מכתב מרנה מגן ליוסי חסין.
יוסי
יקירי, שלום רב!
טלפנת אלי על מנת להסב את תשומת לבי לדברים שפרסמת באתר הקריה.
הודות
לך נודע לי על קיומו של האתר. במהלך חיפוש האתר, נוכחתי לדעת שהקריה התברכה בשני
אתרים, כתוצאה ממריבה.
קראתי לבקשתך את שפרסמת באתר ונדהמתי.
יוסי, אני מבינה שדבריך נכתבו בתום לב ובגאווה על אמך היקרה ז"ל.
בסיפורך מזכרון ילדות (כדבריך: ממקור ראשון) גרמת עוול גדול
לאנשים יקרים אשר אינם עמנו עוד.
דוד מנגל היה חבר בקופת חולים של ההסתדרות ובשל זכות זו גם בילה
את שנות חייו האחרונות ב"משען" של קופת חולים שעל הר הכרמל.
הוא
מעולם לא היה חבר באצ"ל!
דוד
מנגל, האב, הוא זה שפתח את הדלת ומייד חטף (גם בראש) את אגרופני התוקפים.
בגלל הלשנה טועה ומטעה תקפו באותו ליל סזון ארור אנשים תמימים וישרי דרך, על
לא עוול בכפם!
"פשעו" של הנער בן ה-16
(נולד ב-6 לנובמבר 1929.) היה: שכספורטאי מצטיין בקריית חיים דאז (קרית הפועלים) - חבר למכבי! מכבי קריית מוצקין
דווקא (רחמנא לייצלן)!
הוריו הגנו בחרוף נפש בגופם על קלמן אשר ישן שנת ישרים במיטתו.
שניהם התישבו- נשכבו-גוננו עליו על מיטתו לכן היו הם אלה שהוכו
יותר ממנו באגרופני הברזל שהרכיבו התוקפים על כפות ידיהם!
כתבת וביישת את זכרו של אביו דוד אשר לחם בתוקפים. ביישת את זכרו בכך
שכתבת עליו שברח החוצה דרך החלון. גם הוספת קטע יפה ונוגע
ללב (תמיד ידעת ועדיין ממשיך להצטיין בסיפור סיפורים) על איך אמך המשיכה
לטפל בקלמן וכו'.
היה
עליה לנסוע בשל כך ללטרון... משום שהמשטרה הבריטית עצרה אותו אחרי אותו ליל ארור
והוא נכלא לכחצי שנה
בלטרון. זה
מעצים את פשעו של אותו מלשן גם מערער את עובדות מקור ראשון המצועצעות בהווי דאז
אשר בספורך.
קלמן התגייס לאצ"ל רק לאחר אותה פעולת
סזון נפשעת ובגללה!
התאור בפרסומך על דברי דובצ'ה
לאמך כמו ההמשך ההזוי מבייש מחלל וחוטא לאמת אם בתום לב (באדיבותי והבנתי כי רבה, ובנסיוני המצטבר במהלך שנות חיי הארוכות) - - -
על מנת לרענן
את זכרונך: הכרנו כבר בשנת 1976 בתורכיה
(שנים אחדות לפני הקמתו של חוג אלול) בחברותא עם אסתר הגר ושאול
גבעולי. הוצגתי בפניך כאלמנתו של קלמן
ואז הנושא
הנ"ל - לא עלה כלל.
על אמך אכן שמעתי לראשונה ממך בחוג אלול ולא חיבקתי אותך... אינני מהקופצים- מתחבקים- מנשקים.
אז ספרת שקלמן
ואביו הגיעו בלילה לביתכם לקבלת טפול מאמך.
לא
אמרתי ולא
יכולתי לאמר שקלמן סיפר לי
אי פעם על אמך.
את תשובתי זו לך יוסי אני נאלצת לשלוח גם לאתר כתגובה לגירסה
החדשה של סיפורך ובצער.
בחיבה ובברכה -