21.6.09 מאת נילי דיסקין : "פיסת פאזל יקרה
במיוחד"
לאנשים זקנים יש לפעמים נדודי שינה. אני לא ממש מגדירה את עצמי ככזו,
אבל מה לעשות, עם או בלי הגדרה - אני עוד שבוע בת 67. נדודי שינה הפכו לאורחים
קבועים בחיי, ומצאתי דרך, שעבורי היא נעימה ומתאימה לעקרון לפיו אני משתדלת לחיות,
דהיינו " להפוך לימון ללימונדה" " להוציא מעז
מתוק" או כל שם שמתאים לעקרון של לא להיכנע לדכדוך שמביאים איתם רגעים קשים,
ולהפוך אותם ל"מתוקים" עד כמה שאפשר. במסגרת העקרון
הנ"ל, אני מוצאת את עצמי פעמים רבות " מוציאה מאז - מתוק". זו לא
שגיאת כתיב. בלילות האלה אני משוטטת באתר של גייזי, חוזרת לקטעים ישנים שבו
( האתר -כולה שנתיים שלוש, אבל הזיכרונות - ממש עתיקים!). הלילה מצאתי פתאום
פיסת פאזל יקרה במיוחד, במדור רשימות ויצירה,בדף מספר 1 שלו, בתאריך
-13.2.07, ברשימתו של גדעון שדמי. גדעון מספר
ברשימתו "פירורים" על הפצצת קריית מוצקין ועל
פגיעה ישירה ברפת שלהם, וגם בבית אחד , בקריית מוצקין.
פרט קטן ושולי במהלך ההיסטוריה - ופרט מכונן בשבילי. הבית שנפגע
בקריית מוצקין - היה בית הורי. הם איבדו את מעט הרכוש
שהביאו איתם מפולניה שנה קודם לכן, והפכו תוך זמן קצר לפליטים בפעם השניה. ההפצצה הזאת היא שהביאה אותם (
באדיבות מקימי ומייסדי קריית- חיים) לבית ברח' י"ח , מספר 5,
(היום ציזלינג)
שם שוכנו עם עוד שתי משפחות ב"וילה" בת 3 חדרים עם מטבח ושירותים
משותפים, וגם..... עם הרבה חוויות משותפות ( בסיורים ברחובות, בחג סוכות לפני
כשנתיים, היתה איתנו נורית אברמובסקי
שגרה באותה דירה, בחדר אחר). שם נולדתי, גדלתי , וגרתי עם הורי בחדר אחד עד
היותי בת 13, ובשל התנאים הקשים האלה של המגורים - עברתי בגיל הזה לנווה-שאנן, דבר
שהווה שבר גדול, שבר שנמשך,בעצם, עד היום בצורת געגועים לקרייה,
ולקרייתים. אז אתה רואה גדעון, לא רק
לשיריך הנחמדים יש קוראים, גם ל"פירורי" האינפורמציה שלך - יש
חשיבות וערך גדול, מפני שהתיעוד באתר של גייזי, מחזיר לאט לאט
את תמונת קריית-חיים של אז למקומה, פיסה אחר פיסה של התצרף ( כך נקרא פאזל בעברית)
משלימה את התמונה כולה - מעשה פסיפס יפהפה של קרייתים
באשר הם. שיהיה לנו שבוע טוב. ואם אתם - כמוני נקלעים לעיתים ל"לילות
לבנים" אני מציעה לכם לשוטט באתר. בטוח שתגלו פרטים שנשמטו מכם בהצצה
או קריאה ראשונית. נילי דיסקין.