מאת ריש בן שין = ריש בנו
של מיודענו בעל הטור שמוליק הקרוי שין
פרקים מיומנו של מפוטר סדרתי אחד בשם עובָד (בית קמוצה) העובָד הזה מסתובב
בין עבודות, מנסה לפצח את השיטה ובינתיים כותב על זה. מצ"ב הפרק מס.
16
פיטורים
שרירותיים
כזכור הבוס שלי כועס על אנשים שמאחרים לעבודה. הוא היה חייב
לפטר מיידית מישהו, על הבוקר, אבל רק אני הגעתי בזמן, אז רק אותי הוא פיטר. בכל
מקרה כל זה כבר מאחורי והיום אני מגיע לעבודה שלי לשעבר לכמה סידורי הנהלת חשבונות
לפני שאני ממשיך ללשכת התעסוקה. כבר בכניסה אני מרגיש מתח באוויר. העובדים מתלחשים
ביניהם, ומחליפים מבטי זעם ותדהמה. אחרי כמה ניסיונות דיבוב אני מצליח להבין על מה
המהומה. ביום שבו פוטרתי פוטר גם המנכ"ל ע"י בעלי החברה. לא סתם הוא
פוטר אלה ממש סתם ללא כל סיבה הגיונית, מהיום למחר. טוב לא ממש מהיום למחר, יש לו
עוד חודשיים להיות פה, ואחר כך הוא ממשיך לקבל משכורת עוד חצי שנה, את הרכב הוא
צריך להחזיר לא יאוחר מעוד שנה מהיום, אבל חוץ מזה אילו היו פיטורים שרירותיים ללא
כל הצדקה.
הרוחות במשרדים, האטומים היטב יש לומר, סוערות. "איזה
חוצפה מצד בעל ההון הזה, לבוא ולפטר בהבל פיו את המנכ"ל" אומרת
המזכירה,"זה לא עבר תהליך תקין בדירקטוריון, זה יגיע לבית משפט, אני אומר
לכם" אומר מנהל חשבונות סוג 8, "איך הם מסוגלים לזרוק בן אדם
לרחוב" מקוננת מנהלת שיווק, "אפילו שימוע, דבר כזה אלמנטרי,
הוא לא נתן לו" מוסיף איזה מנהל אדמיניסטרטיבי. מישהו קורא לנוכחים לגשת למסך
המחשב שלו. באינטרנט מתפרסם שגם שר האוצר מזועזע וגם ההסתדרות רואה את הפיטורים
בחומרה רבה ואף שוקלת את צעדיה. חברת כנסת אחת מבכה על ההתדרדרות המוסרית אליה
הגענו וחבר כנסת אחר קורא לגרש את בעל החברה שלנו מהארץ. הכתבה מפיחה רוח קרב
בעובדי החברה. "העם אתנו", "טוב שנשארה פה עוד קצת חמלה בארץ
הזאת" ועוד תגובות מעודדות כאלו ואחרות. ואז מגיע הבוס שלי עד לפני יומיים.
גם הוא חדור רוח קרב, לא כמו אז עם האיחורים לעבודה אבל גם כן רוח קרב. "שימו
לב" הוא קורא אל כולנו "ברגע זה, כולם עוזבים הכל, אנחנו נוסעים באופן
מאורגן להפגין מול ביתו של בעל החברה, אי שם בהרצליה.
קדימה לזוז!" הוא מבחין בי "עובד, אתה צריך הזמנה מיוחדת?!" אני
מופתע "אבל אני בכלל לא עובד פה, פיטרת אותי, זוכר? רק באתי לקחת כמה דברים
ואני נוסע לחתום בלשכה." הוא מסתכל בי במבט חמור סבר "רק על עצמך אתה
חושב. הבן אדם פוטר מהיום למחר באופן שרירותי ואתה, כל מה שאתה חושב זה על
הסידורים הקטנים שלך."הוא תוקע בי מבט נוזף "מזלך הגדול, עובד, שאני לא
יכול לפטר אותך פעמיים".
כעבור שעה קלה, אני מסתובב בלשכת התעסוקה ומחכה בסבלנות לתורי. אני מבחין
במישהו שמאחור נראה לי מוכר. נמוך, משקפיים עבות, קרחת מבריקה, קצת כפוף. אני לא
מאמין, יכול להיות שזה המנכ"ל המודח? אני ניגש אליו בהיסוס, טופח קלות על
כתפו ואומר לו "המנכ"ל, זה אתה?" האדון מסתובב אלי ופולט משהו
ברוסית. אני מתנצל. לא, זה לא הוא. ברור שזה לא הוא. מה יש לו לחפש בלשכה? מי ייתן
למסכן הזה דמי אבטלה כשנכנסת לו משכורת לעוד 6 חודשים?!