תקיפת שיירת הנשק הערבית בקריית מוצקין היא קרב ב־17 במרץ 1948, במהלכו תקפו כוחות ההגנה שיירת נשק ערבית ליד קריית מוצקין והשמידו אותה. בהתקפה נהרג מפקד הכוחות הערביים בחיפה ורבים מאנשי מטהו. הצלחת פעולה זו תרמה לכישלון הערבים בקרב על חיפה במלחמת העצמאות. על חלקם בקרב עוטרו עמנואל לנדאו (נפל בקרב) ואברהם אביגדורוב בעיטור גיבור ישראל.
רקע היסטורי[עריכת קוד מקור | עריכה]
בפרוץ מלחמת העצמאות היה מצב הנשק של המשמרות הלאומיים הערביים בערים ובכפרים בכי־רע. בידי הערבים המקומיים היו כלי נשק פרטיים רבים אבל מקולקלים בגלל תחזוקה לקויה וחוסר בחלקי חילוף. סוריה ועיראק סיפקו נשק לצבא ההצלה של קאוקג'י ולא ללוחמים המקומיים. גם עבר הירדן, מצרים וסעודיה עמדו מהצד. סגן ראש הוועדה הלאומית בחיפה, מוחמד נימר אל־חטיב כתב כי עד אמצע פברואר 1948 היו בידי בני עירו רק רובים מקולקלים עם כדורים עקרים, ציוד שנשאר במדבריות לוב מימי מלחמת העולם השנייה. הוא נסע לסוריה, נפגש עם הנשיא ורכש נשק. במחצית הראשונה של מרץ 1948 העביר שירות הידיעות של ההגנה (הש"י) ידיעה למפקדת חטיבת כרמלי ובה נאמר כי מפקד הכוחות הערביים בחיפה, מוחמד אל חמד אל־חוניטי, יצא לסוריה כדי להביא תחמושת וחומרי נפץ וכן כסף לתשלום משכורות ללוחמים הערבים בחיפה. בבוקר יום ה־17 במרץ 1948 נסע אל־חוניטי מדמשק בראש שיירה של שתי משאיות גדולות עמוסות בשנים עשר טון של נשק ותחמושת – 550 רובים צרפתיים וכמאה עשרים אלף כדורים וכן שני טון חומר נפץ. בצידון הצטרפה לשיירה מכונית נושאת נשק ותחמושת מתנת אנשי העיר. השיירה הגיעה לראש הנקרה משם התקשר אל־חוניטי בטלפון לעמיתיו בחיפה והודיע שהוא בדרך. כל תנועותיו ושיחת הטלפון שלו נקלטו על ידי אנשי הש"י שהעבירו מיד את הידיעות למפקדת החטיבה. מפקד חטיבת כרמלי, משה כרמל, הורה למפקד גדוד 21 של החטיבה בן עמי פכטר לעצור את השיירה ולהחרים את נשקה.
המארב והשמדת השיירה[עריכת קוד מקור | עריכה]
הוחלט שהמארב יוצב בשני מקומות: ליד משק עין שרה בסביבות נהריה (כיום ניצב במקום בית ליברמן), ובנוסף בכניסה הצפונית לקריית מוצקין. ההחלטה על הצבת המארב סמוך לבתים בקריית מוצקין נתקבלה למרות הסיכון לאוכלוסייה אזרחית, וזאת מפני שהשטח בין עין המפרץ לקריית מוצקין היה חשוף ואי אפשר היה למקם בו מארב מבלי שיתגלה. כדי לשמור על הפעולה בסוד לא הוזהרו דיירי הסביבה על העלול להתרחש ולא פונו מבתיהם .היות שאנשי גדוד 21 היו עסוקים בפעילות מבצעית ביקש מפקד גדוד 21 ממחלקה מהגדוד הראשון של הפלמ"ח שחנתה ברמת יוחנן לבצע את המארב בקריית מוצקין. המארב בעין שרה זיהה מונית ואחריה מכונית משא והניח בטעות שזו השיירה. הם פתחו באש על המכונית והרגו את הנהג הערבי. המכונית הועברה לחוף הים ושם נקברה בחולות כדי לא לעורר חשד. לאחר מכן נסוגו במהירות לנהריה. אל־חוניטי הגיע עם שיירתו לעכו שם הוזמן לארוחת צהרים. מארחיו הפצירו בו להעביר את תכולת השיירה דרך הים לחיפה כי יש חשש שהיהודים יטמינו לו מארב, אולם הוא סירב. לאורבים היה קושי רב לזהות את השיירה כי לא היו כל סימנים מובהקים למכוניותיה. בנוסף לכך התנועה על הכביש הייתה רבה וכללה מכוניות בריטיות, ערביות ויהודיות.הפתרון היה הצבת רוכב אופנוע מעולה מחיילי גדוד 21 בחצר בית החרושת היהודי "נעמן", דרומית לעכו. הוא הודרך לזהות את השיירה המורכבת משתי משאיות ומספר מכוניות קטנות ואז לחלוף על פניה, להגיע למקום המארב ולהזעיקו. השיירה זוהתה על ידי רוכב האופנוע בדרכה דרומה. בשעה 15:30 הוא הגיע למקום המארב וצעק: "הם באים, הם באים". מיד נחסם הכביש בחביות זפת ואנשי המארב פתחו באש. המכונית הראשונה הצליחה להתחמק לעבר חיפה אבל שאר המכוניות נעצרו. אנשי המארב פגעו בכל מי שניסה לקפוץ ממכוניות השיירה. גם הערבים השיבו אש. החייל אברהם אביגדורוב הצליח להשתלט על שני מקלעי ברן והחייל עמנואל לנדאו הסתער לעבר המשאית הראשונה בכוונה להוביל אותה לרמת יוחנן. המכונית האחרונה בשיירה הצליחה להסתובב על הכביש ולברוח לכיוון עכו. בעברה ליד בית החרושת נעמן הבחינו נוסעיה שואפי הנקם בפועלים יהודים שחיכו בדרך לאוטובוס ופתחו עליהם באש. פועל אחד חבר קיבוץ "היוצרים" (היום שמרת) נהרג ובחורה אחת נפצעה.
לפתע נשמעה התפוצצות אדירה. ייתכן שאחד הרימונים שנזרקו או הכדורים, פגעו בחומר הנפץ. בפיצוץ נהרג עמנואל לנדאו. אברהם אביגדורוב נפגע קשה בראשו ונחשב בתחילה כמת. רק לאחר שלושה שבועות חזר להכרתו. אחד הפצועים, נועם פסמניק נפטר כעבור מספר שעות. מספר בתים בסביבה נפגעו מהפיצוץ. לדברי הרב ישראל מאיר לאו, שגר בנערותו בקריית מוצקין, נופצו שמשות רבות באזור עקב הפיצוץ, ובמקום נפער בור של עשרים מטר.[1] תינוקת נהרגה בשנתה מקיר שקרס עליה ומספר אזרחים נפצעו. אחד מהם נפטר לאחר מכן מפצעיו. לערבים היו 17 הרוגים, ביניהם מפקד הכוחות הערביים בחיפה, מוחמד אל-חוניטי, ורבים מאנשי מטהו. כל הנשק שהיה בשיירה הושמד בפיצוץ.
תוצאות הפעולה[עריכת קוד מקור | עריכה]
השמדת שיירת הנשק הערבית בקריית מוצקין נחשבה כהצלחה למרות אסון הפיצוץ. הכוחות הערביים בחיפה נשארו ללא פיקוד ובמחסור בנשק. החלה דמורליזציה קשה והחלה התמוטטות והתפרעויות בין פלגים שונים בעיר. קיצה של חיפה הערבית החל להיראות באופק. מבחינת היהודים זו הייתה אחת ההצלחות הבודדות והמעודדות בחודש מרץ 1948 רצוף הכישלונות. זו הייתה הפעולה היחידה במלחמת העצמאות שבה שניים ממשתתפיה, עמנואל לנדאו ואברהם אביגדורוב, קיבלו את עיטור גיבור ישראל.
במקום הקרב הוקמה אנדרטה לזכר הנופלים עמנואל לנדאו ונועם פסמניק.
מת גיבור ישראל , אברהם אביגדורוב ,שהשתלט על שיירת נשק ערבית בקרית מוצקין ביום 17.3.1948.
העברה מחדשות חיפה והקריות, 5.9.2012.
אברהם אביגדורוב (בומצ'יק) נפצע קשה בקרב בקרית מוצקין שבו השתלטו לוחמי פלמ"ח על שיירת נשק ערבית שעשתה את דרכה מלבנון לחיפה. על חלקו בקרב הוא קיבל את אות גיבור ישראל. השבוע הוא הלך לעולמו בגיל 83
אברהם אביגדורוב בשנת 1949 (צילום: דוד אלדן)
אברהם אביגדורוב (בומצ'יק) בעל אות גיבור ישראל על מעשה גבורה יוצא דופן תוך סיכון חיים שגילה בקרב במלחמת העצמאות. אביגדורוב (בומצ'יק) הלך אתמול לפנות בוקר (שלישי) לעולמו בגיל 83.
ביולי 1947 סיים אביגדורוב את לימודיו, התגייס לפלמ"ח ושירת בחטיבת יפתח. הוא היה בהכשרה המגויסת ברמת יוחנן כשהגיעו ידיעות על שיירה ערבית עמוסת נשק היוצאת מביירות לכיוון חיפה, ב-17 במרץ 1948. הוא יצא יחד עם כוח פלמ"ח לכיוון קריית מוצקין על מנת לעצור את השיירה. עם בוא השיירה למקום המארב פעל אברהם אביגדורוב בגבורה עילאית אשר הדהימה את האויב, עד שארעה התפוצצות עזה שפצעה אותו אנושות. הכוחות שהיו בטוחים על פי מצבו שהוא נהרג העבירו אותו לחדר המתים, ורק במקרה זיהה פלוני כי אברהם לא נהרג. שלושה שבועות עברו עד שאברהם אביגדורוב פקח את עיניו ושמע מחבריו שהפעולה הצליחה והשיירה נעצרה ולא הגיע ליעדה. גיבור ישראל נוסף, עמנואל לנדאו, נהרג בקרב זה.
נימוקי צה"ל לקבלת אות גיבור ישראל: "ביום האירוע בקרית מוצקין, נמנה טוראי אברהם אביגדורוב עם היחידה שהסתערה על שיירת מכוניות של האויב, עמוסות נשק ותחמושת. הוא קפץ על הכביש אל מול השיירה ובירייה מהמותן בתת-המקלע שלו, חיסל שני מקלעי "ברן" של האויב בטווח-מגע. בכך חרץ את גורל הקרב לטובתנו אך הוא עצמו נפצע בפעולה זו בהתפוצצות".
על מעשה זה הוענק לאביגדורוב 'אות גיבור ישראל' בטקס שנערך ב-17 ביולי 1949 יחד עם 11 גיבורי ישראל נוספים ממלחמת העצמאות (אשר ארבעה מתוכם נהרגו במלחמה). לאחר שהכנסת הסדירה את נושא העיטורים בחוק בשנת 1970, התקיים באפריל 1973 טקס בו הוענקו עיטורי הגבורה בתצורתם הנוכחית, לכל הלוחמים גיבורי ישראל עד לאותה תקופה.
ביום העצמאות ב-1973, היה בין מדליקי המשואות בהר הרצל. יהי זכרו ברוך.
עמנואל לנדאו ז'ל , גיבור ישראל.
העברה מ"המכלול"
עמנואל (אמיל) לנדאו (10 בנובמבר 1928 – 17 במרץ 1948) היה חייל בפלמ"ח שעוטר באות גיבור ישראל על מעשה גבורה שעשה במהלך תקיפת שיירת הנשק הערבית בקריית מוצקין במלחמת העצמאות. תקיפה שבמהלכה גם נהרג.
