושבת והרפסודות מתרחקות מהחוף ,חבל העוגן נמתח , ואנו במרחק מהחוף , מתכוננים לארוחת לילה להקת שחפיות חגות מעלינו, ובודקות את האורחים הזרים בכינרת, פרוסות לחם נזרקות למים, להקת דגים מתקרבת לפתיון והלחם נעלם במים.  רגלינו משקשקות במים. ואנו על גבי הרפסודות  נהנים מהשקט ומתנודות המים ומסביבנו מים ושמים… על כל רפסודה שישה איש, הרפסודות קשורות בניהן בחבל המאחד את השתיים , והחבל הארוך משתלשל במים , ומעוגן בחוף .שעת דמדומים,עננים בשמים מאדימים ומשתקפים במימיה הצלולים של הכנרת. השמש שקעה . אור היום הולך ונעלם .  ומתחיל להחשיך…סיימנו את ארוחת הערב החגיגית ,  עייפים אחרי יום ארוך, שרועים על הגב ונהנים מהשלווה. הרפסודה עולה ויורדת ונענית לתנודת הגלים.השקט לא נמשך  זמן רב… לפתע החלו גלים והכנרת השקטה שינתה פניה, לרועשת וגועשת הרפסודות קרובות אחת לשניה מתנגחות זו בזו , חייבים להרחיקן אחת מהשניה,  במשוטים מאולתרים אנו חותרים בכיוונים מנוגדים, אך זה לא מספיק צריך לשחרר עוד חבל. המקשר בין הרפסודות. חיים המומחה לקשירות וחבלים ניגש למלאכה , מתיר משחרר חבל קושר , הרפסודות מרוחקות  עולות ויורדות על גלי הים , הרפסודה מחזיקה מעמד . והכל נראה תקין. הירח עלה במזרח מפיץ את אורו, ומימי הכנרת הגועשים מקבלים גוון כחלחל  אני שוכב על הגב מסתכל בכוכבים, ומזהה קבוצות בשמים . משהוא נראה לי קצת חשוד  הכוכבים זזים  מהר מדי. אומר ליגאל  שמנמנם על ידי."יש לי הרגשה שאנחנו שטים אורות החוף המזרחי  נראים הרבה יותר קרוב והכוכבים זזים מהר מדי יגאל  זורק למים לוח עץ . הלוח לא שוקע ומתרחק מאתנו, כעת ברור לנו שאנו שטים עם הזרם לכיוון החוף הסורי.מושכים בחבל העוגן ואכן  החבל משוחרר .לא יתכן שנקרע מעומס הגלים… בעוד שחנן בודק את הקשרים ומגלה את התקלה (בזמן שחיים שחרר חבל להרחיק את הרפסודות שהתנגשו זו בזו החבלים הוחלפו כך שהחבל הראשי משוחרר ואין לנו קשר עם החוף.) שמעון מוציא פנס כיס ומתחיל לאותת לכיוון גנוסר אותות מצוקה .ואני יורה  "רקטה" אדומה לסימון מקומינו בים. והרפסודות שטות עם הזרם לכיוון החוף הסורי.

למזלנו דייגי גנוסר היו בכנרת פורשים רשת , הבחינו ברקטת המצוקה!  תוך דקות ספורות היגיע ספינת הדיג הגדולה . שתי הרפסודות נקשרו לספינה  ונגררו למזח  הדיג של גנוסר .  עם בוקר אור ראשון הגענו לחוף מבטחים, השיט היה נהדר .

 

שנים עוברות … החוף המזרחי של הכנרת כולו ידידותי, לאחר מלחמת ששת הימים כל הכנרת בשליטת ישראל. קו הגבול בין ישראל וסוריה רחוק  מאתנו. בשנת 1968 איתן סט היה רכז כיתות י"ב של חטיבת בני-הקיבוץ ,  היה נהוג לערוך כנס ארצי לבני "החטיבה" לפני הגיוס לצה"ל . וכדי להוסיף קצת אווירת אתגר לכנס , העלה איתן את הרעיון לחצות את הכנרת על גבי רפסודות . שמע הרפתקת הרפסודות ,  שנסחפו עם הזרם לכוון החוף המזרחי לפני שנים, היגיע לאוזני  איתן . הלה פנה אלי  ובקש סיוע  והדרכה לבנית רפסודה.

