15.2.08 קרית חיים בת 75 . מאת יוסי וולך

מוקדש

לכל אלו שלא נתנו

כבוד הדר אהבה והערכה לקריה,

במלאות שבעים וחמש שנה להווסדה.

הם צודקים,

על מה יש פה לחגוג,

על מה להעלות זיכרונות,

על זה שקומץ משוגעים

שתקע יתד בחולות,

לפני שבעים וחמש שנה

ויצק את היסודות הראשונים,

לתחילת דרכה של קרית-חיים,

מה זה כל כך חשוב

למי זה מזיז,

שרובם עזבו בית חם ומשפחה

אי שם הרחק בארצות הגולה

ושנכנסו ארצה בסרטפיקטים מזויפים

כדי להתגבר על מחסום האנגלים.

למי זה איכפת

שהם הגיעו ארצה,

עם חלום ואהבה,

לבנות את הארץ

ולהבנות בה.

שהם עבדו קשה ביום

ורקדו בלילה,

הסתפקו במועט,

כי היה להם חזון,

והיה להם חלום.

הם היו אלו,

שיצקו את הדפוסים,

לצביונה ודרכה של קרית חיים.

למי זה איכפת,

ומה זה חשוב,

שהם הקריבו את עצמם,

בהגנה על ביתם,

ועמדו על משמרתם.

לפעמים, בידיים ריקות

אבל עם אמונה גדולה

ותקווה לבאות.

למי זה איכפת

ולמי זה מזיז

שבמלחמת השחרור

המשיכו בניהם

של דור המייסדים

את המורשת שירשו מההורים,

והשתתפו בקרבות,

עקובים מדם,

ורבים וטובים

מבניה ובנותיה,

ליבם נדם.

למה לזכור,

למה להזכיר,

שקרית חיים,

במלחמת השחרור,

הייתה מקום יציאה,

של שיירות אספקה,

הייתה מקום מרכזי,

של מנוחת לוחמים,

בדרכם לקרבות קשים ומרים.

הקריה הייתה מרכז קליטה

של נשים וילדים

מישובי עמק הירדן

כי הייתה כוונה ורצון

להגן עליהם מאש

חיילי הלגיון.

ובהמשך שנותיה של המדינה

השתתפו טובי בניה ובנותיה

בכל מערכות ישראל

ובכל המלחמות

ומסרו נפשם בהגנה

על המולדת והעם

ופתיל חייהם הקצר נדם

ובמותם ציוו לנו

את החיים

לעם ולנו

תושבי קריית חיים.

למי זה איכפת,

ולמה להזכיר

את הגרעינים הראשונים,

של תנועות הנוער,

בני ובנות קרית חיים,

שהקימו בין השאר

את הקיבוצים והאחזויות הנח"ל

כמו כפר עזה נחל עוז וגבים.

והמשיכו את מסורת המייסדים.

וכל זאת בהתלהבות הולכת וגוברת,

כי ידעו,

שאין לנו ארץ אחרת.

ובשנותיה הראשונות של המדינה,

ועם בואם של העולים,

גם קרית חיים היתה בין הקולטים.

והקריה גדלה והקריה מתפתחת,

והחולות הולכים ונעלמים,

ובמקומם צצים שיכונים ובתים.

ושמה של הקריה נישא בפי כל,

ואם אמרת אני מקרית חיים,

נפתחו בפניך כל השערים.

למה להזכיר,

ועל מה לחגוג,

שקרית חיים הוציאה מתוכה,

את אלו שעמדו בעבר,

עומדים בהווה

ויעמדו בעתיד

במישורים מגוונים ותפקידים בכירים

בצבא, בהנהגת המדינה באקדמיה

בתחום המחקר, המשפט,

הספורט, החינוך,

האומנות ההתנדבות המדע,

ועוד היד נטויה.

זר שעובר היום ברחובה

הראשי של הקריה,

אינו יודע מה היה בראשית.

איך כל זה התחיל.

אנחנו אשמים בכך,

אנחנו לא שומרים ומשמרים,

את המורשת,

אנחנו לא משמרים את ההיסטוריה כדין,

כדי שתעבור לדורות הבאים.

מישהו יכול להגיד לי

למה נהרס מגדל המים

למה אין נקודות ציון

על מקומות שהיו ואינם עוד

כמו הקולנוע הקייצי

מגרש הכדורסל בקרית חשמל

הצרכנייה הראשונה

מיקומה של מסעדת הפועלים

סניף הדואר.

בית הפועל הישן,

סניף קופת חולים,

ועוד מבנים ומקומות

שפשוט אינם עוד.

למה אין ארכיון מסודר.

למה? למה ? למה?

אל תענו לי,

מקבלי ההחלטות,

אני יודע את התשובה,

שאותי היא בטח תכזיב,

הכל ענין של תקציב.

אבל, דעו לכם,

מי שלא משמר את העבר

אין לו עתיד

ואם ניקח לדוגמא,

את הנעשה במגרשי הכדורגל,

אנחנו לא האוהדים,

ששורפים טריבונות.

אנחנו לא זורקים חזיזים.

אנחנו האוהדים הדוממים.

אלו שלא מוחים על שום החלטה,

מקבלים את הכל בשקט ובדממה.

וכשהשופט פוסל לנו שער

אנחנו מקבלים את זה בהבנה.

מכסימום לא נגיע למשחק הבא.

אז באמת בשביל כל

הדברים שמכילה קרית חיים,

לא כדאי לאשר תקציב,

לא כדאי להזמין אורחים,

כדאי לחסוך לדברים אחרים.

הרבה יותר מרגשים

עם "כוונה" טובה

מאשר חגיגות שבעים וחמש שנה

להיווסדה של הקריה.

אבל אני,

קריה שלי אהובה ונאמנה.

אני חוגג לך,

יום, יום, יום הולדת מחדש,

את בשבילי הכל,

לא עזבתי אותך

מיום הולדתי.

אני גר באותו מקום

שהורי בנו את ביתם

באותו רחוב ג

ההיסטורי והלבבי

שהיום הפך לגדוד העברי.

אני זוכר את כל

מקומות ילדותי ומקומות ילדותך,

ושומר אותם בליבי,

לזה אני לא צריך תקציב,

זה רק פשוט,

כואב ומעציב.

וביום הולדתך השבעים וחמשה,

את רק יכולה להתגאות.

על העבר ההווה והבאות.

את בת שבעים וחמש,

ונחשבת מבחינת הגיל לגימלאית,

ומגיעות לך הרבה הטבות.

כמו הנחה בתחבורה הציבורית וברכבות

ואם חסר לך לקיום יומי

תוכלי לקבל קצבה מהביטוח הלאומי.

אני נורא מצטער,

אבל בגלל בעיות בגב,

שהזמן גרם,

קשה לי להרים אותך,

שבעים ושש פעם. (פעם נוספת לשנה הבאה).

אבל אני מחבק אותך בחום,

ומאחל לך לכבוד

יום הולדתך השבעים וחמשה,

שתמשיכי להתפתח ולשגשג.

המשיכי להוות סמל

ומופת בעזרת האל,

בכל תחומי מדינת ישראל.

ומי ייתן,

וביום הולדתך השמונים.

ההחלטה שוב לא תכזיב

ויאושר לך בומבה של תקציב

שיחפה על שגיאות העבר

ואז נחגוג לך יום הולדת חגיגי ומפואר.

שלך האוהב אותך לנצח

יוסי וולך

15.2.08