שחר רביד : לזכר ג'רבי וחבריו הלוחמים ,אסון הנגמשים ,מבצע " פרשי הפלדה " 11.5.2004

פטיש 5 זה כל מה שנשאר מעפאן כזה, שמשמש בכלל לפריצה לבתים, אבל אנחנו שריונרים עם ידיים דביקות וגם כשהשיירה עמדה בסדר תנועה, עם סטיקלייטי א"א על האנטנות המשוכות למטה היה מי שדאג להשלים ציוד מאחד הנגמ"שים שלפניו. סתם עוד ערב רגיל בתקופה הזאת בפלוגה ג'. כל יום/יומיים פעילות בעומק רצועת עזה רגילים לזה, גאים בזה. נכנסים, יורים, חוטפים קצת, בלתי מנוצחים, בלתי פגיעים. הלילה נכנסים לשכונת זייתון בעזה, לפוצץ מחרטות לייצור קסאמים, כן, היו כאלו גם לפני שיצאנו מהרצועה. משהו קצר כזה, סטנדרטי. נכנסים בלילה, מפוצצים מה שצריך ויוצאים בבוקר.8 שעות, לא יותר. שלושה ימים אחר כך אני עדיין עומד בצומת שתפסתי עם כוחות נוספים מהפלוגה במהלך הכניסה פנימה בלילה הראשון. מסביבי עשרות כלים שאין לי מושג מי הם ואיך לעזאזל לדבר איתם בקשר. עשרות מחבלים בכל מקום, ירי בלתי פוסק. חצי צה"ל שם.ובאמצע הכאוס הזה, אני זוכר אותו נוסע בשלווה, טרקטור אזרחי עם מנוע על הכף, נוסע לאט לאט בציר שמוביל החוצה. גם אז עוד לא הבנתי. רק כשיצאנו משם אחרי שהחליטו שכבר אין מה לאסוף יותר, וקיבלנו כמה שעות להתרענן לפני שעברנו לאבטח את החיילים בציר פילדפי שחיפשו אחרי מה שנשאר מהחבר'ה בנגמ"ש שהתפוצץ שם , התגלגל אלינו עיתון. כי בחוץ כבר ידעו, אפילו שאנחנו לא. כבר לא יום סטנדרטי. רק פטיש 5 נשאר מהנגמ"ש של ג'רבי החייכן, תלוי על הקיר במכולה של הפלוגה במשך שנים. וגם הוא כבר לא אתנו.

תגובות.

חיים כהן : ריגשת מאד בכתיבתך שחר היקר!

זיכרונות שלעולם לא ייעלמו. יהי זכרם ברוך של כל חיילי צבא ההגנה לישראל

שנפלו למען מדינתנו האהובה

מיקי קלדרון: מרגש מאד! עצוב . מחריד.

מהסיפורים שגדלתי עליהם בפלוגה. ככה הבנתי באיזה מקום אני נמצא.!!!

לא אשכח גם את היום הראשון במלחמה. הייתי אמור להיות ס'רספ אבל

אמרת לי לעלות על סרבל. לא שאלתי יותר מדי שאלות כבר הבנתי מה מתרחש.

את הפטיש 5 שהיה תלוי לא אשכח.

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *