מאת ריש בן שין = ריש בנו
של מיודענו בעל הטור שמוליק הקרוי שין
פרקים מיומנו של מפוטר סדרתי אחד בשם עובָד (בית קמוצה) העובָד הזה מסתובב
בין עבודות, מנסה לפצח את השיטה ובינתיים כותב על זה. מצ"ב הפרק מס. 19
זהו, הזדכיתי על הסבתא ואני יכול
לחזור לחיים הרגועים. לשבת על ספסל בשדרה, ולצפות באנשים
שממהרים מכאן לשם ובאלו שממהרים משם לכאן. מעניין למה
שאלו
שכבר נמצאים "כאן" לא יעשו את מה שאלה "משם" צריכים לעשות כאן
ולהיפך ויפסיקו כבר עם הריצה הדו כיוונית
הזאת?! בעודי תוהה בשאלה הפילוסופית / תעבורתית, מתיישב לידי בחור צעיר וזרוק ותוקע בי מבט של אחד שמינימום פרצו אליו
עכשיו הביתה. "מה אתה עושה על הספסל שלי?" הוא
שואל אותי בפליאה. "הספסל שלך?" אני שואל בפליאה משלי.
"לא של סבתא שלי. וודאי שלי." הוא עונה
לי "אני עובד כאן, בסך הכל יצאתי
להפסקת
צהרים. מה יש אתה לא יוצא להפסקת צהרים בעבודה שלך?"
"אתה עובד כאן?" אני שואל ומסתכל סביבי לראות איזה לפטופ "במה אתה עובד, אם מותר לי
לשאול?"
"אני מנהל עסק של אספקת תחושות
טובות ומניעת נקיפות מצפון והכל במחיר שווה לכל נפש של כמה שקלים בודדים."
"אבל, איפה כאן העסק? אני לא רואה כאן שום
עסק?" אני שוב מביט ימינה ושמאלה לגלות איזה
בלקברי.
"הנה
העסק" הוא מצביע על עצמו "זו מחלקת
השיווק"
הוא מצביע על קרטון ועליו כתוב משהו על היותו חולה, עני, נכה וזקן "וזו מחלקת הכספים" הוא מצביע על הכובע שלמרגלות הספסל ובו
ערמה של מטבעות מרשרשים מכל הסוגים.
"אתה
קבצן?" אני שואל אותו בתדהמה.
"זה מונח קצת ארכאי" הוא משיב בנחת "בוא נגיד שאני יועץ לניהול כסף קטן ומניעת נקיפות מצפון."
"אבל אתה נראה לי בריא, צעיר, חזק, למה אתה
לא יוצא לעבוד?" אני שואל.
"מה נראה לך שאני עושה? זו לא עבודה?! רק לשבת בחדר
ממוזג עם מחשב זו עבודה? אני עובד בשטח, עובד מול
אנשים"
הוא מרצה לי בהתלהבות "ואני לא בעסקי האוויר כמו כל העובדים במשרדים שכאן מסביב או יושב לי באיזה חברת הייטק
שלאף אחד אין מושג מה היא עושה או איך המוצרים
שלה
תורמים משהו אמיתי למישהו."
"ואתה? אתה תורם? נראה לי שתורמים
לך." אני קוטע את שטף דיבורו.
"אני עושה לאנשים טוב על הלב. אנשים רוצים לעשות מעשה טוב,
לעזור למישהו, אבל אין להם זמן וחשק לחפש,
אז הם זורקים לי כמה שקלים ומרגישים טוב לכמה
דקות".
לפתע
נשמע צלצול טלפון. הבחור שולף אייפון מהכיס. "כן, אני
כבר מגיע." הוא עונה ומחזיר את המכשיר
לכיס. "הבוס קורא לי ללשכתו" הוא מודיע לי "שים עין על הספסל."
הוא ניגש
לספסל גדול יותר בצד השני של השדרה. אני מבחין באיש שמן מדבר איתו כמה דקות טופח על שכמו ושולח אותו חזרה לכיווני.
"פיטרו אותי" הוא מקונן "הם סגרו את
הרבעון בהפסדים ועכשיו הם נכנסים לתוכנית התייעלות ונאלצים לקצץ. זה לא אישי הוא אומר לי.... את הנשמה שלי נתתי למקום הזה ודווקא
הייתי לא רע, אפילו קיבלתי בונוסים וכרטיס טיסה
לפריס אחרי שזכיתי בפרס העובד המצטיין. ואחרי כל זה,
ככה
להשליך אותי לרחוב? מה הוא מצפה שאני אעשה? ממה אני אתפרנס? אני כבר בן 35 עוד מעט, מי יקבל אותי לעבודה?"
"תשמע" אני מנסה לעודד אותו
"תמיד תוכל לקבץ כסף לתרופות, לילדים או עשרה שקלים כדי
להגיע לבאר שבע?"
"לקבץ?" הוא עונה לי בעלבון "מה אני נראה לך? קבצן?"