חברנו היקר יצחק אשל , בן קריית חיים
הלך לעולמו
ההלוויה התקיימה ביום חמישי 14.4.22
בבית העלמין בנתניה.
אנו משתתפים בצער רעייתו ג'ודי ובני המשפחה
החברים מ " רעות "
תנועת "הנוער העובד"
הספדים.
הספד ירון אשל בנו של איציק 14 באפריל 2022 י"ג בניסן תשפ"ב
אני רוצה להגיד תודה לאבא שלי, על כל מה שלמדתי ממנו וכל מה שהוא נתן לי .אחד הדברים שלמדתי מאבא זה עצמאות. זו המובילה לחרות. כולנו ידענו שעצמאות וחרות מושגים על ידי עבודה קשה , ואבא שלי ידע את זה. אבל הוא גם ידע שהחיים בנויים מנקודות של אור, של שירה ושל ריקוד שאנחנו נהנים ביחד עם האנשים החשובים לנו, אנשים שאנחנו אוהבים, זה כל מה שיש לנו.
חיבוק גדול לכולם ותודה רבה שבאתם.
חג שמח.
כתב רוני אשל והוקרא בלוויה בנתניה
נקודות נבחרות שתורגמו מההספד של הבת גליה סטפנסון-אשל בלוויה
- איך נפרדים מאדם שהיה לא רק מקור ההשראה של חיי ,אבל גדול יותר מהחיים עצמם. אבא היה עבורי עולם ומלואו. כוכב הצפון שלי המצפן של חיי.
- אבא לימד אותי שאין בושה בחיים טובים ומלאים, ותמיד עם כוס יין ביד ושיר. ובכל שיר עם ניצוץ בעיניים.
- כל יום היה הזדמנות חדשה " לקום מחר בבוקר עם שיר חדש בלב"
- אבא אהב לספר לנו את סיפורי ילדותו ונעוריו. אבא צמח בתנועת הנוער העובד ולמד לאהוב את האדמה ולעבוד אותה. אבא ואחיו התאום משה החליטו יחד להצטרף לצבא כחיילים קרביים ליחידת הצנחנים.
- לאחר שחרורם הצטרפו לקיבוץ עין גדי שבאותם ימים היה רחוק מאד מביתם ליד חיפה. אבא ומשה עם עוד חברי גרעין "רעות" עשו הכל לפיתוח הקיבוץ שבמשך הזמן הפך לנווה מדבר ידוע בעולם.
- · *האושר הגדול בחייו היתה הפגישה עם אמא בשנת 1964. אמא ואבא היו תמיד שותפים אמיתיים במלוא מובן המילה ויחדיו בנו חיים עשירים וצבעוניים. עבודתם המשותפת המיוחדת והקשה השאירה חותם עלינו ועל דרכנו בחיים.* כל רגע בחיין של אבא היו מלווים במוסיקת רקע.
- תמיד היה מנגן שיר בליבו. |"מי האיש החפץ חיים ,אוהב חיים, לראות טוב"
יהי זכרו ברוך
הספד גלעד וינגרטיין = החבר= באהבה. לוויה 14.4.22 נתניה
איציק חבר ורע יקר,
כל כך רצית וקיווית להגיע לארץ לפסח כדי להיות עם כל המשפחה בליל הסדר, ובמפגש המסורתי של חברי גרעין "רעות" אפילו כרטיס טיסה רכשת. מי העלה על דעתו, שיום לפני ליל הסדר ניסן תשפ"ב נעמוד כאן בנתניה מעל קברך וניפרד ממך לתמיד. חיית עם ג'ודי אשתך באוסטרליה את מרבית חייך הבוגרים אבל ישראל בה גדלת נשארה חקוקה בנשמתך כל העת. לעולם לא הפסקת לשיר שירים ישראליים של פעם בקולך העמוק והערב. מידי יום קראת עיתונות ישראלית ושמעת בצמא חדשות מהארץ. בנשמתך היית אתנו כאן כל הזמן!היכרות עמוקה בת 70 שנה היא לא עניין של מה בכך. וכמו בכל חברות אמתית כשהתראינו היה זה כאילו נפגשנו רק אתמול. יחד עברנו את ילדותנו, נערותינו, את הצבא, ואז כל אחד מאתנו בנה את חייו בדרכו שלו אך הקשר שהושתת על חוויות משותפות בקרית-חיים של פעם אף פעם לא נותק. הקשר הלך והתחזק כאשר ג'ודי ואתה רכשתם דירה בנתניה בסמוך מאד אלינו ובה ביליתם את ביקוריכם בישראל. כל ביקור שלכם היה חגיגה עבורנו, והזדמנות לטייל ביחד בארץ היפה שלנו. נפגשנו המון ולא החמצנו הזדמנות לכוס יין אדום משובח, לארוחה טובה ולשיר יפה. לפני שלש שנים, ממש בשלהו תקופת טרום הקורונה "חתכנו" את מדינת ישראל לאורך ולרוחב, היינו בצפון הפורח, ובדרום המתפתח ,נהנינו מן הערבה המדהימה והבקעה המשגשגת כאילו ידענו מה הולך לקרות לעולם ולנצל את ההזדמנות האחרונה לטייל בארץ. תמיד אמרתי לך : איציק, אמנם נסעת מכאן לפני עידן ועידנים לביקור קצר אצל הדוד באוסטרליה ושם נשארת, אבל לקחת אתך במזוודה את הארץ כאילו אף פעם לא עזבת אותה. והנה אתה שוב בנתניה שאותה למדת להכיר, כבר לא נלך ביחד לקניות בשוק, אך שום דבר לא ימנע ממני לחוש אותך לידי כשאני משוטט בו. הלכת מאתנו באוסטרליה הרחוקה אך טוב עשו ג'ודי והילדים ,גליה וירון, שהחזירו אותך לאדמה שעיצבה אותך . וצרפנו אליך עיתון….מהיום.. ומשקפיים לקריאה כדי שתמשיך להיות מעודכן….
כאן יוכלו ילדיך ,נכדיך וניניך שכבר עלו כולם ארצה והתערו בה לבקר אותן, לספר עליך, ולעוד במשעולים בהם צעדת אתה. זה שהם פה בינינו היא ההוכחה הטובה והחותכת ביותר לחינוך ולמורשת שספגו בבית בסידני מג'ודי וממך.
חיה ואנכי אפופי צער על לכתך מאיתנו – תחסר לנו מאד. נוח בשלום על משכבך חבר יקר