סיפור השבוע של רותי יצחקי-ריכטר : איך נוצר המפרש הראשון?

שלום לידידיי

 עונת הרחצה בעיצומה, ולכן אשלח השבוע וגם בשבועות הקרובים אגדות הקשורות בים. הן לקוחות מהפרק "מן הים הגדול"  שבספרי הדיגיטלי והחינמי "פעם אחת, לפני הרבה שנים…" בהוצאה הדיגיטלית עברית.  בפרק אגדות העוסקות בהפקת הארגמן והתכלת, בעוגנים עתיקים, בצבת הים, בגילוי הפנינים ועוד.

כרגיל, ניתן להוריד את הספר בחינם בקישור https://bit.ly/2HBq1oF הוא ניתן להורדה לטלפון הנייד, למחשב ולאייפד, וכך הוא זמין בכל עת בבית, בבית הספר ובהדרכה בשדה. כל אגדה מלווה בהסבר מדעי ובתמונות להמחשה שצילם הצלם אריה ריכטר ז"ל

תיהנו

סיפור השבוע: איך נוצר המפרש הראשון?

אגדה מאת רותי יצחקי ריכטר

על שפת הים, סמוך לראש הנקרה, התגוררו בעבר בני שבט זבולון. הם היו דייגים חרוצים ומומחים במלאכתם, והתפרנסו מדיג ומהפקת צבעי הארגמן והתכלת היקרים שהופקו מחלזונות ימיים הנקראים ארגמונים. 

בתו של ראש השבט הייתה נערה יפה, חכמה, חרוצה וטובת לב, וצעירים רבים רצו  לשאת אותה לאישה, אך היא דחתה את כולם, כי אהבה צעיר בן שכניה שהיה נכה רגליים והתקשה בהליכה. גם האיש הצעיר אהב אותה אהבת נפש ורצה לשאתה לאישה, אבל אבי הנערה סירב לנישואים, כי חשש שהצעיר לא יוכל לפרנס את בתו בגלל נכותו הקשה. הוא הועיד לבתו את אחד הדייגים שהיה חסון ובריא, אבל הנערה לא הסכימה לבחירה של אביה, וימים רבים ישבה בביתה וסירבה להיענות לאיש החסון או לאחד ממחזריה הרבים. כל חברותיה כבר נישאו והקימו משפחות, ורק היא ישבה בגפה בבית אביה בודדה ועצובה. יום אחד אמר הנער הנכה לאבי הנערה: "אני מבקש להתחרות בגבר החסון והבריא שבחרת לבתך. הבה נערוך תחרות דיג, ואם ינצח אותי האיש, תהיה בתך לו לאישה, אך אם אנצח אותו, תסיר את התנגדותך ואשא  לאישה את בתך." הסכים ראש השבט להצעתו של הצעיר הנכה, ולמחרת נאספו כל אנשי השבט על החוף כדי לצפות בתחרות שבין שני החתנים. האיש החסון רדף אחרי הדגים שהתחבאו בין הסלעים וניסה לתפוס אותם בידיו העירומות, אבל הם חמקו ממנו ושללו היה מועט ודל, אך האיש הנכה לא מיהר. הוא אסף אצות רבות וריפד בהן את הסלעים. דגים רבים נלכדו במלכודת האצות, והוא אסף אותם לסל נצרים שבידו וניצח בתחרות. אבי הנערה היה עקשן, וביקש להמשיך את התחרות גם בימים הבאים. למחרת  חזרו המתחרים אל החוף. האיש החסון הביא עמו חנית גדולה והטיל אותה לעבר הדגים שהתקרבו אליו, אבל האיש הנכה לא מיהר להשתמש בחנית. הוא בנה לו חכה קטנה, וחיבר לקצה החוט פיתיון ובו דגיגים, סרטנים מתים ואבקה מעץ הַלִּבְנֶה המכילה סם מרדים. אכלו הדגים את הפיתיון ונרדמו, והאיש  הנכה אסף את שללו הרב ושוב ניצח בתחרות. בלילה גרר האיש החסון בעמל רב גזע עץ עבה אל הים וישב עליו. הוא זרק לעבר הדגים חניתות וכידונים והצליח להמית דגים אחדים. אבל האיש הנכה לא גרר עמו גזעים עבים, חניתות חדות וכידונים ארוכים. הוא הביא עמו גזע עץ חלול וקל משקל ששימש לו כסירה, זרק רשת דייגים לים, והבעיר לפידים שמשכו את הדגים לסירה ולרשת. אחר כך גרף את הרשת ושלל דגיה לסירתו הקטנה, וגם הפעם היה שללו רב יותר משללו של האיש החסון והבריא .ביום הבא בנה האיש החסון דוברה גדולה וצייד אותה בשני משוטים עבים, כי אמר בלבו: "אפליג עם הדוברה שבניתי למים העמוקים מרובי הדגה, ושללי יהיה רב משל   האיש הנכה." אבל הצעיר הנכה לא בנה דוברה כבדת ממדים. הוא זכר שכאשר תלה את בגדיו הרטובים על התורן כדי ליבש אותם הכפילה הסירה את מהירותה, והחליט להשתמש ברעיון זה כדי לנצח את מתחרהו. הצעיר הנכה תלה על תורן סירתו הקטנה יריעת בד דקה, והיא שימשה לו כמפרש. סירתו הפליגה לשדות הדגה שבמרחבי הים במהירות רבה, וגם הפעם היה שללו של הצעיר הנכה רב משל מתחרהו. אז הבין ראש השבט שגדול כוחה של תבונה מכוחו של חוסן גופני, והסכים לתת את בתו לאיש הנכה. מאז מציידים הדייגים את סירותיהם במפרשים, ומפליגים בעזרתם למרחקים עשירי דגה. עד היום הזה.

