מאת ריש בן שין = ריש בנו
של מיודענו בעל הטור שמוליק הקרוי שין
פרקים מיומנו של מפוטר סדרתי אחד בשם עובָד (בית קמוצה) העובָד הזה מסתובב
בין עבודות, מנסה לפצח את השיטה ובינתיים כותב על זה. מצ"ב הפרק מס. 9
כן, אני מובטל.
רשמית קוראים לי "דורש עבודה", שזה קצת מרחיק לכת. אני לא באמת מגיע ללשכת התעסוקה עם צמיגים בוערים ביד
האחת ומגפון ביד השנייה ודורש עבודה. מה שכן, זה עיסוק די נוח. החתמת הכרטיס לא דורשת מאמץ מיוחד, אין לך
בוס על הראש שמעיר לך שאתה לא
מחתים מספיק טוב וגם התנאים באופן כללי לא רעים, סך הכול צריך להגיע "לעבודה"
רק פעם בשבוע. היום זה יום העבודה השבועי
שלי בלשכה, אני מגיע כהרגלי רגע
לפני
הסגירה. בעיתוי הזה, המפגש בין "דורש העבודה" לבין "הדורשת לסיים
את העבודה המשעממת שלה
בדיוק בזמן כדי להספיק לרוץ ולקחת את הילד מהגן", הוא קצר ויעיל להפליא.
אני
מגיע ללובי הבניין, מתקרב לאזור המעליות ואז אני מבחין באורי, החבר המצליחן שלי, ממתין למעלית. אני מתעכב
מעט כדי להימנע ממפגש אתו. מה אני אספר לו? שפיטרו אותי? שבאתי להחתים כדי לקבל דמי אבטלה? מה לו ולזוטות
האלו? לעומת זאת אני עלול למצוא את
עצמי בשעתיים של סיפורים על מיזוגים, אקזיטים, ועל "איך הפסדתי השבוע חצי מיליון דולר אבל כפרה, כולה
כסף". וזה באמת יהרוס לי את היום הכי רווחי שיהיה לי השבוע.
מעניין
לאן הוא הולך. בקומה השלישית יושבת חברה גדולה לייעוץ עסקי שמתמחה בבדיקת השקעות ובקומה השמינית נמצא עורך דין שמפורסם
בעסקאות הענק שהוא סוגר. הוא לבוש
קז'ואל, החבר שלי. אני מסיק מכך מהוא לא הולך להיפגש עם
אנשי עסקים אחרים, ושזו
כנראה רק פגישת עבודה, אולי בוחנים השקעה, אולי עוברים על חוזה העסקה ואולי... דלת המעלית שלי נפתחת. אני
מתעורר מהמחשבות על משרד עורכי הדין המפואר ומוצא את עצמי מול אולם ההמתנה של לשכת התעסוקה. אני לוקח מספר
וחושב על הויסקי ששותים עכשיו, ממש כאן לא הרחק ממני, חברי הטוב וחבריו אנשי
העסקים. לפתע אני מקבל טפיחה חזקה על
השכם. אני מסתובב ורואה את אורי עם כוס תה מהביל ביד. "אורי?!" אני קורא בתדהמה "מה...מה אתה עושה פה?
מה זה התה הזה? איפה הויסקי?". "ויסקי?"
הוא מופתע "יש כאן
ויסקי? וואלה, חיים טוב המובטלים...". אני עדין לא מאמין למראה עיני "מה אתה עושה פה? אל
תגיד לי שגם אותך פיטרו?" "חלילה" הוא מרגיע אותי "פשוט היו
לי חילוקי דעות עם
המנכ"ל אז אחד משנינו היה צריך לוותר". כן, אני נזכר, גם לי היו חילוקי דעות עם המנכ"ל שלי, לדעתו
היה צריך להעיף אותי ולדעתי לא. וגם במקרה שלי אחד משנינו היה צריך לוותר. "אז מה, שנינו מובטלים עכשיו,
אה?!" אני מנסה לגבש סולידריות.
"אני לא מובטל" הוא מרגיע אותי "אני בסך הכל בין עבודות, התרעננות
קלה, זה הכול".
"איזו אתה עבודה אתה מחפש?" אני מתעניין " אני מחפש עבודה?!"
הוא מבטל אותי "אני
עכשיו בוחן הצעות". הטלפון שלו מצלצל. מכר משותף. הוא מספר לו שפגש אותי ושאני מחתים לדמי האבטלה.
לפתע
התור של אורי מגיע "אני
חייב לסיים" הוא אומר למכר בטלפון. "אני צריך להיכנס לפגישה עסקית חשובה. מיזם חדש שאני מקדם במשותף עם
המדינה שעוסק בהחתמות שמייצרות תזרים
מזומנים".