1.10.07
בוקר טוב סבי, חברי
מילדות : מאת משה אלוני
הייתי בין התלמידים הטובים של איז'ק, ואני זוכר שיואל, המוזכר בכתבות
אחרות היה טוב ממני.
אבל, ייתכן ולאיז'ק היה סנטיטמנט מיוחד כלפי. היה קובע אותי בדרך כלל אחרון בקבלת שעורים,
אהב להאריך אותם , לצייר לפעמים בשעה שהייתי
מנגן ותוך כדי האזנה לנגינה, בלי שהדבר היה
מונע ממנו לתת לי
הערות והנחיות , כולל הדגמה אישית, ובסופו של שעור להגיש לי כשי ציור
פרי
ידיו שיטת ההוראה שלו, כפי שכתבתי, הייתה בשבילי אתגרית,
כי תמיד, ללא יוצא מהכלל הייתי
מסיים את
השעורים ועומד בפני משימה שהייתה נראית לי
בלתי אפשרית: להתאמן בבית על
יצירה עוד יותר קשה
מזו שאני כבר יודע ולבוא לשיעור הבא , לנגן לאיז'ק, ולראות
שהוא מרוצה
תמיד ביקש שאקנה תווים לנגינה על כינור ולא
תווים לביצוע
קל יותר של יצירה על מנדולינה,
אם היו בכלל תווים כאלה . ואכן, כאשר הייתי מתאמן על יצירה חדשה הקודמת כבר הייתה נראית
לי קלה ,שיטת הוראה זו היא שיטה מוטיבציונית יוצאת מהכלל בחיים בכל הקשור להנעת אנשים:
אדם העומד בפני
אתגרים ויעדים שנראים לו מרחיקי לכת, צריך להאמין ביכולתו להשיגם, ולהגביר
מאמצים בהתמדה כי בסופו של דבר הוא ישיגם. המסקנה הנובעת: צריך להעמיד בפני אנשים יעדים
מרחיקי לכת ואתגרים חדשים, לעודד
אותם להאמין ביכולתם להשיגם, ובדרך
זו השמיים
יהיו הגבול
ולסיום רציתי לספר לך כי איזק
הופיע
וניגן במסיבת הבר מצווה שלי שהורי ארגנו לכבודי בחצר ביתנו.
אני זוכר כאילו היה זה אתמול את הדממה
שהיתה כאשר הוא ניגן ואת מחיאות הכפיים לכבודו בסיום.
איזק היה וירטואוז בנגינה על מנדולינה,שבגאוניותו ביצע אפילו את הבלתי אפשרי וזאת במצוינות יתרה.
מועדים
לשמחה.
אלוני