צוויגי כותב לנילי :
" אני מודה ומתוודה....."
אני חייב לך התנצלות על תקוות השווא שאולי
נטעתי בך כאשר הצעתי לך להמתין בסבלנות להליך דמוקרטי ושקוף שלתומי סברתי
שיתקיים בעמותה שלייטנר מנהל.
לאור התשובה המאכזבת שקבלתי מהמזכיר בתיאום עם
הנהלת העמותה (ראי בהמשך לתגובה שלי באתר הקרייתים)
אני מרים ידיים.
לדעתי אין תקווה לשינוי בעמותה לא
רק מפני שלייטנר אינו מעוניין
בכך אלא בעיקר עקב האדישות של רוב בני קריית חיים. לא מספיק שלקומץ קטן של אנשים
חשוב לשנות מה שנראה להם טעון תיקון. מה שקובע הוא ההתייחסות של רוב הציבור והרוב
הזה הוא דומם ואדיש. צריך לצערי להכיר בעובדה הלא נעימה הזו ולהפסיק להיות קול
קורא במדבר.
כמעט התפתיתי לומר שאת יכולה לצטט את דברי אלו אבל בעצם
חוץ מאשר אולי אותך, הם לא יעניינו כמעט אף אחד אחר. אני החלטתי לכן לעשות מה שכנראה קרייתים חכמים ממני כבר עושים זמן רב וזה לעסוק בענייני
שלי ולהפסיק להתייחס אל לייטנר
ו"העמותה" שלו שבוודאי במצבה הנוכחי איננה של
"בני קריית חיים לדורותיהם". אני
אופטימיסט מטבעי אך
אני מודה ומתוודה שבמקרה הזה הייתה זו אופטימיות נאיבית.
בברכה צוויגי (Prof. Izhak Etsion = [email protected]>
(הפירסום
בהסכמת צוויגי
ההדגשות בכחול שלי. גייזי)