28.8.10 נילי דיסקין : "למה הפסקתי להאמין לעתונאים"
אני לא בדיוק יודעת מה הוביל אותי לקרוא באינטרנט ידיעות ספורט
שבדרך כלל משעממות אותי. אולי" השהות בחו"ל הפכה עבורי אפילו ידיעות
ספורט מהארץ למעניינות.... בכל אופן נזכרתי בסיפור שנשתכח ממני לגמרי עד היום.
בשנת אלף תשע מאות שישים ושמונה, או תשע ( כתיבת מספרים מבלבלת לי את המייל),
התארחה בארץ נבחרת הכדור- סל של תורכיה שנקראה "נבחרת הטכניון מאיסטמבול". מספר חדשים
קודם התיידדתי עם בחור תורכי בטיול סטודנטים של איסת"א בו לקחתי
חלק.,ושכלל את איסטמבול ( פעם ראשונה בחו"ל,
6 ארצות בחודש, הוותיקים בוודאי זוכרים.....). בערב, צלצל
אלי שיהאט, קפטן הקבוצה ששוכנה במלון רמת -אביב, ואמר
שיש לו בשבילי מכתב מהידיד התורכי.נסעתי למלון,
ופגשתי אותו בלובי., שם הכרתי שחקן אחר, עבד-אל-חאלוק שמו ( ו' שרוקה). בתל אביב היו אז רק בארים
של "זונות" ופאב אחד של ה"חברה הטובים" פאב "מאנדיס" ברחוב בן -יהודה. לשם לקחתי את
עבד-אל-חאלוק. בערך ב11 בלילה
הגיעו לשם כל חברי הנהלת
הקבוצה, עם הרופא, המעסה, והמנהל. הם אמרו לבחור שאם הוא חוזר מייד
למלון לא ינקטו נגדו באמצעים. אבל, כנראה , היה יותר חשוב לו לעשות עלי רושם
"מצ'ואיסטי" והוא "צפצף "- ונשאר.
אחר כך ליווה אותי הביתה, קיבל יפה את הסירוב שלי שיעלה, ובכך נגמר עבורי
הערב. הופתעתי מאד למחרת, כשבמדור הספורט בעיתון,
הופיעה ידיעה שלפיה,
"מכבי" שלחו "מרגלת" (מזל שלא נקבו בשמי....)או משהו
כזה כדי לגרום לקבוצה להפסיד.
בהמשך תואר הסיפור, ממנו הסתבר לי שחאלוק,
שהיה אמור להיות בחמישיה הפותחת, קיבל עונש ולא שיחק
בכלל, והנבחרת שלהם הפסידה למכבי. בקיצור, תיאוריית קונספירציה שלמה.
מאז אני לוקחת כל " סקופ" עיתונאי בערבון מאד מוגבל. וגם זה
בלשון המעטה...... שבת שלום. נילי דיסקין