אלי ס'ט: שביתת פועלי פחטר -הופמן בחיפה , שנת 1929.
העברה מ" עונג שבת " 7.8.23 בעריכת דוד אסף.
רגע היסטורי: שביתת פועלי פחטר-הופמן
אלי ס"ט – חיפאי במקורו – שלף מן הארכיון הפרטי שלו את התמונה הזו מימי חיפה 'האדומה':
ואלה הם דברי ההסבר:
תמונה זו היא, למיטב ידיעתי, מהשביתה הראשונה שהייתה בארץ. התמונה מאוספו של אבי המנוח שמואל-יוסף (ניסן) ס"ט (1942-1901), שבאחרית שנותיו היה מראשי מפ"ח (מועצת פועלי חיפה) ו'הפועל' חיפה.
מפעל פחטר-הופמן, שהתחיל כמסגריה, היה מ-1922 ספּק עמודי מתח גבוה לחברת החשמל. ב-1928 הוקם סניף במפרץ חיפה שייצר, בנוסף לעמודי חשמל, קרוניות למפעל החשמל בנהריים והיה ספק של חברת הנפט 'שֶׁל', שהייתה בעלת מונופול על שירותי נפט בארץ עד הכרזת המדינה. במרץ 1929 הוכרזה שביתה במפעל, בדרישה לשכר הולם. השביתה נמשכה 28 ימים ואבי היה בין החותמים על ההסכם שהביא לסיומה.
אלי רביד { ליישי } , מתוך ויקפדיה :
שלום פחטר { 1983-1953}.
בשנת 1910, לאחר הגעתו לארץ ישראל, יסד, יחד עם קלמן הופמן, מסגריה שצמחה לבית חרושת בשם פחטר והופמן. לאחר מלחמת העולם הראשונה עשה ניסוי בשיתוף פועליו ברווחי בית החרושת. הפועלים שבשנה הראשונה ראו רווחים שמחו מאוד על הרעיון, אך לאחר שבשנה השנייה היו הפסדים בקשו לקבל משכורת וויתרו על השיתוף ברווחים. החל משנת 1922 היה המפעל לספק של חברת החשמל ובשנת 1928 הקימה מפעל מיוחד בחיפה שהעסיק 130 פועלים, על פי חוזה עם חברת החשמל.[4] בסוף 1929 עבר המפעל לייצר עבור חברת של.[5]
במרץ 1929 הכריזו הפועלים בבית החרושת בחיפה שביתה בדרישה לתוספת שכר לפועלים המקצועיים. השביתה סוקרה בהרחבה בעיתונות בארץ ישראל[6] ונמשכה 28 ימים. היא נסתיימה לאחר שפנחס רוטנברג הבטיח להידרש לנושא בשובו לארץ ישראל.[7] משמאל האשימו את ההסתדרות בסיום מוקדם מדי של השביתה וטענו שהיא נגמרה בהפסד לפועלים.[8] פחטר שהרגיש שתמיד פעל למען פועליו נפגע מהשביתה וראה בפועלים השובתים כפויי טובה.[1] בשנת 1930 הוא עזב את ניהול בית החרושת והעביר אותו לניהול הבלעדי של הופמן.[9]
אלי רביד{ ליישי } : המסגריה של פחטר והופמן שהפכה למפעל ,ובו הייתה שביתת הפועלים , שכנה בחוף שמן . פחטר והופמן , הרחיבו את החברה גם לתחום הפטרוכימיה, והקימו בשנות ה-30 מפעל נוסף באזור מפעל דשנים היום והיו מחלוצי התעשייה הפטרוכימית בארץ.
