על לוח המודעות בכניסה לחדר-אוכל פורסמה מודעה גדולה מאירת עינים, מעוטרת ומקושטת : ביום רביעי בשעה 9 בערב יערך קונצרט! החבר אביגדור זמיר/ביק(הבן של…) ינגן בכינור בליווי הסברים.החינוך המוסיקלי שלי שאף לאפס, בבית הורי שמעתי ברדיו שירים , ובימי שבת בצהרים הייתה תוכנית כבקשתך לשירי חזנות , שאבי אהב לשמוע והנהיג משמעת האזנה! היה שקט בבית, אבא שומע פרקי חזנות. במשך הזמן התרגלתי לשמוע את סלסולי החזן למרות שלא הבנתי אף מילה, הוא שר בעברית.(גם היום אני אוהב לשמוע פרקי חזנות).ארוחת ערב הסתיימה מוקדם, נאמני וועדת תרבות באו לעזור "בחיסול" והכנת חדר –האוכל לקונצרט. השולחנות הוזזו לצידי הקירות, את הספסלים סידרו במעגל לפני השולחנות כך שאפשר לשבת בנוחיות ולהשען על קצות השולחן.לבשתי בגדי ערב, מכנסי חקי וחולצה אפורה, ויצאתי לפגישה. כמה דקות לפני השעה תשע, הייתי בחדר אוכל. ובינתיים , עד שהתאספו החברים, אביגדור מכוון את הכינור ומשמיע צלילים מוזרים.כמניין חברים בחדר- אוכל נענו למודעה ובאו , הקונצרט מתחיל . אביגדור מפליא בנגינתו, הצלילים הנשמעים חודרים אל הלב , ותנועת היד המושכת בקשת, משלימה את תמונת המוסיקה המתנגנת, ונראית לעין.אחרי כרבע שעה נגינה רצופה , אביגדור עושה הפסקה ומסביר את רזי היצירה ואיך להאזין, הסבר פשוט ומעניין. לשמוע את הנושא ולאחר מכן לעקוב אחר השינויים המתרחקים מהנושא וקרבים אליו. ועוד כהנה וכהנה תורת האזנה על רגל אחת ומי שיתענין יוכל למצוא הסברים והדגמות בשעורי המוסיקה. היה ערב מקסים,שינה אצלי את כל הגישה למוסיקה קלאסית ובכלל כל הקשור לנגינה. אביגדור עזב את הקיבוץ והמשיך את דרכו המוסיקלית בירושלים , ובקיבוץ נשארנו בלי "משוגע" למוסיקה. ישי רייסמן סיים את לימודי המוסיקה בסמינר אורנים, ניסה להנהיג חינוך מוסיקלי לילדי גדות ,וכן השפיע השפעה רבה על ליל סדר פסח והנהיג בו קטעי שירה רבים.ישי עסק בחינוך מוסיקלי כמה שנים ועצב את המוסיקה בגדות. בגלל קשיים ואי הבנות עם המזכירות הפסיק ישי את חינוך המוסיקה לילדי גדות ופנה לחקלאות .שוב נשארנו בלי איש מוסיקה . וחובבי המוסיקה למיניהם שומעים יצירות וקונצרטים במכשירי האלקטרוניקה המשוכללים … הייתי בסיור טבע בהר מירון. בין עצי חורש ים- תיכוני סבך שיחים ,וציוץ ציפורים עוסק בזיהוי פרחים והגדרת מיני עצים .והנה אני שומע מרחוק צלילי נגינת פסנתר,כמו מעולם אחר.. החלטתי להפרד מסיור הטבע וללכת לכיוון הנגינה..בעודי מפלס שביל בתוך הסבך לכיוון הצלילים הנשמעים אני רואה משפחת חזירי בר , מתנהלת לאיטה ונעלמת במדרון. ומשאירה אחריה דרך די נוחה לעבור בה.אחרי שעה קלה בהליכה לכיוון הנגינה בחיפוש מוצא ביער הסבוך, אני מגיע לבית בודד מוקף צמחיה. ואכן מבית זה עולים ובוקעים הצלילים.. יושב בן אדם ליד פסנתר גדול ומנגן, המקום נקרא חמדת- ימים.
בשנת 1954 הוקם כאן ישוב קטן ביוזמתה של ד"ר יעל בן-דור. כלל ארבעה משפחות, בגלל קשיי המקום בהעדר חשמל ,מים וכביש סלול , עזבו שלוש משפחות, ונשארה משפחת תוויאור,בשנת 1978 קנו את השטח מד"ר יעל בן-דור, וקראו למקום חמדת- ימים .ממרפסת גג הבית נשקף נוף מרהיב , רואים את ים- תיכון במערב ואת ים- כנרת והרי הגליל- התחתון בדרום , ואת הרי- הגלעד ורמת הגולן במזרח.יצחק תוויאור הוא איש מוסיקה ופסנתרן מעולה, בימי שבת מנגן רסיטלים , באולם דמוי מתבן שנבנה על גג ביתם.בשעה טובה למאירה יום הולדת, חוגגת שבעים שנה מספר שנים עגול ומכובד. בהתיעצות משפחתית מצומצמת הוחלט,לערוך לה מסיבת הפתעה, מכל הרעיונות איך להפתיע אותה נתקבלה ההצעה !לחגוג בחיק המשפחה, בלי "בלגן" גדול. המשפחה המורחבת בלבד. בתוכנית מנחה מוסיקלית בחמדת- ימים, (בהיותי בחמדת ימים זכרתי את ביקורי החטוף שם, למשהו בלתי רגיל ).ולאחר הנגינה נצא לארוחת שדה פקניק משפחתי בחניון ק"קל ליד מעין פרוד.
כל ההכנות נעשו בסודיות מוחלטת, וכשהכל היה מאורגן מאירה הרגישה שמתרחש משהו ללא ידיעתה. התחילה לשאול שאלות , סוד ההפתעה נתגלה , אך לא גרע משמחת האירוע. ממושב שפר מבין הלולים יוצא כביש אספלט צר, עולה ומתפתל במעלה ההר בסבך עצי החורש . בנסיעה איטית של כמה קילומטרים, לפי סימני דרך הגענו לביתם של יצחק וליאורה, הוא חמדת- ימים.נתקבלנו בלבביות רבה , עלינו במדרגות צרות אל גג הבית , שעליו נבנה אולם גדול המשמש כאולם קונצרטים.פסנתר כנף גדול מידות הנמצא במרכז, ומסביב כורסאות וספות והרבה כריות , ישבנו להתרווח בכורסאות הנוחות ,כל אחד במקום הנראה לו טוב יותר.יצחק קרא בשם המלחין ושם היצירה שעומד לנגן מתי נכתבה והפליא בנגנתו, בהפסקה יצאנו למרפסת לנשום אוויר פסגות ונהנים מקפה ועוגות. מעשה ידיה של ליאורה בת זוגו של יצחק הטורחת ועושה הכל שנרגיש בנוח. הבית הטובל בירק ופרחים סביבו , בנוי בלב החורש כשמשלושה צדדים תהום עמוקה ומצידו הרביעי גן בית יפיפה.לסיום הרסיטל משמיע יצחק יצירה חדשה, שזה עתה סיים את כתיבתה בהשראת חזון העצמות מספר ישעיהו. והסברים מענינים שהזכירו לי את דבריו של אביגדור לפני שנים.במשך כל הנגינה בהסתכלי על תנועות אצבעותיו הזריזות של הנגן והצלילים הנפלאים הבוקעים מהפסנתר, מתעוררת אצלי השאלה איך הכניסו את הפסנתר לכאן ?ומפליג במחשבות עם המוסיקה על גבי הדמיון. הכל סביב תהומות והדלת צרה מאוד.
הקונצרט הסתיים. נפרדנו בהרגשה שעוד נחזור לכאן, הייתה לכולם חוויה מרשימה מאוד. יצאנו להשלים את חגגיגת יום ההולדת בארוחת- שדה שהבאנו מהבית, ארוזה הייטב בצידניות.חניון הק"קל ליד מעין פרוד נקי ומסודר ,החננו את הרכבים במגרש חניה .התמקמנו ליד כמה שולחנות המחוברים יחדיו, בצל עצי אורן.פרסנו מפות העמסנו את שולחן מכל טוב . ונהננו מארוחה ביתית בחיק הטבע.ברכות ודברי תודה, מאחלים למאירה ימי הולדת רבים ושמחים ובריאות טובה.
נ.ב. התעלומה איך הכניסו את הפסנתר לאולם? נשארה לא ידועה !
בהזדמנות אחרת שנהייה שם נשאל…
מוטקה