18.2.08 "מכתב גלוי לקרייתים
באשר הם". מאת
נילי
אני
יודעת שאני נאיבית/מעופפת/דון-קישוטית/קשקשנית זקנה ונוסטלגית (מחקו את המיותר אם
יש). אני יודעת
שאי אפשר להחזיר "קידמה" אחורנית,
ולגלגל את גלגלי ההסטוריה כך שקריית חיים תחזור להיות
"בדיוק מה שהייתה". אבל, מכאן ועד להפוך את "כביש ראשי" לסניף
של "עמק האלכוהול" ואת ערכי הטבע הסובבים את הקריה ל"אתר הפסולת של
נמל חיפה", מכאן ועד להפוך את הקרייתים בני ערובה
ל"העדפות תקציביות של עיריית חיפה" התוקפות את גופם וריאותיהם בעשן
מסרטן, המטביעות אותם בשלוליות ענק עם כל יום גשם בינוני, ועוד ועוד :
המרחק רב
מאד! תקצר היריעה מלפרט, אבל , לדעתי - לא תהיה תקנה לקריה, אם לא תופרד
מחיפה ,ותעמיד בראשה במקום אנשים ש"חייבים" לעיריית חיפה, למפלגותיה
וכד' אנשים שה"אגו" שלהם יישב ביציע, ואהבתם ומחויבותם לקריה - בשורה
הראשונה. אני מדברת על עצומה שתהיה צעד ראשון בכוון הזה. אם הוא יתממש, ותיווצר
"גאוות יחידה" (בעיקר דרך ילדים ונוער, ובשלב הזה חשוב לערב את מערכת
החינוך) אפשר יהיה לחשוב גם על הצעדת הקריה שוב ל"קידמת" העשייה
החברתית. למה לא? בניה ובני בניה של הקריה הישנה, חיים, קיבלו חינוך נכון, ואם רק
יימצאו האנשים והמתודות הנכונות, הם יוציאו מתוכם לא פחות כוחות, ערכים, ופעילות
ברוכה מבעבר. נכון שזה לא יהיה שחזור "אחד לאחד" אבל מי צריך שחזור?אני
מסתכנת בהאשמה ב"קלישאיות" ואומרת ומצטטת ש"גם דרך של אלף מילין
- מתחילה בצעד אחד קטן". אני יודעת את דעתך גייזי,ובכל זאת החלטתי להיות
נאיבית ולנסות "להתניע" עצומה ותהליך שיצטרך להיות מובל ע"י קרייתים בהווה, ושיוביל ,"אינשאללה", לעצמאות
של הקריה והיפרדות מחיבוק הדוב של חיפה שללא ספק עשה ועושה לה עד היום גם
"שירות דב". נילי דיסקין.