: ממשה ברק לאלי גבר18/5/07
באתר "קרייתים", הופיעה תגובה זו לרשימתי על "שפה לאומית
אחת במדינת היהודים".
הערה מאלי גבר
משה ברק היקר . יש לך כמה טעויות בתפיסה .
ראשית, בכפרים הערביים ולא רק בערים ידיעת
השפה העברית כולל קריאה וכתיבה
היא ברמה העולה על ידיעת השפה העברית בקרב העליה הרוסית .
ושנית במקומות הישוב הערביים (עכו וכפרי
הגליל ) תמצא שהשילוט לעסקים
ולרחובות הפך לערבי בלבד להוציא עסקים
הבנויים על קונים יהודיים וגם אז תמצא
רוסית יותר מעברית .
אם זאת , לדעתי חובה לדעת את השפה הערבית
כדי להבין מה חושבים
ומה עושים שכנינו ולא מתוך התבטלות בפניהם
אלי גבר
שיבת ציון בסכנה קיומית
לאלי גבר שאינני מכיר!
אינני יודע באיזה סמכות רוחנית אתה
מודיע לי בתגובתך: "יש לך כמה טעויות בתפיסה". עד כמה שידוע לי,
הרי שבשיח
רוחני יש דעות שונות שלכל אחת
זכות קיום ואין דעה "נכונה" לעומת "דעה מוטעית".אני יודע שיש
בעיות עם קליטת העלייה הרוסית האחרונה (בלבד) ונדמה לי שגם לנו חלק באשמה זו, בכך
שלא קבלנו בחום אותם ועיננו היתה צרה למראה חדירתם
המוצדקת של כישרונותיהם לכל מערכות התרבות, המדע והמנהל בארץ. לא פעם לעגנו להם
ולעיתים הגענו בכך גם לאלימות עדתית.
כן אני יודע שיש גם בעיה עם החרדים המקיימים בתי ספר שלהם
המקבלים בגין חישובים קואליציוניים תמיכה שוות ערך מהממשלה, אף כי הם לפחות
מסויגים מהעברית וההווי החברתי התרבותי של מדינת ישראל. אך כל זה אינו בא במקום
האמת הגדולה, שבמדינת לאום יש שפת יסוד אחת. מדינות דמוקרטיות מאפשרות
למיעוטים קיום לימודי השלמה
קהילתיים בשפתם ובתרבותם, מבלי לוותר על שפת המדינה האחת. כך בצרפת אין ערבית,
בגרמניה אין תורכית. כך אפילו בארה"ב שהיא כור היתוך ללאומים רבים, נותרה
האנגלית כשפת הלאום ואין ספרדית. כל אחת ממדינות אלה מקפידה שלימודי היסוד יינתנו
בשפת הלאום לעתים גם בגוון דתי של הרוב הנוצרי, עם רשות למיעוטים להסתייג.
זה
אמור גם באשר לשילוט ברחובות, במוסדות ובתמרורי התנועה. כבר הזכרתי שלא ראינו כל
שילוט קופטי במצרים אף שהקופטים והקופטית קדמו במאות שנים לערבים במצרים.
אין כאמור שילוט ברברי במרוקו אף על פי שעד לפני כמאה שנה הם היו רוב במדינה
"הערבית" הזו. ואם יש שילוט כורדי בעיראק, הרי זה רק באזור כורדיסטן. שהוא
חבל לאומי כורדי מובהק הטוען לעצמאות שהיסטורית הוא בדרך להיפרדות. חבל זה מזכיר
אצלנו את החבל "גליל" המופיע כיישות יחידה
נפרדת, בין שאר חלקי ישראל. שם המחליף בהרבה מקרים בפרסום המסחרי ובשיח הרוחני את
השם "ישראל". כל זה מסמן היווצרות חבל לאומי ערבי, התואם אף את החלטת
האו"מ ב-1947, נגדה הם נלחמו והפסידו. חבל לאומי בתוך ישראל, שהם מעדיפים על
כל הארצות של בני עמם הערבי.
שוויון לשוני לשפה הערבית יביא קץ למדינה העברית תוך דור אחד
את שניים. לכן, מי שאין דעתו נוחה מעובדת היות העברית שפת המדינה על המנונה ודגלה,
זכותו לוותר על אזרחותו, וזכות המדינה למנוע ממנו להנות
ממנה. כי על זכות זו של קיום מדינה עברית-יהודית פרצה המלחמה, ואחריה המלחמות בהן
ניסו בכות לחסל את הרעיון באיבו. מה לעשות. ניצחנו ולכן יש מה שיש. אלמלא כן היתה הארץ חלק מירדן ומצרים על כל המשתמע מכך לגבי זכויות
המיעוט היהודי, שהיה נותר לפליטה, לפי הדגם הקיים בהן לגבי מיעוטים.
משה ברק - גבת