מאת ריש בן שין = ריש בנו
של מיודענו בעל הטור שמוליק הקרוי שין
בגלל
הייחוס המשפחתי יחנו סיפוריו של ריש במדור של שין .
פרקים
מיומנו של מפוטר סדרתי אחד בשם עובד (בית קמוצה) העובד הזה
מסתובב בין עבודות, מנסה לפצח את השיטה ובינתיים כותב על זה. מצ"ב הפרק מס. 4
שיחת שכר
קיבלו אותי לעבודה!!! אני יושב
מול הבוס החדש שלי. הוא מספר לי על החברה, ובעיקר על התוצאות הנפלאות שהיא השיגה
מאז שהוא הגיע. "מיתון שמיתון" הוא אומר לי "אתה יודע שהמניה שלנו
עלתה ב-80% השנה?" אני מהנהן והוא ממשיך "רק השבוע סגרתי עסקה בפינלנד
וכבר מחר אני טס להונג קונג לסגור עם חברה של מיליארד דולר!"
נו שיגמור כבר, יש לי משהו הרבה
יותר חשוב לסגור אתו. אבל הוא לא מרפה "החברה שלנו הכפילה תוך שנה את המחזור
שלה וזה בזמן של מיתון קשה, תוך שנתיים מקסימום אנחנו נכנסים לטופ טן, אתה מבין מה זה אומר?!" מה הוא מקשקש לי עכשיו על
טופ טן, יש פה עניין הרבה יותר בוער על השולחן, אולי
כדאי שאני אעלה את הנושא, זה ייתן לי יתרון רציני עליו. כן קדימה, שלוש ארבע ו....
רגע ניתן לו לגמור את הסיפורים שלו. לא כדאי להרגיז אותו. ניתן לו להיות נינוח ואז
זה פתאום זה ינחת עליו משום מקום. "עובד! עובד!" הוא מנער אותי
"אני שואל אותך משהו, למה אתה לא עונה לי?" "מצטער" אני עונה
לו "אני.... אני.... אני גאה לעבוד בחברה.... כל כך מצליחה וכל כך
רווחית". "על מה אתה מדבר לכל הרוחות? אני בסך הכול שאלתי אותך האם יש
לך ציפיות שכר?" "כן, יש לי" אני עונה לו ומושך כמה שניות יקרות.
"ומה הן אם מותר לי לדעת?" זהו, רגע האמת הגיע. האם לנקוב בסכום נמוך
מידי ולהצטער עליו כל ימי חיי או לנקוב בסכום גבוה מידי ולעורר מבטי גיחוך? אני
הולך על האפשרות השניה (גיחוך נראה לי יותר כיף מצער)
אני זוכה ממנו דווקא למבטי צער. "הלוואי והייתי יכול לתת לך את הסכום
שנקבת" הוא עונה לי במלוא הסימפטיה "אבל תבין, אנחנו נמצאים בעיצומו של
מיתון קשה. כמעט ובלתי אפשרי לסגור עסקאות היום. תאמין לי שאם זה היה תלוי בי,
הייתי נותן לך אפילו כפול, אבל אתה צריך לראות את ההכנסות, איפה ההכנסות היום
ואיפה ההכנסות של שנה שעברה?!" עוד רגע הוא בוכה לי, מה עושים? אני לא טוב
בסיטואציות כאלה. רגע, לפני שגם אני מזיל דמעה אני נזכר שזה עסקים וצריך להיות
קשוח "אבל אמרת ש....שסגרת על עסקה בפינלנד ומחר אתה טס להונג קונג...."
הוא מתרסק לגמרי, למה גרמתי? "אתה יודע כמה אנחנו מפסידים מהעסקאות האלו? אתה
יודע כמה עולה נסיעה להונג קונג? אני לא רציתי לשתף אותך בזה, זו לא אשמתך, המצב
העגום הזה שהחברה הגיעה אליו". זהו, נשברתי החוש המוסרי שלי נכנס לפעולה ואני
נחלץ לעזרתו "בסדר, עזוב אני אסתדר, מה זה החיים הקטנים שלי לעומת
המצב". הוא נרגע, יופי, החיים חוזרים למסלולם, נדמה לי שאני אפילו מבחין
בחיוך בזוית פיו. "מצוין" הוא לוחץ את ידי בסיפוק "תהיה פה ביום
ראשון, ותגיע עם הרבה מרץ יש לנו המון עבודה, ההזמנות לא מפסיקות לזרום, אנחנו
הולכים לשלש את ההכנסות השנה! ולחשוב שכל המשק במיתון..." אני משחרר את היד
מהלחיצה ועושה ניסיון נואש אחרון "מה עם קרן השתלמות?" הוא צוחק צחוק
מריר "הלוואי, הלוואי, קודם בוא נראה שאנחנו מגיעים לסוף השנה בלי לפשוט רגל".