.

מפרש בודד מלבין באופק…

המדע שמאחורי האגדה

שיטות דיג קדומות

הדיג היה אחת השיטות הקדומות שנקט בהן האדם כדי להשיג מזון. עוד לפני שלמד לגדל צמחים ניזון האדם מלקט פירות וזרעים, מציד ומדיג. הדייגים הקדומים לא הרבו להשאיר לנו מידע על שיטות הדיג שבהן נקטו, כי רוב הציוד שהשתמשו בו היה ציוד מתכלה שנעשה מקורות עץ ומחבלים שלא שרדו במשך הזמן, ולכן חוקרים את שיטות הדיג הקדומות על ידי הסתכלות בשיטות הנהוגות כיום בשבטים פרימיטיבים.כנראה שהשיטה הקדומה ביותר הייתה שימוש במלכודת אצות. האצות הונחו בשפכי נחלים או בין סלעי החוף, והדגים התקשו להיחלץ מהסבך. אמצעי דיג אחרים היו צלצלים, חיצים ופגיונות שנוצרו מאבני צור חדות. מכשיר הדיג שקדם לחכה נקרא בָּלִיעַ. הוא היה מורכב מחוט ארוך שבקצהו תלו עצמים חדים כגון חיצים או אבן צור חדה. החוד נתקע בגופו של הדג, והוא לא היה יכול לברוח. לרוב הוסיפו לבליע פיתיונות וצמחים רעילים שסיממו את הדגים, כגון אבקה שנעשתה מפירות הלִבְנֶה הרפואי או מעליו השעירים של הבּוּצִין המפורץ. החכה דומה מאוד לבליע, אבל בקצותיה לא שמו להבים ישרים אלא ווים מאונקלים וחדים. אלה פצעו את הדגים ולא הניחו להם להימלט. השימוש ברשתות דיג התחיל בארצנו רק בתקופת האבן החדשה. הרשת נתפרה לרוב מחוטי פשתן. צורתה של הרשת הקדמונית הייתה מלבנית. לחלקה העליון חוברו מצופים ולחלקה התחתון צורפו משקולות. הרשת הועמדה במים בצורה אנכית, ונגררה על דגיה אל החוף. לרשת זו קוראים רשת גְרִיפָה, והיא הייתה מכשיר הדיג העיקרי במצרים העתיקה. הדיג היה מפותח מאוד ליד הנילוס. כדים מלאים דגים מיובשים, חכות ורשתות דיג נמצאו בקברים עתיקים, כי המצרים האמינו שיש חיים אחרי המוות, וציידו את המתים בכל הדרוש לחייהם בעולם הבא. בקברים נמצאו גם ציורי קיר המתארים דגים, חכות, ובעיקר רשתות גריפה ענקיות. אורכן היה כשלוש מאות מטרים, ואנשים רבים נדרשו כדי להוציאן מהמים. אחרת הייתה רשת הקליעה שצורתה מעוגלת כמצנח. הדיג הטיל אותה על להקת הדגים, ואחר כך הרים אותה כלפי מעלה על הדגים שבתוכה. רשת מסוג אחר, הנקראת רשת הָרָמָה, הורכבה משק הנתון בין שני מוטות. לאחר שהתמלא השק בדגים, הרימו אותו בעזרת המוטות  וגררו את הרשת לסירה או לחוף. המכמורת היא רשת דייגים גדולה במיוחד, עשויה לרוב מסיבי פשתן. בגלל גודלה הרב נדרשו לפחות שני צוותים של דייגים ועבודת צוות קשה כדי להוציא אותה מהמים. שיטות הדיג העתיקות הועתקו ממצרים לבבל, לארם נהריים, לאשור, לפיניקיה  ולארצות אחרות השוכנות ליד הים התיכון. אלה הוסיפו למכשירי הדיג שכלולים רבים, כגון מצופים או משקולות. לפיניקים, שישבו בחוף הצפוני של ארץ ישראל, היו ספינות דיג גדולות מאוד שהפליגו לאזורים רחוקים עשירים בדגה. הם התפרנסו מהים, והדיג היה ענף חשוב  בכלכלתם.

סירות דייגים במזח הדיג בעכו. בעת העגינה מקופלים המפרשים בתחתית הסירה.