עמנואל לנדאו נולד ב-10 בנובמבר 1928 בוורשה שבפולין. הוא ואחותו הצעירה ברחו מפולין לברית המועצות ערב פרוץ מלחמת העולם השנייה. אביו משה חלה בטיפוס במסגרת שירותו בצבא האדום, הגיע למקום מגוריה של המשפחה ושם נפטר. אמו פניה מסרה אותו ואת אחותו אלינה (לימים אילנה) לבית יתומים נוצרי, שכן לא יכלה לפרנסם. כעבור מספר חודשים הגיע לבית היתומים שליח מטעם עליית הנוער במטרה להוציא משם את הילדים היהודים. זאת בעקבות הסכם שנחתם ב-1942 בין ממשלת פולין הגולה לבין ממשלת ברית המועצות, במסגרתו הותרה העברת 24,000 חיילים ופליטים פולנים משטחי ברית המועצות אל טהרן שהייתה בשליטה בריטית. אמיל ואלינה היו בין כאלף הילדים היהודים שהוסעו ברכבת לטהרן. הילדים, שרובם הגיעו ללא הורים, שוכנו בבית יתומים שהוקם עבורם. בשנת 1943 עלו עמנואל ואחותו לארץ ישראל במסגרת קבוצת ילדי טהראן.אחרי ששהו זמן קצר בחוות הלימוד של עליית הנוער בירושלים עברו עמנואל ואחותו לקיבוץ גניגר. במהלך שהותו בקיבוץ התגלה עמנואל כבעל כישרון רב וכמנהיג. אהבתו לחקלאות הובילה אותו ללמוד בבית הספר החקלאי כדורי ועם סיום לימודיו בהצטיינות, הצטרף לפלמ"ח ויצא להכשרה ברמת יוחנן.
סיפור הקרב
ערך מורחב – תקיפת שיירת הנשק הערבית בקריית מוצקין
בתחילת חודש מרץ 1948 הגיעו ידיעות על שיירה ערבית עמוסת נשק היוצאת מביירות לכיוון חיפה, על מנת להעבירו לידי הכנופיות הערביות בעיר, דבר שהיה נותן לערביי חיפה יתרון גדול בקרבות מול כוחות היישוב. בשיירה היו שלוש משאיות עמוסות בשני טון חומר נפץ, 550 רובים, 5 ררנ"טים, כ-120 אלף כדורים לרובים ולתת-מקלעים וכ-1,000 רימוני יד ומכוניות ליווי שבהן נסע בין היתר מפקד העיר הערבית, מוחמד אל-חניטי.
ניסיון ראשון לעצור את השיירה נעשה ליד נהריה על ידי גדוד 21 מחטיבת כרמלי ונכשל. בינתיים התארגן כוח נוסף של 10 לוחמים מהגדוד הראשון (גדוד 'העמק') של הפלמ"ח מאזור רמת יוחנן בפיקוד מפקד המחלקה פנחס זוסמן. הפעולה המהירה שנדרשה לא אפשרה התארגנות מסודרת וקבלת אישורים מהדרגים הגבוהים. הכיתה בפיקודו של נועם פסמניק הציבה מארב בצד הכביש הראשי, מצפון לקריית מוצקין. כשהגיעה השיירה היא נתקלה במחסום חביות על הכביש. אנשי הכוח הסתערו על השיירה, אברהם אביגדורוב השתלט על שני מקלעי הברן של השיירה. פסמניק השליך רימון על השיירה ומטען חומר נפץ שהיה באחת המכוניות התפוצץ והביא למותו. בהתפוצצות נהרג גם מפקד הכוח הערבי. עמנואל לנדאו קפץ על אחת משתי משאיות הנשק הנותרות כדי לחלץ משם את השלל ולהעבירו לכוחות הפלמ"ח. אחד הכדורים שנורו הביא לפיצוץ חומרי הנפץ במשאית וכתוצאה מההתפוצצות העזה נהרג עמנואל לנדאו, ואברהם אביגדורוב נפצע קשה. בקרב נהרגו 17 ערבים, ביניהם מפקד הכוחות הערביים בחיפה מוחמד אל חמד אל-חוניטי.
חיסול השיירה גרם לירידת המורל בקרב הערבים בחיפה וגברה בריחת התושבים הערבים מהעיר, כולל אנשי "הוועד הערבי העליון", עובדה שסייעה רבות בהמשך לכיבוש העיר.
אות גיבור ישראל
לעמנואל לנדאו ולאברהם אביגדורוב הוענק אות גיבור ישראל על גבורתם העילאית בקרב תוך חירוף נפש.
נימוקי צה"ל לקבלת האות:
ביום ה-17 במרץ 1948, בקרית מוצקין, בהתקפה על שיירת נשק ותחמושת של האויב, היה טוראי עמנואל לנדאו ז"ל בין אנשי היחידה שהסתערו על מכוניות האויב. בתור נהג קפץ על אחת המכוניות העמוסות נשק כדי להוציאה משדה הקרב ולקחת שלל את הנשק אשר בה. הוא התרסק בהתפוצצות שארעה ונפל חלל.