לזכרו של יונתן גבאי ז"ל.
הידיעה על מותו
של יונתן
השאירה את כולנו
כואבים והמומים
כמו את הריקוד
ללא רקדנים.
אתה עוצם את העיניים
ומנגב את הדמעה
ומולך ניצבת
קומתו הזקופה
ומבטו שחודר
כל נשמה ולב
וחיוך שעוזר
להתאושש ולהתלהב.
ואתה מתפעל
מההקשבה והפרגון
ועל יכולתו המיוחדת
בביצוע ובארגון.
ועל מסורת
של יצירה
בתחום הריקוד
שהייתה בו
מקוריות ויחוד.
מותו סימל
את אותו
הברבור הצחור
שצבעו התחלף
מלבן לשחור.
חייו של יונתן
היו מחרוזת מתמשכת
של שירה וריקוד
של יצירה ויחוד.
נפשו הייתה
"רונדו" מתמשך
בכל דרך ושביל
כשהוא בכישרון
השמור רק לו
את ה"רונדו" מוביל.
תכונותיו וכישרונו
שזורים וקשורים
לסיפור חייו
ולמקצוע בו השקיע
ואותו אהב.
זה התחיל עם
"ריקוד הפתיחה"
שהרשים כמו בחייו
את המעוף והתקווה.
ואת השובבות
ואת שמחת החיים
הרגשנו בריקוד
"הורה נעורים".
והעדינות והרוך
שהיו מנת חלקו
ללא פשרות
ראינו כולנו
ב"ריקוד הבנות".
והעוצמה
שבליבנו הוא הפיח
יכולנו לחוש זאת
ב"דבקה רפיח"
ואמונתו
היהודית והייחודית
באה לידי ביטוי
ב"מחרוזת החסידית"
והעבודה הקשה בחייו
ובצידה התמורה
קבלנו בריקוד
"ברכת האדמה"
ומסעותיו בחו"ל
על פני יבשות וימים
הייתה פרושה לפנינו
ב"ריקודי עמים".
ועכשיו, המעגל נסגר
ואין יותר קיום
יונתן רקד
את ריקוד הסיום.
אך הריקוד
כמו האדם
זכרו לא ימוש
ריקודו לא תם
ואנו בטוחים
שיונתן שם במרומים
רוקד עכשיו עם כוכבים.
כתב יוסי וולך