מאת ריש בן שין = ריש בנו
של מיודענו בעל הטור שמוליק הקרוי שין
בגלל
הייחוס המשפחתי יחנו סיפוריו של ריש במדור של שין .
פרקים
מיומנו של מפוטר סדרתי אחד בשם עובד (בית קמוצה) העובד הזה
מסתובב בין עבודות, מנסה לפצח את השיטה ובינתיים כותב על זה. מצ"ב הפרק מס. 3
אני נכנס מהוסס לחדר מנהל ומתיישב. המנהל אפילו
לא מעיף אלי מבט. הוא שקוע בתוך הקורות חיים שלי.
האמת, לא ממש שלי. רק השם שלי, השאר מותאם לדרישות התפקיד
שהיו רשומות במודעה. טוב בינתיים זה עובד,
הזמינו אותי לראיון. סידרו לי חניה ואפילו הציעו לי קפוצ'ינו
מהמכונה האישית של המנכ"ל. עד שהוא יתחיל להתייחס אלי אני משחק לי קצת עם אחד
מצעצועי המנהלים שעל השולחן, מין פירמידת עץ להרכבה. שיט! הצעצוע מתפרק. אני מנסה
להרכיב אותו בחזרה. זה לא מצליח. זה היה פיתיון אני בטוח. שום דבר לא מתחבר כמו
שצריך, רגע הנה...זה לפה...זה לשם... שיט! יש פה חלק מיותר. טוב נעלים אותו.... "עובד!"
אני חוטף צמרמורת מהקול הרועם ומפיל את הפירמידה על השטיח. "זה לא אני!" אני
עונה אוטומטית תוך שאני אוסף את החלקים ומניח על השולחן. "אתה לא
עובָד?" מתפלא המנהל. "כן, כן, זה אני"
אני עונה לו." "המממ.... מרשים, מרשים
מאוד" אומר המנהל, "8 שנות ניסיון בפיתוח אלגוריתמים,
15 שנה בניהול פרויקטים, 22 שנה ראש צוות אופיס במיקרוסופט קליפורניה! חמש שנים
פה שבע פה... כל כבוד. באמת כל הכבוד". אני מצטנע ומסביר לו שלא צריך לעשות מזה
עניין גדול, זה פשוט אני. ואז הוא נתקל בבעיה. לפי החישוב שלו אני צריך להיות בן
משהו כמו 72 אני מנסה להגיד לו שקצת הפרזתי כמו שנהוג בקורות חיים ואולי לא ממש הייתי
22 שנה ראש צוות אופיס במיקרוסופט קליפורניה. (יותר בכיוון של 22 ימים, בפוסט אופיס
נהרייה) אבל... חוץ מזה הכל נכון. הוא עושה את עצמו כמי שמקבל את ההסבר ואז ניטפל
לניסיון שכתבתי שיש לי בפיתוח אלגוריתם. שוב אני נאלץ להסביר לו שבאמת עשיתי ניסיון
לפתח לוגריתם. לא הצלחתי אבל ניסיתי, אז כתבתי יש לי ניסיון. עכשיו הוא נהיה קטנוני
לגבי ההשכלה - תואר שני במיקרו מחשבים. האמת נדמה לי שנרשמתי לתואר הזה פעם.מסתבר
שאכזבתי אותו. הוא היה בטוח שסוף סוף הוא מצא את
האחד והיחיד אחרי 18 חודש שהוא מחכה לאייש את המשרה הזאת.. עכשיו הוא צריך להמשיך עם
הראיונות. במקום לכעוס עלי, הוא ממש עומד לבכות. אני לא עומד בזה. "אולי תיתן
לי צ'אנס בכל זאת". אני פונה אליו "הרי במילא אתה לא מצליח
למצוא מישהו מתאים, אז מה זה משנה?! לי לפחות יש מוטיבציה, אני לומד מהר". החוצפה
שלי מוצאת חן בעיניו. הוא מחייך ואפילו עונה לי ברצינות שמדובר פה בתפקיד
סופר מקצועי, סופר בכיר וסופר סופר אחראי. בקיצור כל מה שאני לא. "מצד
שני", אני מתעקש, "התפקיד הזה לא אויש במשך 18 חודש והחברה תפקדה
לא רע בכלל" הוא חושב על תשובה ומסתפק בחיוך. אני מכה על הברזל החם "אני מבטיח
לא לעשות כלום, אני לא איזום כלום, לא אפריע לכלום, ובכלל, ממש לא תרגישו אותי.
בדיוק כמו שתפקיד מולא ב-18 החודשים האחרונים"."כן!" הוא מתלהב פתאום
"זה רעיון מצוין!" אני מלמל מילות תודה וחוזר לפוזת המצטנע.
"אם לא תהיה מורגש לא תהיה בעיה לקצץ אותך" הוא מתעורר "וככה תפסתי
שתי ציפורים ביד אחד, גם מילאתי את התקן וגם עשיתי את הקיצוץ
שנדרשתי בלי שום אי נעימויות!" וככה
פוטרתי (שוב) ממשרת חלומות, ובדיוק כשהתברר שאני דווקא די מתאים.