מאת ריש בן שין = ריש בנו
של מיודענו בעל הטור שמוליק הקרוי שין
פרקים מיומנו של מפוטר סדרתי אחד בשם עובָד (בית קמוצה) העובָד הזה מסתובב
בין עבודות, מנסה לפצח את השיטה ובינתיים כותב על זה. מצ"ב הפרק מס. 12
מסתבר
שההכנה שעשיתי לראיון הצליחה מעל המשוער, או שהם סתם היו לחוצים, בכל מקרה, תוך פחות
מ-24 שעות התקבלתי לעבודה. אז הנה אני נכנס לחניון הסמוך למשרדים, נדהם לגלות שהוא
עולה לי 55 ₪ לכל היום וצועד מלא אופטימיות אל עבר המשרה
החדשה שלי. תמו ימי הדוחק, נגמר עידן העוני, מהיום הכסף מתחיל לזרום לכיוון שלי.
אני נכנס
למשרד, פוגש את הגוץ שלי וזה שולח את המזכירה שלו לסיבוב ההיכרות המסורתי ברחבי החברה. היא מתחילה לירות:
"זה מר שרון, זו גברת שרון, זה איציק, זה אבי אלף, זה אבי בית, זו סיגל, זו גלית, זה אלדן..." וכן הלאה
בליל של שמות שלוחצים לי את היד
ומאחלים לי בהצלחה. לבסוף היא עושה לי היכרות עם העובד אותו אני אמור להחליף. "זה היום האחרון שלו כאן,
כך שיש לכם את כל היום לבצע חפיפה". עכשיו היא לוקחת אותי הצידה ומבשרת לי שבשתיים עושים לו שתייה לרגל הפרידה והיא
אוספת 15 שקלים מכל אחד.
טוב, אם היא אוספת, מי אני שאקלקל לה את האוסף?! אני מוציא 15 שקלים ונותן לה. "אה כן, ואם אני כבר פה,
אז אני אוספת גם 10 שקלים ליומולדת של מלי".
"תזכירי לי מי זו מלי, בקשה"
אני מנסה להתנגד "זאת הג'ינג'ית מהכספים, נו באמת, הרגע הכרתי לך
אותה" אני מוציא עוד 10 שקלים ונותן לה. "אתה יודע מה,
אני רואה שיש לך שטר של 100,
תן לי אותו ואני ארשום אותך כבר למתנה של ורד" "ורד? אותה אני נשבע שלא הכרתי". "בטח שלא הכרת,
ורד עזבה לפני חודש. היא עבדה כאן 32 שנה ועכשיו אנחנו קונים לה משהו קטן" "למה... למה אני צריך לקנות לה
מתנה?" "מה זה למה?! 32 שנה היא נתנה את הנשמה שלה בשביל החברה הזאת, אתה פה כולה שעתיים, קצת
כבוד!".
אני
מתחיל לעשות חפיפה. אחרי חצי
שעה, החבר'ה מתחילים להיות רעבים. החופף שלי מזכיר לכולם שהיום זו ארוחת צהרים אחרונה שלו וכדאי שנצא כולנו לארוחה במסעדת
דגים טובה. אנחנו יושבים במסעדה.
עוד לפני שמוגשים המזטים אני מתבשר שאחת בשם ריקי
מתחתנת (אוספים 400 ₪ למתנה משותפת), אחת בשם גלי
ילדה (50 ₪ לבונבונירה) ובשבוע הבא יש ערב חברה (200 ₪)
וכל המחלקה קונה טישרטים לאותו ערב (עוד
50 ₪). אנחנו אוכלים טוב, משאירים
130 ₪ כ"א ומספיקים להגיע
לשתייה לכבוד החופף שלי. בשתייה מבשר לנו הבוס שחברתנו גאה לתרום למען הקהילה ושמכל עובד ינוקה 400 ₪ למען
איזו עמותה לנוער בשיכון או משהו
כזה.
על הדרך הוא מספר לנו שלבן שלו יש בר מצווה בשבת (אני מהמר על 100 ₪ לעובד).
אני
חוזר מרושש לחדר, נפרד כמו כולם מהחופף שלי ומתחיל לצעוד אל עבר היציאה. המזכירה עוצרת אותי, "היי,
אני צריכה לקחת ממך כמה פרטים" היא מוציאה איזה טופס ומתחילה למלא "שם? טלפון? כתובת? תאריך יומולדת?"
"תאריך יומולדת?" אני מזדקף
"מחר! " אני אומר לה. "וואו!"
היא מתלהבת "איזה יופי!" היא נפרדת ממני לשלום, לוקחת שקית קטנה ויוצאת לאסוף בשבילי 10 ₪ מכל אחד. האמת היא שהייתה לי יומולדת לפני חודש אבל, מה לעשות, אני חייב לצמצם הפסדים.