מאת ריש בן שין  =  ריש בנו של מיודענו בעל הטור שמוליק הקרוי שין

 

 

פרקים מיומנו של מפוטר סדרתי אחד בשם עובָד (בית קמוצה)   העובָד הזה מסתובב בין עבודות, מנסה לפצח את השיטה ובינתיים כותב על זה.   מצ"ב הפרק מס. 8

ראיון בבית קפה

הזמינו אותי לראיון בבית קפה. נשמע נחמד, ביזנס ופלז'ר במכה אחת. אני נכנס לבית הקפה, המזכירה של המנהל אמרה לי שהוא לובש חולצה לבנה. אני מסתכל ימינה ושמאלה לחפש מישהו שנראה כמו מנהל ולובש חולצה לבנה. יש כאן לפחות חמישה אנשים כאלה. אני מנסה להחליט אצל מי הכי בא לי לעבוד. לא בא לי לעבוד אצל אף אחד מהם. אולי אני אעשה הגרלה או פשוט אכתוב שלט עם שם המנהל כמו מדריכי תיירים ביציאה משדה התעופה. אחד מבעלי החולצות הלבנות מסתכל עלי. זה בטח הוא. אני מתיישב מולו. הוא לוחץ לי את היד בחמימות "אתה אוהַד? שמעתי הרבה עליך? אני כל כך שמח לפגוש אותך" רציתי לתקן אותו שזה עובָד, אבל זה לא נראה לי מנומס וחוץ מזה הוא כל כך שמח שהיה לי חבל לקלקל לו.

"הזמנתי אותך לבית הקפה כי אני לא רוצה שהבחור שאותו אתה אמור להחליף יידע מזה" הוא ממתיק איתי סוד "הוא חושב שאני בונה עליו לשנים, אבל בסוף החודש אני מתכוון לומר לו שלום. מיותר לציין שאני סומך עליך שכל מה שאנחנו אומרים כאן יישאר ביננו". הוא סומך עלי. הוא מאמין בלסמוך על אנשים. זה מוצא חן בעיניי.

המלצרית מגיעה. אני מזמין את קפה הבית ועוגת שכבות ענקית. תענוג, ולחשוב שהבחור שאני אמור להחליף, שותה עכשיו איזה קפה נמס זול במשרד עם כמה שברי עוגיות שהוא מצא בארון... לא נורא עוד כמה חודשים מקסימום, גם אני אשתה במשרד קפה שחור דלוח ומישהו שאמור להחליף אותי, בלי שאני אדע, ישתה איזה קפוצ'ינו מפואר עם עוגת קרמשניט מלכותית בבית הקפה הזה, ואולי אפילו ממש בשולחן הזה.

מסתבר שבזמן שחשבתי את כל המחשבות האלו, הראיון כבר התחיל. למזלי הוא מאלו שמדבר בעיקר על עצמו, כך שלא נדרשתי לתגובה כלשהי. עכשיו הוא עבר לדבר על התוצאות שהשיגה החברה בשנה האחרונה. לא שזה לא מעניין, אבל כרגע הונחה על שולחני עוגת השכבות והיא נראית לי הרבה יותר מוחשית וגם קצת יותר מעניינת. אני מנסה לברר לעצמי מה מצוי בכל שכבה. מוס שוקולד? מרנג? שוקולד לבן? מרציפן? המראיין עדיין עסוק בחברה המשעממת שלו כאשר המלצרית מניחה מולי את קפה הבית. המממ... ללקק את השפתיים. אני משתדל לא לחשוב על הנס קפה האבקתי ששותה עכשיו המסכן הזה שאני אמור להחליף. ואולי בכלל הוא לא כל כך מסכן? אולי הוא נמצא ברגעים אלו בראיון סודי בבית קפה אחר? אולי הוא יושב עכשיו עם המנהל של המנהל שמראיין אותי עכשיו ומתבשר שעומדים להעיף את המנהל שיושב מולי והוא הוא זה שאמור להחליפו?

אני מסיים את הקפה. המראיין שלי סיים כנראה לדבר על עצמו ומבקש כעת לדעת קצת עלי. "תגיד, אוהד, כמה זמן אתה כבר עוסק בארכיטקטורת מערכות מידע?" "אה... תראה...." אני מגמגם "זה לא אוהד, זה עובָד ומה אמרת אחרי זה?  ארכיטקטורה? אני? ארכיטקט?"

אני מודה לו על הקפה והעוגה ומתנצל על אי ההבנה. בצד השני של בית הקפה אני רואה מישהו נוסף עם חולצה לבנה שמתחיל לגלות סימני עצבנות. כן, זה בטח המראיין האמיתי שלי. אני מתחיל ללכת לכיוונו, אבל אז מסתובב ויוצא החוצה. איך אני אדחוף עכשיו לבטן עוד קפה ועוגה? נראה לי שאני כבר אקבע אתו למחר.