5.11.07 מנילי דיסקין לגדעון שדמי
גדעון יקר שלנו, איך
הייחודיות שלך - בהיותך מראשוני הקריה ובגיל שאתה זוכר דברים
ש"צוציקים" כמונו לא זוכרים - הפך בעיניך לחסרון? לאלוהים פתרונים.
מה שאצור בזיכרונך - לא יסולא בפז, בעיקר מפני שבני הדור שלך ממעטים לגלוש
באינטרנט. ( אני עצמי ניגשתי ב"פחד טכנופובי" למחשב רק לפני כשנה וחצי).
אף אחד לא זוכר הרבה יותר אנשים מבני השכבה הגילית שלו, ושכנים. כך שאתה לא
בודד כמו שנראה לך, וה"מטען" שאתה מביא לאתר - ייחודי דווקא בגלל
גילך והזיכרונות הנלווים אליו. אני משתוקקת לשמוע ממך לא רק סיפורים
(יפים כשלעצמם) אלא פיסות מציאות, חוויות וזיכרונות מ"הקריה
שלך". לכל אחד מאיתנו יש את "הקריה שלו" והיופי הוא
בפסיפס שנארג לתמונה חיה ונושמת , של מה שהייתה פעם קריית חיים. אז יללה!
לעבודה!. שלך. נילי דיסקין - טדניר.