21.7.10 נילי דיסקין "ימי תופרת"
האתר של גייזי הפך כבר מזמן
לארכיון האמיתי של קריית -חיים, ואם וכאשר יועלה על דיסקים, יהיה פיצוי
ולו במעט על
המחדלים של פרנסי הקריה בטיפולם בארכיון האמיתי שעוד מעט אי אפשר יהיה לעשות בו
שימוש מרוב הזנחה. במסגרת השחזורים, ובעקבות "ימי הכביסה" נזכרתי
בעוד יום די נפוץ. "יום התופרת" לרב המשפחות לא היה כסף לקנות בגדים לכל
בני המשפחה . מכנסי אתא סטנדרטיים, נעלים שנחתכו
בקצותיהן על מנת להאריך את חייהן, והטלאת גרביים ובגדי המבוגרים יותר -לטובת
הצעירים - היו דבר שבשגרה. לי, למשל תפרו בגד ים מצמר מבגד הים שאמי הביאה
מפולניה. לשגרה הזאת הצטרף "יום התופרת". מי שהייתה
לו מכונת תפירה בבית, בדרך כלל מתוצרת זינגר, ( או לשכנים) - היה קונה בד,
מזמין תופרת. משלם לה לפי יום עבודה, והיא הייתה תופרת ביום הזה מספר שמלות,
ומתקנת בגדים כך שהעלות הייתה הרבה יותר זולה מקניית בגדים חדשים. אני
עצמי - שחסרת דמיון לחלוטין, מאד התעניתי בימים האלה. לא הצלחתי לדמיין אותי
בבגדים שהיו לתופרות ב"ז'ורנאלים" שהביאו. לפעמים התוצאה הייתה מזעזעת (
לדעתי) למרות שאמי, שלא הייתה "דובה" כמוני, נראתה נהדר בבגדי התופרות.
מקווה שיש עוד אנשים הזוכרים את הפרט הנשכח והנעלם הזה שנקרא אז "יום
תופרת" ביי. נילי דיסקין.
