11.5.11 נילי:
"איפה
אני במפה"?
בתקופה האחרונה כל הגדרת ה"שמאל" ו"הימין" שלי - השתבשה. אני לא יודעת יותר להגדיר את "הצד שלי"
( שהיה תמיד
בשמאל). לקח לי זמן להבין
שזו לא אני
ש"התפכחתי" אלא המציאות שהשתנתה.
"שמאל" מוגדר בדרך כלל כסוציאליזם, ובמדינות כמו שלנו כ"
סוציאל דמוקראטים". אז בהגדרה
הכלכלית, אל מול ההפרטות המטורפות, והקפיטליזם
הדורסני - אני עדיין בשמאל. אבל, בכל מה שקשור לנושא הערבי-יהודי. אני לא במקום
שהייתי. התזוזה חלה מתוך ההכרה שדור האבות הערבי היה מוכן לפשרה טריטוריאלית, ולפתרון של שתי מדינות לשני
עמים ( ואני לא נכנסת לעניין שרטוט הגבולות).
לצערי, אני נוכחת יותר ויותר , שדור הבנים לא נעצר ב-1967, ומדבר על ארץ ישראל של 1948.ואפילו ארץ ישראל של לפני
48. עזבתי מהיום למחר
פעילות בעמותה
שבהנהלתה הייתי, כשהסתבר לי שחבריה הערביים מדברים על זכות השיבה כדבר הכרחי בכל פתרון.( לגבי - התרגום של זה הוא - סוף המדינה
היהודית). ולא מדובר בקיצוניים.
אצלנו, מצדדי "ארץ ישראל השלמה" נחשבים קיצוניים לאומניים. אצל הערבים, גם הרוב המתון אינו מוכן , לפי נסיוני,
לוותר על זכות השיבה, וכל פתרון שמותיר את המדינה
ה"ציונית" על כנה - נתפש כפתרון ביניים ,גם אצל המתונים והפרגמטיים
ביותר. לקח לי זמן לצאת מההלם
ש"תקף" אותי כשנוכחתי בזה, אבל הקו
האדום היה לי
ברור מאז ומעולם. אני ציונית. ואני רוצה מדינה יהודית בגבולות ברי הגנה. אני לא בטוחה שהיום הדבר אפשרי כפי שהיה אפשרי לפני
ארבעים, שלושים,, ואפילו עשרים שנה.זה ממש לא
משנה כיום שרוב האשמה מוטלת עלינו. לא שיש לי פתרון. אבל התקדים של פינוי גוש קטיף, עם הויכוח בתוך הפת"ח אם
משתמשים בשטח שיפונה לבניית שיכוני פליטים או כאזור
נופש - והמציאות בה החמס השתלט באופן מיידי על השטח וירה
משם במשך 8
שנים על דרום ישראל וישובי עוטף עזה - גרמה לי להיות ( אם כי לא ממניעים דתיים או משיחיים) יחד עם אלה החושבים שצריך להתכנס אל תוך
גבולות ברי הגנה, אבל עד שלא יושג הסכם שלום - אנחנו
במילכוד בעניין זה,מילכוד
שהמתנחלים רק מגדילים את תחומיו, ואין
כיום אפשרות לסגת בגדה, מבלי לסכן את קיומנו. הזמן לא פועל לטובתנו, והישיבה בחיבוק ידיים פעלה לרעתנו. שינוי המציאות בצורה הנ"ל
,לדעתי, הוא חלק מהקביעה הזאת.אני
יודעת שגייזי לא יאהב מה שכתבתי, ואולי יהיו אחרים
שישמחו ויגידו :"אמרנו לכם". אני מוכרחה לאמר שלי , גורם כל העניין עצב רב. לא שמחה. ולא יסורי התפכחות. רק אכזבה,
ומשהו לא ממש מוגדר בדרך ליאוש. נילי
גייזי : לא הייתי
מגיב אם שמי לא היה משתרבב ל"ניתוח
מצב" שמושפע מתעמולה ושטיפת מוח שמטרתה היא הפחדה ,ולא מגישה מקצועית , זה לא עניין של שמאל או ימין, אלא
של מומחי ביטחון ציונים ,שמאמינים
שהפרדת הגדה מישראל היא צורך ציוני קיומי,
שמאמינים שהקיום שלנו תלוי ביוזמות שלנו ולא כמו שנילי כותבת על פי מה שערבים
אומרים... ומכאן נובעות גם ההשלכות שיכולות להתממש רק על אומץ ומנהיגות-בדיוק
מה שחסר כאן לאלה שעוסקים "בדאגה לביתם" ובשחיתות.!!!
" גבולות בני
הגנה"
המושג הדמגוגי האומלל הזה נוצר במפא"י של שנות ה-60 70
,שמעתי את
מוסה חריף ז"ל אומר למתיישבי
סופה ע"י ימית בסיני :אנו מתיישבים על פי התורה של..."גבולות בני
הגנה"
כאן תמיד תהיה מדינת ישראל " אחרי 3 שנים היה לי הכבוד יחד עם מוסה ואחרים
להביא את סופה בשלום
חזרה
למדינת ישראל...המושג היה דמגוגי אז ולבטח היום במצב האסטרטגי,שאין מטר מרובע
במדינה שלא
בטווח
טילי אוייב . השלום עם מצרים ועם ירדן שיתוף
פעולה עם ארה"ב הם גבולות בני ההגנה !
כששרון התנגד לנסיגה של
מושג שנוצר משקרים,מעיוורון ,מדמגוגיה ומדקלום סיסמאות !