מיקי אבן זהר : מצורף מכתבו של פנחס דגן (פיני), על מות אחיו אריק ז"ל

 מודעת האבל  

למי שלא מזהה אותו , פיני הוא בנו של חיים הספר המיתולוגי (שגר בכביש ראשי). פיני היה תקופה ארוכה ה"בוס" שלי בתעשייה האווירית  , היה ראש תחום לפיתוח אמצעי לחימה לביטחון שוטף וזכה בפרס בטחון ישראל בשנת 1967 על פיתוח פרויקט מיוחד לצה"ל

מיקי אבן – זהר

פנחס דגן (פיני): כמה מילים על אחי אריק ז״ל

בשעות הבוקר המוקדמות של יום ראשון ה-17 לינואר 2016 קיבלתי את הידיעה על פטירתו של אחי הצעיר ״אריק״. עדיין אינני מתפרק רגשית וזועק לשמיים, אני עדיין כחולם, לא מעכל, נדמה חי שאני חולם חלום רע, מקווה לכשאתעורר מהחלום הכל יחזור למקומו, אבל זאת עובדה, אחי הצעיר דר׳ אריה דגן, מהנדס מדען מוערך ביותר. הלך בטרם עת לעולם שכולו טוב, (כך כולנו מקווים).    .  

 

אני מנסה לסדר את המחשבות המתרוצצות במוחי, ולהחליט מה עלי לעשות? האם עלי למצוא טיסה שתביא אותי לארץ על מנת להשתתף בלוויה? אני מתקשר לבנים על מנת ליידע אותם השעה היא 01:15 האם להפריע את מנוחתם? אני שולח מסר, תוך שניות הם על הקו, לאחר שיקול והתייעצות עם הבנים רונן ויניב, ולאחר שיחתי הבוקר עם (לאה אלמנתו של אריק) בקשתי מ לאה לקיים את הלוויה עוד היום ולא לדחותה, גם ובאם אחליט לבוא ארצה, המועד הקרוב ביותר יהיה ביום שלישי בבוקר. אינני רוצה לחזור על המשגים עם הורי ז״ל.  

בקשתי מהבנים רונן ויניב, לבוא איתי לבית הכנסת בבוקר, להשתתף בתפילת שחרית, על מנת לשאת תפילה לעילוי נשמתו של אריק. לא, אני לא צבוע, אני לא דתי ולא מאמין בכל הקשקוש האלוהי, אבל בשביל עצמי ועבור זיכרונם של הורי ז״ל אני אשתתף בתפילה ואשמיע את תפילת הקדיש ״ יתגדל ויתקדש ….״    

 

מעניין, אני נזכר בדברים שאמר אבי חיים זצ״ל ביום ה-16 למלחמת יום הכיפורים, אריק גויס ויצא יחד עם יחידת התותחנים איליה השתייך להילחם ברמת הגולן, במשך 15 ימי הלחימה לא שמענו ממנו, לא נתקבל כל אות ממנו, האם הוא פצוע, שבוי, או חי, יום יום הייתי מתקשר אל בית הורי ושואל לשלומם, וברגישות רבה הייתי שואל האם יש מידע כלשהו מאריק. אריק היה ״המזיניק״ (בן הזקונים) ובבת עיניהם של הורי, באישיותו הוא היה כל כך שונה מאחותי וממני, אצור ברגשותיו, מדבר קצר ולעניין, רגיש, נבון וחכם, תלמיד מצטיין בלימודי הנדסה בטכניון. 

ובכן אני שואל את אבי ז״ל האם שמעתם מאריק? להפתעתי אבי שהיה סמל האופטימיות ואהבת ישראל, אומר לי במרירות ובכאב, תגיד לי פיני, מה עוד ריבונו של עולם רוצה מאתנו? האם לא היה לנו מספיק עם כל הפוגרומים, עם השואה, עם המאורעות של 36-39, מלחמת השחרור, מלחמת קדש, מלחמת ששת הימים, מלחמת ההתשה, (אריק היה אז חייל בסדיר, והשתתף בקרבות המרים בגזרת ״התעלה״ רבים מחבריו נפלו בקרבות) אבי מוסיף ואומר אתה בחרתנו מכל העמים? אנא בחר בעם אחר, רק תחזיר את בני בשלום הביתה.  

אריק חזר מהמלחמה בריא בגופו, אולם האירועים והמראות הקשים של המלחמה הארורה, פצעו את נשמתו הרגישה. הוא לא סיפר מאומה על אירועי המלחמות שעבר, רק מידי פעם פלט בכמה משפטים קצרים על זחל״ם שניפגע, על חברים שנפלו.  

 אריק סיים את לימודי ההנדסה בטכניון בהצטיינות יתירה, כמו כן לימודי תואר שני, את עבודת  ה- PHD הוא עשה באוניברסיטת John Hopkins בארה״ב. כל חייו עבד דר׳ אריק דגן כמדען ב רשות לפיתוח אמצעי לחימה ״רפא״ל״. אריק פרסם מאמרים וכתבות מדעיות בירחונים מקצועיים.   

אריק היה צעיר ממני ב-13 שנים, עד לגיוסי לצה"ל הייתי עבורו אח, אבא, חבר, מדריך, גם לאחר צאתי את הארץ שמרתי אתו על קשר. זכורני שעבר תקופה קשה בעת שעשה בארה״ב את עבודת ה post doctorate

יום אחד קבלתי חבילת מסמכים שהייתה עבודת הדוקטורט ועליה היה כתוב בכתב ידו של אחי אריק. 

לאחי היקר פיני, ״תודה על שהיית עמי״.   

עדיין לא עיכלתי את החדשה הנוראה, למות בגיל כל כך צעיר, ממחלה מטופשת ״שפעת החזירים״ כל שצריך היה אריק לעשות, לקחת את זריקת החיסון, מרוב חוכמה השכלה ופלפול אריק לא לקח את הזריקה. אוי זה כל כך כואב למות מן מוות מטופש שכזה. אכן, מה שכתב לי לפני כמה דקות ידידי היקר ״ציטה״, מותו של אח, זה כמו לאבד אבר בגוף עם כאב חודר בלב, שאינו מרפה.  

סליחה על ההשתפכות הרגשית. הכתיבה משחררת מעט את הכאב על לכתו בטרם עת של אחי אריק. 

אריק השאיר אחריו את אשתו היקרה לאה, שהייתה לצדו במהלך חייו, וסעדה את מטתו בעת היותו מאושפז בבית החולים הכרמל בחיפה. ביתו יפעת, בנו גל, אנו שבט דגן מחבקים ואוהבים אתכם. ושלא תדעו יותר צער.  

היה איש, וראו לפתע ״נאלם״ והלך בדרך שאין חוזרים ממנה. 

אריק, אתה חסר לי כל כך. 

פיני

 

 

 

 

 

 

 

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *