18.8.07 מרותי
- לנילי .
שלום נילי,
היה כיף לקרוא את רשימת הפחדים שלנו ולהיזכר גם
בפחדים שלי. להלן עוד פחדים אחדים:
פחדתי מהבדואים שהקימו בשדה את המאהל שלהם, במקום שהיום
נמצא מאחורי בית נגלר. ובעיקר מבדואי אחד די זקן,
בעל שפם ענק, עיניים מזרות אימה וכותונת פסים, שהיה רועה את העזים הרזות כשהוא
נשען על מקלו.
פחדתי מהחיילים הבריטיים שגרו ב"קמפ",
במקום שהיום נמצא מגדל אור, ובעיקר פחדתי מהם בימי חג המולד, כשהם השתכרו. פחדתי מהחיילים הכושים, שכולם נראו
לי זהים כמו תאומים.
פחדתי מאנשי האצ"ל, שהיו בקריה שלנו בבחינת
טריפה. פחדתי מאנשי ההגנה, שעשו לאנשים שנחשדו כרביזיוניסטים "שמיכה" והיכו אותם.
וכשירד החושך, פחדתי משיחי הלענה החד זרעית שנימרו את הגבעות, וכל אחד מהם נראה לי כשד או כמכשפה.
וכמובן, גם פחדתי מאשמדאי, שקראתי עליו ב"ויהי היום" של ביאליק, והיו לו רגליים של תרנגולת.
כשהייתי בכיתה א' הייתה בפסח בחינה בקריאה, ואני כל כך
פחדתי מהמורה ברכה, שלא הצלחתי לדבר, אבל בכל זאת קיבלתי "מספיק". כנראה
מרחמים... (אבל כפי שאת רואה אני כבר יודעת לקרוא היטב... )
כשהפציצו את בתי הזיקוק והשמיים היו מכוסים ענן
שחור שנע כל הזמן באופן אופקי, הייתי בגנון, ונורא פחדתי שהשמיים הכהים הנעים
האלה יהפכו כיוון, יזרמו כלפי מטה ויהרגו אותי.
אבל לא פחדתי מאנשים שהכרנו. גם לא מאלה שהיה ידוע שהם
מצליפים בחגורה לילדיהם. כי רוב האנשים הסבירו פנים לנו, הילדים.
ושוב תודה על התזכורת. מי שרוצה
להגיב על הסיפור יכתוב לי : [email protected] או לאתר:
[email protected]
רותי ריכטר / יצחקי
הרשימה של נילי > http://www.gshavit.net/wordDocs/Sipurim/Nili%20Education.htm