15.7.09 נילי דיסקין פרי הבאושים של הסובלנות
כל מי שגדל בקריית חיים של פעם גדל בידיעה שסובלנות מאפשרת לכידות חברתית. נכון
שהיו מספר "לאווים" ברורים וקיצוניים ( בלבוש לחברי תנועות נוער,או
בדברים אחרים). ככלל - היינו חברה סובלנית. הורינו שהיו בדרך כלל דור ראשון
לחילוניות ומרידה בדת שסימנה לנו אז גלותיות) - היו עדיין סובלניים לחברי
הקהילה הדתיים ( או קי. היו חריגות. אני יודעת על סגירת בית הכנסת בקרשים ומסמרים).
אבל אז - לא רווחה התכונה הנוראה של חלק מהיהדות החרדית - להשתמש בחילוניים
ובדמוקרטיה שלהם לתועלתם הפרטית, כשהם עצמם רואים עצמם פטורים מחוקיה
והחובות שהיא תובעת מהם. בעיתון "ידיעות אחרונות" של
היום, מפרסם עיתונאי בשם ניסן שטראוכלר כתבה המציגה את
עמדת האברך שניסה לדרוס אתיופית שניסתה לגבות ממנו דמי חניה בחניון. אני
מנחשת שהעיתונאי הזה דתי. הוא נזהר מאד, וכל הכתבה היא ציטוט מדברי הנאשם, . ציטוט
המצייר אותו כקרבן . הכותרת - " הפכתי מחנון לעבריין" - אז ככה.
מר א' הנכבד, עיתונאי נכבד, ועיתון נכבד - פישלתם בגדול! ליבתה
של הדמוקרטיה אינה הקלישאה של "מיעוט ורוב" אלא, האיזונים
הנכונים ביניהם. הסובלנות שלנו ,כמדינה
דמוקרטית ,לחרדים ול"קריצות העין שלהם" בעניין ראיית החילוניים
כגויים שמותר לרמוס אותם, תרתי משמע, לרמותם, ו"לחלוב" מהם את פרי עמלם
-הביאה את פרי הבאושים הזה .דהיינו : אברך שניסה לרצוח נערה , שופט שמקל,
מפני שהנערה היא "רק אתיופית" והפכה במהלך המשפט
מ"שווה לכלב" ל"אזרחית שוות זכויות", ההתעלמות מכך שלפי הנטען
לאיש יש תיק פתוח על מקרה דומה שבו יצא מהסופר עם עגלת קניות מלאה ( כ-600
ש"ח) בלי לשלם, ההתעלמות מניסיון עבירה שהיא החמורה בספר החוקים - כדי
לא לפגוע בסיכויי "האברך המסכן" להתמנות לדיין כל אלה רבותי הם
פרי באושים של ההתעלמות של כולנו!(העיתון היה צריך, לדעתי, לתת ליד
ה"כתבה" הבלתי מאוזנת בעליל הזאת - את כל הידוע עד עתה, ולא להסתמך על
כך שכולם יודעים במה מדובר) ההיתר שאנו מתירים לנצל לרעה את האנושיות שבנו,
אהבת הדמוקרטיה שלנו, והרצון שלא לפלג את העם, הפכו להיות
בעוכרינו. יש לעניין הזה גבול. קו אדום. ולדעתי, הקו
הזה נחצה בגסות, שלא לומר נרמס - בפרשת פסק הדין של כבוד השופט דרורי. האתר
אינו אתר פובליציסטי, אני יודעת. אבל יש ,לטעמי, דברים שחוצים את המהלך הרגיל שלנו
ומחייבים התייחסות. נילי דיסקין.