מאת ריש בן שין = ריש בנו
של מיודענו בעל הטור שמוליק הקרוי שין
פרקים מיומנו של מפוטר סדרתי אחד בשם עובָד (בית קמוצה) העובָד הזה מסתובב
בין עבודות, מנסה לפצח את השיטה ובינתיים כותב על זה. מצ"ב הפרק מס. 7
איזה כיף, השמש זורחת, הציפורים מצייצות, יצאתי לאזרחות. במילים
אחרות אני שוב מובטל, אבל למה להתעסק עם מילים אחרות כשאפשר לגשת לבית הקפה
וליהנות מהחופש שנפל עלי פתאום. אני נכנס לבית הקפה ותופס את השולחן הפנוי האחרון.
מעניין מה עושים כאן כל כך הרבה אנשים בבוקר של יום חול. אלה נראים כמו מי שסגרו
עכשיו עסקה, זה הנפיק עכשיו בניו יורק וזה בטח הייטקיסט
שעשה אתמול אקזיט.רגע אחד, גם אני עשיתי אקזיט, יותר נכון עשו לי אקזיט ואפילו
תלושים לחג לא קיבלתי, אבל למה להתעסק עם "יותר נכון" כשאפשר ליהנות
מהחופש שנפל עלי פתאום.
המלצרית ניגשת אלי עם חיוך, תפריט והסבר מלומד על ההצעות העסקיות.
זה יפה, היא לא חושדת בי בכלום, בשבילה אני עוד איש עסקים שמעביר את זמנו בבית
קפה. אני מתבונן בתפריט ומתחיל לחפש משהו שאני יכול לעמוד בו. אני מבקש תוספת מיץ
גזר 3 שקלים ותוספת לחמניות 5 שקלים. היא מסרבת בנימוס להצעה העסקית שלי. אנחנו
סוגרים על הדבר הזול הבא - תה צמחים.
לפתע נכנס לבית הקפה אורי, החבר המוצלח שלי. אני מנסה להתחמק ממבטו
אבל לא מצליח. הוא מתיישב לידי בשמחה. אחרי שעברנו על כל הרשימה של מה
העניינים, איך הולך, מה קורה, אחלה,סבבה, מגניב, בכיף. הוא קולט את הכוס תה שלי.
"סיימת לאכול?" הוא שואל "לא? אז בוא נאכל משהו, מה לא רעב?! איזה
יקר?! נו באמת, אוכלים רק פעם אחת לא?! עזוב, אין מה להתווכח. הכל עלי. יאללה,
תתפרע!" טוב, אנחנו מזמינים את המנות הכי יקרות פלוס קוקטילים, וקינוחים.
ארוחה חינם? יכול להיות שהמזל מתחיל להעיר לי פנים?
עם הקפה אני מתחיל לשלם את המחיר. הוא מספר לי על הצרות שלו.
"מיליון דולר הפסדתי אצל המאיידוף הזה, ואשתו
עדיין חוגגת בפנטהאוז שלהם במנהטן. שערורייה, פשוט שערורייה. מה אתך? באיזה אתה
נזק יצאת ממנו?" "אני?...לא היה לי אתו שום קשר..." אני מתנצל.
"מצוין, אתה זהיר, אתה יותר טיפוס של אג"חים,
כמה הפסדת שם?" "לא, אני לא מבין בזה" אני עונה. "אתה טוב
אתה" הוא מסתכל אלי בהערצה, "תכף תגיד לי גם שלא קנית נדל"ן
בטורונטו או בפלורידה כמוני. 2 מיליון דולר מחקתי שם". אני מסמיק מהמחמאה
"נכון, גרוש לא מחקתי על השקעות בנדל"ן, פשוט אין לי נדל"ן וגם אין
לי מה למחוק". הוא מסתכל בי במבט נוגה "איש חכם אתה, לא דפוק כמוני. אתה
יודע שהשנה אני אמשיך לנסוע עם רכב מודל 2009?! אין ברירה צריך להדק חגורה".
אין מה לדבר, החבר צודק, גם אני לא אסע השנה ברכב 2009 אבל אולי אני אצליח להתקדם
למודל 1999, אם אמצא איזו עבודה בקרוב.
אני מעודד אותו שהמשבר רק זמני ושאחד הבנקים הכי מכובדים בארץ אמר
בפרסומת בטלוויזיה, באופן שאינו משתמע לשני פנים, שיהיה בסדר. הוא מחבק אותי
ומתנצל שהוא לא יכול לחכות לחשבון כי הוא ממהר לאיזו ישיבת דירקטוריון ושהיום
מחלקים להם אופציות ובונוסים אז הוא לא רוצה לאחר. "פעם הבאה עלי אה?!"
הוא זורק לי ונכנס לג'יפ 2009 שלא ישודרג השנה. אבל למה להתעסק עם צרות של אחרים,
כשאפשר פשוט לשבת בבית הקפה וליהנות מהחופש שנפל עלי פתאום.