תקלה בליבת המערכת של סלקום
אין אפשרות להתקשר ולשלוח s.m.s.
איזו הקלה
לאותה תקלה
השקט שולט
בכל סמטה ועיקול
אין s.m.s
ואין צלצול.
רואים בני אדם
עם פרצוף מושלם
ואת האוזן הימינית
והשמאלית גם.
ופתאום יש שתי ידיים
חופשיות להליכה
ואחד עם השני
פותחים בשיחה,
והדבר הוא לא
בגדר חלום
שניתן להושיט יד
לברך לשלום.
כי כשאין תקלה
יד אחת עסוקה,
ולא משנה אם
ימין או שמאל
העיקר שהיא עוזרת
שנקלוט את הקול,
באוטובוס ברכבת
או בבית הקפה
נשמע את המשפט
הייחודי והיפה
שבא מתוך לב גואה
"אז מה נשמע ומה קורה"?.
והכל נעשה בצלילות
בטון ברור ומלבב
שגם ההם מאחור
ישמעו היטב.
ישנה כנראה
הקלה מסוימת
באופן נפשי
לשוחח בפלאפון
באופן חופשי
ולספר לכל מי
שרק נמצא בסביבה
על חיי הזוגיות
ומצבה של האומה.
ועל מה שההיא
הולכת ללבוש(או להסיר)
כשהם יפגשו הלילה
בדירתו במרכז העיר.
ושהבוס מעוצבן מהתזכורת
"מתי תעלה את המשכורת."
וכשהשיחה מסתיימת
אחרי דקות ארוכות
(לא בגלל הרצון לסיים
אלא מחוסר ברירה
הבטרייה נגמרה)
זה פשוט לא להאמין
שאנחנו מעודכנים מעכשיו
בכל תלאות ותולדות חייו,
והקול ממקור ראשון
ובלי חסימות וצנזורה
וזה אופייני כל כך
לכל פיגורה ואינטגרציה
גם הברברת וגם האינפורמציה,
שמלוות תמיד בהרבה
חופשיות וחום,
וזהו גבירותיי ורבותי
חולשתו הגדולה של הפלאפון.
אך כשהתקלה תתוקן
יחזור שוב הסומק ללחיים
ונרוץ לקנות מכשיר או שניים.
כי הפלאפון עברינו
הוא כמו החמצן שבאוויר
אף על פי שלכולנו
הוא חמסן במחיר
אך למרות הכל
נמשיך להשתעבד אליו
ולקחת אותו לכל
מקום ולכל לוך
כדי להזדהות עם הפתגם
"עבד כי ימלוך"
כתב יוסי וולך
2.11.2010