16.8.07 מרותי ריכטר יצחקי-
לנילי דיסקין טדניר
שלום
לך נילי
שמחתי לקבל את תגובתך על הסרט שלי "עוד לא זקנה". .
אני מקבלת את רוב
דברייך, אך אני חושבת שיש להסתכל לא רק על "העולים מרוסיה" ככלל בעל
תדמית מסוימת, אלא על האנשים הבודדים שבקהל זה. הבעייה
שהועלתה בסרט אופיינית לא רק לאמנים אלא גם לבעלי מקצועות אחרים שכאן עובדים
במקצועות שאינם יכולים למצות בהם את יכולותיהם. כגון כלכלנים העובדים בטיפול
בזקנים וכדומה. נכון שגם ההורים שלנו נאלצו לעבוד במקצועות אחרים ולא באלה שהם
בחרו בהם, וזאת כנראה דרך העולם לגבי מהגרים המתקשים לקלוט את השפה ולהסתגל
לארצם החדשה, אך זה לא מפחית את הכאב של האדם הבודד, שנאלץ לוותר על חלק חשוב
מאישיותו ומזהותו. הבעיה אינה רק בעיה כלכלית או הויתור על סטטוס חברתי, אלא הכאב הנלווה בעת ויתור על מקצוע אהוב שהפך
להיות חלק מתדמיתו של האדם בעיני עצמו. את צודקת מאוד בדבריך שיש בארץ המון
כישרונות מצוינים מבין העולים החדשים, אבל האופרה והתזמורות שלנו לא נותנים להם
מספיק הזדמנויות - וחבל. .
ושוב תודה. רות
ריכטר