טלפון: 7443256- 050

14.7.2010 מאת אילן גונן מבשרת ציון ת.ד. 40050 [email protected]

הקדמה : שלום גייזי,

קבלתי את המצגת של חיפה-הדר עם יעל איתיאל-חרלף ברשת, ללא מיון המקור. מאוד התרגשתי, כי גם אני נולדתי וגדלתי ברחוב בן יהודה (לא רחוק מפינת רחוב גדעון) ולמדתי 12 שנים בבית הספר הריאלי (אם כי כמה שנים אחרי יעל), כך שכל תמונה הזכירה לי את ילדותי ואת חוויותיי היותר חזקות.

רציתי להודות ליעל (שרק את שמה מצאתי במצגת), אבל לא הצלחתי לאתר את כתובתה. במהלך חיפושי הגעתי לשמך והבנתי שאתה הוא הצלם. אני מודה ,אפוא, לך, ואודה לך עוד יותר אם תעביר תודתי גם ליעל.

הוצאתי שתי תמונות מתוך המצגת והכללתי אותן בבלוג שכתבתי :

מאת אילן גונן : התפתחות החינוך בארץ

ללחוץ על הקישור > שתי התמונות

מערכת החינוך הקפואה

שתי התמונות נלקחו מתוך מצגת המופצת כיום ברשת . זהו אותו חדר כיתה, בבית ספר מכובד וידוע, שצולם בהפרש של 70 שנה! זהו חדר הכיתה שבו למדתי גם אני לפני הרבה עשרות שנים. ועכשיו לתרגיל המוכר: מצאו את ההבדלים בין שתי התמונות!? מצאתם? נכון, יש הבדל במספר לוחות המידע על הקירות. ונכון: השולחנות הוחלפו, וכעת יושבים שני ילדים על יד כל שולחן במקום השולחן ליחיד. אם תבדקו היטב, בתמונה הותיקה ניתן (אולי) לזהות שקע בפינת השולחן שנועד לאחסן את קסת הדיו לעט, בה היה צריך לטבול את הצפורן של העט כל מספר שירבוטים, ושקע זה עם קסת הדיו נעלמו עם השנים. היי, עברו שבעים שנה, ואלה כל השינויים שחלו בחדר הכיתה?

הסתכלו סביבכם: ביתכם אינו דומה במאומה לבית ששרת את בני משפחתכם ואתכם לפני עשרות שנים. סביבת מגוריכם אינה דומה במאומה לסביבת המגורים בשנות הארבעים של המאה הקודמת (הכבישים, הגנים, החנויות, הבניינים.....). רגע, גם חיי המשפחה שונים לחלוטין, הבידור – אינו דומה, התקשורת – עולם אחר לגמרי. מקום העבודה – ח"כ יחימוביץ לא הייתה מאפשרת היום להתקרב למפעל או למשרד שייראה אפילו קצת כמו מקומות העבודה בשנים ההן. מקצועות העבודה – לא להכיר, רבים נעלמו, חדשים נוספו וגם אלה שנותרו באותו כינוי – אינם דומים למה שהיה (קחו למשל מרפאה ורופא של אז ומרפאה ורופא של היום). וגם הערכים השתנו, מטרות השתנו - החברה השתנתה.

הכל הכל השתנה.

ומה נשאר כמו שהיה? מה לא השתנה? חדר הכיתה. שיטת הלמידה. תפישת מקום התלמיד ומקום המורה. דרך הלעטת המידע – מהמורה לתלמיד. ולא ראוי להזכיר את מושג החינוך (מערכת החינוך, כך היא נקראת), כי החינוך, שבאותו חדר לימוד זכינו לו, ובהדגשה, נעלם מנוף חיי מערכת החינוך. אולי לא במוסד המצולם, אולי לא במוסד זה או אחר, אבל מהמערכת ככלל.

אז פלא שמערכת החינוך כושלת? והכישלון הרבה יותר עמוק מאי הצלחה בבחינות השוואתיות אלה או אחרות. מערכת החינוך פשוט אינה מתקרבת להשיג את ייעודה: להכין ולהכשיר את ילדינו לחיים פוריים ומספקים בעולם בו הם חיים, בו הם צפויים לחיות לכשיתבגרו. אלה שבכל זאת מצליחים – עושים זאת למרות בית הספר, לא בזכותו. והאחרים – רבים אחרים – נשארים מאחור. כה רבים אינם ממצים את יכולותיהם, את מאוויהם ואת כישוריהם, ולפיכך אינם מגיעים לסיפוק עצמי מחייהם ואינם תורמים לסביבתם – למשפחה, לקהילה, לחברה, לכלכלה, לתרבות. ומסביב נהי וטענות על ה"חינוך האפור", על מסלולי חינוך עוקפים את מערכת החינוך הממלכתית, על הורים (שיכולים) ומעניקים לילדיהם מה שבית הספר לא נותן להם – ומתקנים את הנזקים שהוא מותיר בילדים. לא כדאי אפילו לחשוב איך היינו נראים ללא החינוך ה"משלים" הזה, וחבל, חבל, שזוכים לו רק בני הורים שיכולים – ורוצים להשקיע בחינוך ילדיהם מעבר ל"תרומת" בית הספר, ורבים אחרים נאלצים להסתפק בהכשרה שמעניק להם בית הספר – הכשרה שמתאימה לחיים בתחילת המאה הקודמת.

הפתרון לבעיית החינוך אינו בהזרמת כספים, אינו בשינוי מבנה המערכת (חטיבת ביניים או לא...). נדרש שינוי התפישה, התאמתה לסביבת החיים דהיום. נדרש שינוי בתפישת תפקיד המורה ותפקיד התלמיד, נדרש שינוי בפרמטרים על פיהם מעריכים את התלמידים (ושעל בסיסם מדריכים ומכוונים את החינוך והלימוד. נדרש להשקיע הרבה יותר בחינוך (ואין הכוונה לנימוסים ןהליכות בלבד. מדובר בהכשרת התלמידים למחשבה מסודרת, להצגת נושא בע"פ ובכתב, למקום האדם בקהילה ובחברה, לעבודת צוות, ללמידה עצמית, ליכולת הידברות עם הסביבה, לצניעות וליושר אינטלקטואלי ועוד ועוד). ונדרש ניתוח מקצועי של מערכת החינוך בכללותה, ייעודה, הגדרת מטרותיה, תכניות פעולה ומערך מדדים ובקרים לבחינת מימוש התכנית.

את כל אלה לא יבצעו אנשי מערכת החינוך, שלא עשו דבר בכיוון הנכון. ראוי אולי לחקות את הנשיא האמריקאי, שמינה ועדה שכללה מומחים ממיגוון תחומים, שידעו להעריך את כיווני התפתחות בעולם ולאורם להגדיר את ייעוד המערכת ואת מטרותיה, וכן יקנו למנהליה תשתית ותפישה ניהולית ראויה. לועדה זו מינה הנשיא אנשי רוח, תעשיינים, יוצרי תרבות, אנשי מדעי החברה, כלכלנים, מדעני חינוך ואחרים. הועדה הוציאה מתחת ידיה מניפסט, ששימש קו מנחה למערכת החינוך. המניפסט נכתב ברוח התרבות והערכים האמריקאיים, שלא בהכרח תואמים את הרוח הישראלית (או זו שצריכה להיות), אבל דרך פעולתה בהחלט יכולה לשמש דוגמא גם עבורנו.

אילן גונן