21.2.07 "וידוי" מאת נילי דיסקין.

אני מוכנה להתוודות על כך שבמשך די הרבה זמן הייתי מאוהבת במודה אורג. הוא היה מדריך בבית יציב, אני הייתי "פישרית" קטנה שהייתה הולכת לשם די  הרבה גם כדי ש"ידריך" אותי להסתובב בקרוסלה המצחיקה שהייתה שם שבה היינו תופסים ביד אחת מוט ברזל קצר שהיה תפוס בין שתי שרשראות ברזל ויחד עם כל המוטות האחרים היה מחובר בקצהו לעמוד ולגלגל מתכת שהסתובב לפי התנופה שלנו, כך שאנחנו "עפנו" מסביב בכיף.   התגובה שלו היום הזכירה לי את זה, ואגב, זה לא פלא שבמקאמה שלי באתר הקרייתים הוא מוזכר למרות שלא היה מבני הכיתה שלי............  אז למודה ואשתו מקווה שהבאתי לכם רגע של חיוך ולי הבאתי רגע נעים של זיכרון  מתוק.. אח! הזיקנה! יש בה גם פריבילגיות! כמו למשל שממש לא איכפת לי לספר סיפור כזה  בלי לחשוב על  "מה יגידו" והאם אראה מגוחכת בגלל זה אז ביי בינתיים, נילי דיסקין (טדניר) שנתון 1942

http://video.google.com/videoplay?docid=5569629173769777707   <<  קליק  "לאמא" של כל הוידויים