15.1.07 שעוד אנשים יאירו פינות בחיינו –
כתבה נילי דיסקין
איזו צורה יפה לספר את חיינו ה"עתיקים"! הרגשתי שוב כאילו אני במיטת קיר שלי שהייתה בדיוק כמו שרותי מתארת, ובוזיק שהיה מבאי ביתנו אכן היה כזה "מבוגר" נהדר. גם אני אכלתי במסעדה ההיא בבי"ס א. אבל לי היה עוד עול כבד. אליקים בר-אולפן הכניס להווי המסעדה קריאת פרק תהילים לפני הארוחה. אני הייתי של יום רביעי וכל שבוע ביום זה הייתי עומדת בפני כל ילד'י ה"מפתח" שאכלו במסעדה ומדקלמת את :"אל נקמות אדוני, אל נקמות הופיע, הנשא שופט ארץ..........." לא אלאה אתכם אבל כמובן שאני מדקלמת עד היום בעל פה את כל הפרק שביום רביעי" היו הלויים אומרים בבית המקדש" זה היה היום של מרק חלב עם אורז וקנמון ששנאתי. הפיצוי היה ביום חמישי עם כדורי השוקולד......... ואגב, משולם ,לא כולם פחדו מהמורה יפה פיינברג-אלוני. אנחנו (ילידי 1942) שלמדנו בכיתה עם בתה ליאנה, זכינו להנחות והקלות ! גייזי, אני מציעה שעוד אנשים יאירו "פינות" קטנות כאלה באתר שלך, מפני שהן מחזירות באופן נהדר ריחות, טעמים, מראות , קולות ותחושות נשכחים שמרחק הזמן הופכם לקסומים וזורק במנהרת הזמן לכמה דקות (או יותר) של שקיעה טוטאלית בפוך הרך של הנוסטלגיה במיטבה. ביי. ותודה על השושנה. בשבילי זו השושנה של "הנסיך הקטן" ייתכן שבהמשך תקבל ממני גם אי-מייל של "צייר לי כבשה"...........