נעניתי ברצון! קיימנו יום הדרכה, לרכזי תאים.בנינו רפסודה לדוגמא,עשרות נוער צעירים מתכנסים לשפת הכנרת , מתחלקים לקבוצות הפלגה וניגשים למלאכת הבנייה. כל הרפסודות עוברות בדיקה  ומבצע חציית הכנרת יצא לדרכו . מראה מרהיב עשרות רפסודות על פני הכנרת ,כמו יוצאים לכבוש ארץ חדשה. המדריכים בתנועות- הנוער: "המחנות- העולים"  ,

"הנוער- העובד" , "השומר –הצעיר" באו ראו ונדלקו , הצטרפו למבצע חציית- הכנרת. על גבי רפסודות.

שנים עוברות ומדי שנה,יוצאות רפסודות לים , מחוף מגדל במערב לחוף "חלוקים"  במזרח. במשך הזמן עם השנים , נעשו שיפורים קלים במבנה הרפסודה , העלו מפרש  הוסיפו הגה , ונוספו חוקי בטיחות . כולם חגורים בחגורות הצלה צבעוניות . וצוותי טלויזיה מלווים את "אַרְמֶדָת" הרפסודות.

 

                                                                                                       מוטקה

 

 

  

 

 

 

 

 

 

גייזי:המזרחן צבי אל פלג שופך אור לעיני הציבור היהודי בחדשות אהוד בן עזר

מתוך חדשות בן עזר

צבי אל-פלג

מדוע לא קמה מדינה פלסטינית ב-1948?

 

התנגדותו של עבדאללה לרעיון "פלסטין עצמאית" נבעה מהניגוד שבין רעיון זה לבין שאיפתו לאחד תחת כתרו את סוריה רבתי. החלום שלו לאחד את סוריה ההיסטורית, כמו גם תכנית "הסהר הפורה" של המשטר ההאשמי העיראקי, מקורם בתכניתו של אבי המשפחה – חוסיין בן עלי – שביקש להקים ממלכה ערבית גדולה לאחר מלחמת-העולם הראשונה.

כאמור, ראה עבדאללה בהחלטת בריטניה לסיים את המנדט בארץ-ישראל הזדמנות היסטורית להתחיל בהרחבת תחומי ממלכתו. בדרכו ניצב חאג' אמין והיה עליו להתמודד איתו. בהתמודדות הזאת החזיק המלך במרבית הקלפים: הוא נהנה מתמיכת המשטר העיראקי (בעיראק לא רק שלטו בני משפחתו, אלא שהממשלה שם גם תיעבה את חאג' אמין על חלקו בהפיכת רשיד עאלי אל כילאני באביב 1941); צבאו היה מאומן ביותר מבין צבאות ערב ויחידות שלו המשיכו לשהות בארץ-ישראל עוד מימי מלחמת-העולם השנייה; גבולו עם ארץ-ישראל היה הארוך ביותר – עובדה שמדינות ערב האחרות נאלצו להתחשב בה; ירדן ועיראק היו שתיים מתוך שבע המדינות החברות בליגה והן יכלו לגרום לפירוקה בכל עת.

 

האמצעים שעמדו לרשות עבדאללה, הן בליגה והן בתוך המחנה הפלסטיני, הספיקו לו כדי למנוע מחאג' אמין ומהמוסד הערבי העליון הפעלת המוסדות הלאומיים הקיימים במתכונת של מוסדות ממלכתיים. אך כדי לקדם את תוכנית-הסיפוח שלו, הוא נזקק לשליטה פיזית על השטחים הערביים בארץ-ישראל. לשם כך הוא חתר לפלישת צבאו לארץ-ישראל מיד עם צאת הבריטים.

להלכה, נועדה הפלישה למנוע הקמת מדינה יהודית ולסייע לפלסטינים להקים את מדינתם. למעשה, הלחץ של ירדן ושל עיראק על מדינות-ערב האחרות לקיים את הפלישה, נועד רק להשגת לגיטימציה בין-ערבית לפלישת צבאות המדינות ההאשמיות. מדינות כמצרים וערב הסעודית היססו בכל הקשור לפלישה, אך משנוכחו לדעת שעבדאללה גמר אומר לפלוש גם בלי עמיתיו בליגה (וכנראה שאפילו העדיף פלישה בלעדיהם), הוחלט בליגה שצבאות שבע המדינות יפלשו ביום סיום המנדט הבריטי. בעיקר היתה חשובה החלטתה של מצרים, שבין מדינאיה התנהל עד הרגע האחרון ויכוח אם לפלוש או לא. [על הוויכוח בין מנהיגי מצרים ערב הפלישה ראה אל-טליעה (קאהיר), מרץ, 1975, עמ' 145-134].

