25.5.08 נמסר ע"י אבישי ברק:

זיוה בת קיבוץ עין כרמל, היא אלמנתו של בן קרית חיים אלי ליסיצקי, שגר בשכונה המערבית של הקריה, אלי למד ביסודי ובתיכון במחזור של ילידי 1934, רקד בלהקה של שלום חרמון,ושחק בנבחרת הכדור סל של הקריה, יצא לנחל עם גרעין הנוה"ע מקרית חיים בקיבוץ גבים, נפטר בחיפה לפני 21 שנים.

זיוה שתבדל"א עוסקת בציור והפרטים עליה ועל התערוכה להלן.

הזמנה לתערוכה > http://www.pbase.com/geyzi/image/97600349 > 31.5.08

מפת הגעה > http://www.pbase.com/geyzi/image/97600983 שדרות הציונות 24 חיפה

זיוה ליסיצקי - ציירת ופסלת

תערוכת ציורים: "הזמן שלהם"

המפגש בתערוכה 31.5.08 > תמונות ואנשים

מה מקור ההשראה לתערוכה?

בשנת 2007 נסעתי לטיול שורשים לבלורוס במזרח אירופה, ארץ הולדת אמי המנוחה, ולפולין שהיא ארץ הולדת אבי ז"ל.

היתה לי התרגשות שאיננה ניתנת לתיאור מהולה בעצב רב. סיפורי ילדותי קרמו עור וגידים. הנופים, היערות, האקלים. חיפשתי עקבות של יהודים אשר התגוררו במקום מאות בשנים – אך נעלמו לעד מהמקום ומהסביבה שבה נולדו וגדלו הורי.אין זכר ליהדות ולקיום היהודי. איזה כאב וצער עמוק על האובדן הנורא. עם זאת, בחלקים מבלורוס בהם ביקרתי – מצאתי שרידים לתרבות ולמסורת היהודית כמו: בית הקברות, ובית הכנסת אשר סבא-רבה שלי בנה במו ידיו – ונשאר עומד על תילו אולי בגלל שהיה בנוי מלבנים אדומות.געגועים עזים תקפו אותי, והם שגרמו לי לחפש ולנסות למצוא שרידים – אפילו בחפצים ישנים ועזובים- כפי שדמיינתי את בית סבא וסבתא.האין אשר חשתי בביקורי, פינה את מקומו להתייחסות רגשית עמוקה לאנשים אשר פגשתי באולם הריקודים ואשר הגיעו ארצה מאותם מקומות לאחר מלחמת העולם השניה ובמהלך השנים לאחר קום המדינה. האנשים הללו קירבו אותי למקורותי, ואני מביטה בהם בהערצה על יכולתם להמשיך לרקוד, לשמוח ולרצות לחיות ולקיים קשר, אנשים שורדים למרות הקשיים – ומהם שאבתי תקווה וכוח .

תספרי לי על עצמך:-

אני ילידת קיבוץ עין-כרמל, לאחר נישואי עברתי להתגורר בעיר חיפה. התאלמנתי בגיל 46 – אם לארבע בנות.

מצאתי את עצמי ממשיכה את העסק של בעלי ז"ל. עסק לצינורות וחומרים מתחום ההנדסה הטכנית.

רוב הלקוחות היו מהתעשייה הכבדה של איזור מפרץ חיפה.במשך כ-10 שנים הקדשתי את כל זמני ומרצי לעבודה ולפרנסת משפחתי. לאחר 10 שנים מכרתי את העסק וחזרתי לעסוק באמנות. בציור ובפיסול שאני כה אוהבת.

בוגרת החוג לאמנות יצירה – אוניברסיטת חיפה. בנוסף, השתלמתי במשך שנים בסדנאות של אמנים ידועים.

הצגתי 5 תערוכות יחיד בחיפה:

סינמטק 1985

בית שאגל 1990

אודיטוריום 2002

בית אבא חושי 2005

בית שאגל 2008

כמו כן, הצגתי בתערוכות קבוצתיות רבות. חברה באגודת הציירים והפסלים הישראלית.

מה סגנון הציור שלך וההשפעות עליו ?-

סגנון הציור שלי - אקספרסיוניסטי. הצבעוניות בדרך כלל אופטימית ועשירה, ומעניקה לצופה חוויה של שמחת חיים.

בציורים משולבים חפצים שונים היוצרים סביבת התרחשות לדמות המצויירת. בחלקם חפצים פולקלוריסטיים והאחרים שימושיים כפי שדמיינתי שהיו בבית סבי וסבתי . אני מושפעת מהאמן הישראלי אורי רייזמן, ובתערוכה הנוכחית קיימת השפעה של הצייר אנרי מאטיס לאור השילוב של דגמים ועיטורים בציור.

- 2-

כיצד הכרתי את הדמויות המופיעות בתערוכה , ומה הביא לשמה של התערוכה "הזמן שלהם" ?

תקופה ארוכה רקדתי במועדון ריקודים, בו הכרתי אוכלוסיה מבוגרת שברובה מהגרים מארצות חבר העמים לשעבר.

התבוננתי בהם, רשמתי סקיצות, צילמתי ותיעדתי את האווירה המיוחדת במקום. ניסיתי להבין לליבם , לחלומותיהם ולמצוקותיהם של האנשים הרוקדים אשר הגיעו לגיל פרישה, ונושאים בקרבם זיכרונות של חיים בתרבות אחרת.

בחיי היומיום הם נאלצים להתמודד עם קשיים ומצוקות. מרגישים כעקורים. עם זאת, הם מגיעים אל המועדון לבושים במיטב בגדיהם וכמו נבראים בכל פעם מחדש בחיפושם אחר אהבה, שייכות, רומנטיקה וקשר אנושי. המועדון הוא מעין בועה בזמן. על כן קראתי לתערוכה שלי "הזמן שלהם".

יצרתי קירבה לאנשים הללו, אשר לעתים קרובות סיפרו לי את סיפורי חייהם המרתקים, ואת זיכרונותיהם מתרבות אחרת.

בציורי תערוכה זו - הונצחו רגעים קסומים כמעט טקסיים של תמונת מצב של חברה שנעקרה משורשיה, בבדידות וקשיי הסתגלות, ומבקשת לאמץ לעצמה ערכים וחיים חדשים תחת אלה שאבדו. לפי הרגשתי, האנשים הללו בודדים, ומתמודדים עם קשיי חיים מרובים מתוך העובדה שהם חברת מהגרים, והמסכה שהם עוטים על עצמם נראית לעתים קרובות גרוטסקית.

הצבעוניות השמחה, העשירה באורנמנטיקה בציורים הינה רק מסווה ומסכה, המקבילה למסווה ומסכה אשר עוטים עליהם אנשים בבואם לאולם הריקודים. מתחת למסווה זה – קיים חסר גדול בחום אנושי, תשומת לב וקשר בינאישי.

כדברי הצייר הנורבגי אדוארד מונק, הרי, שהאמנות איננה באה לקשט קירות,

אלא לגרום לאנשים לחשוב על משמעות החיים.