 

בליגה גברה הדאגה נוכח הכנות הסיפוח של עבדאללה, אולם בשבועות הראשונים שלאחר הפלישה עדיין קיוו שם שבלחץ מדינות ערב ניתן יהיה להגביל את מרחב התמרון שלו. הדילמה בפניה ניצבו יריבי עבדאללה היתה: מצד אחד הפחד שלחץ רב עליו יביא אותו להוצאת צבאו מהמערכה ולהשגת הסדר נפרד עם ישראל; ומצד שני, החשש שאם לא תיחסם דרכו, יצליח להרחיב את ממלכתו ובכך להגביר את עוצמתו מול השליטים הערביים האחרים. [לדעת יריביו התכוון עבדאללה להשתלט – תוך הסכמה ישראלית – על כל השטחים שנועדו להקמת מדינה פלסטינית, ראה אל-עארף, עמ' 663]. להלכה, היתה לעבדאללה מחוייבות לקונצנזוס הבין-ערבי כי עתידה המדיני של פלסטין ייקבע לאחר שצבאות ערב יכבשוה; אבל העובדות בשטח העידו על כך שאין דעתו נתונה לאותה מחוייבות. בשבועות הראשונים של המלחמה עוד קיוו יריביו שעל-ידי השתלטות יחידות-צבא ממדינות ערביות לא-האשמיות על שטחים פלסטיניים, תימנע מעבדאללה האפשרות להגשמת תוכניתו, אלא שעם היוודע תכנית ברנדוט, חששו היריבים שמא יאחרו את המועד.

 

 גייזי  –  הערות לדברי צבי אלפלג צבי אל פלג הנו מזרחן מהותיקים והאמינים בעלי ידע רחב ביותר בתחום הסכסוך. היה מאלף לקרוא את מאמרו שמאשר את המחקר של ההסטוריון איש הימין הפוליטי, יואב גלבר על התנגדותו של בן גוריון לחלוקת הארץ בין יהודים לפלסטינים. רוב הישראלים כולל בני גילי וגם המבוגרים שבינינו קורבנות  שטיפת המוח והדיס אינפורמציה "שיודעים" בברור שישראל הסכימה לתוכנית החלוקה  בו בזמן שמאז 1946 ובמהלך הדיונים באו"ם תכננה ישראל עם עבדאללה את חלוקת הארץ בין ירדן לישראל. מלחמת העצמאות הסתיימה על פי התוכנית המוסכמת בין בן גוריון לעבדאללה. הצבא הירדני לא פלש לארץ במטרה להלחם בנו ,אלא במטרה לספח את הגדה המערבית,

ירדן הייתה הבן ברית שלנו במלחמת העצמאות , היה לה לירדן הצבא המודרני הכי חזק בזירה,ולמרות זאת הם לא תקפו אף שעל שהיה מיועד למדינה היהודית,בשלושה מקרים הם סילקו והביסו את כוחותינו, כאשר בניגוד להסכם ניסינו להשתלט על שטחים שבהסכם לא היו מיועדים לנו: בעיר העתיקה, בגוש עציון ובלטרון.ובסיום המלחמה אף קבלנו במתנה את ואדי ערה שלא היה בשליטתנו.צבאות סוריה ומצרים נכנסו לפלישה בניגוד לרצונם בכדי למנוע את ביצוע הסכם שבין ישראל לירדן. התוכנית של בן גוריון גילגלה את הבעיה הפלסטינית לפתחה של ירדן, אבל ראשי צהל הכריחו את אשכול לכבוש את הגדה ולהחזיר את הבעיה הפלסטינית לפתחנו,עכשיו אף אחד לא יודע איך להפטר  מתוצאות הסיפוח

וההתנחלות .    המאמר של צבי אל-פלג שמובא כאן בחלקו רק מאשר  את מה שמוסתר מידיעת הציבור היהודי.    גייזי