28.5.09 מנילי דיסקין:
"דיכוטומיה
מיותרת"
כשהייתי ילדה בקריית חיים, היה חג הביכורים רובו
ככולו חג
קציר החיטים והבאת הביכורים, ראשית הפרי, אל בית
המקדש. ידענו שהיו
כוהנים, ושבני
ישראל קטפו, וקצרו את ראשית הפרי ( בקריית חיים של פעם לא היו פירות וירקות כל השנה, ואלו באמת היו מביכוריהם), והביאו אותם
לכוהנים הגדולים. נדמה לי
שגמגמו
לנו גם שזה היה חג מתן תורה. בטקסים, בכל אופן לפי זכרוני, לא היה לזה זכר. כשבגרתי, ועבדתי היכן שעבדתי, נתקלתי להפתעתי בלגלוג קל
של חברים וחברות שלמדו בבתי ספר דתיים, ובאו מבתים
דתיים, על כך שעיקר החג- דהיינו, מתן התורה לבני ישראל , הוצנע, עד -נעלם, מחגי
ה"חילוניים". ברור לי שיש בזה
משהו, ושהקריקטורה אתמול בידיעות אחרונות
( משה רבנו יורד מהר סיני עם שני לוחות הברית ואומר לבני ישראל :" הבאתי לכם מתכון של עוגת גבינה פירורים" -)
אכן קולע במידה רבה למצב המציאותי שנוצר כאן.
חלק מהסיבה לכך הוא הניסיון שהיה בילדותנו של ההורים בקריה ,שרובם היו חלוצים שמרדו בדת וראו אותה
כ- "סממן גלותי", ליצור כאן "ישראלי חדש". לדעתי הגיע הזמן
לאינטגרציה מחודשת. והחזרת "כבוד התורה" למקומו ( עטרה ליושנה - יאמר הש"סניק....).
יש לנו תורה נהדרת. רוב העמים התרבותיים קיבלו אותה ( עם שינויים ווריאציות),
והחקלאים שלנו, מאז ועד היום אינם "איכרים בורים" כמו חקלאים מסויימים בעמים אחרים, אלא
משכילים שיחד עם עבודת האדמה יש להם ידע והשכלה, ולא פלא שהמדינה הקטנה הזאת
הפכה "אור לגויים" בכל מה שקשור לשיטות חקלאות
מתקדמות.
אז גם כקרייתית ותיקה שאוהבת מאד את החג הזה ונזכרת
בנוסטלגיה בטקסים הנפלאים של הבאת הביכורים
בבית ספר ארלוזורוב - עשיתי עם עצמי אינטגרציה לעניין
"חג מתן תורה", דבר שלא רק שלא גרע, אלא
העשיר, והרבה את השמחה בחג היפה הזה. חג - שמח. נילי דיסקין.
************************************************************************************************************
גייזי : אנו
שמחים ש"הטענה" של נילי היא
נחלת עבר כפי שאפשר לראות היום במשמש לחג כאן באתר,
משמעות החג > "חג הקציר",
"חג השבועות",
"חג הביכורים", "חג מתן תורה",
מתן תורה > http://www.youtube.com/watch?v=UQWUfHZwy0A&mode=related&search
וכך נוהגים היום גם חילונים בקיבוצים
ובמקומות אחרים זה זמן רב:
החג הוא רב
פנים, תכנים נוספים למקור אינם
מורידים ואפילו עוגות גבינה רק מוסיפות
מעשירות את הטעמים.
וזו הזדמנות לפרט - תקציר:
שבועות הוא החג היחיד שהתורה אינה
מציינת את התאריך (היום והחודש) שבו הוא חל. תאריך החג נקבע במקרא על פי ספירת
העומר, המתחילה בחג הפסח. בסיום הספירה של שבעת השבועות, ביום ה- 50, חל חג
השבועות. ספירת השבועות היא כנראה המקור לְשֵׁם החג. לחג השבועות יש במקרא משמעות
חקלאית ולא משמעות היסטורית-לאומית, ומכאן שני שמותיו הנוספים: חג הקציר וחג
הביכורים. המשמעות ההיסטורית - מתן תורה - ניתנה לחג אחרי תקופת המקרא: בתקופת
המשנה והתלמוד, במהלך הקביעה של הלוח העברי, נקבע התאריך ו' בסיוון כתאריך המציין
את זמן מתן תורה ואת חג השבועות. במשנה נוסף לחג השבועות עוד שֵׁם - עצרת, ובמדרשים
מאוחרים הוא נקרא "עצרת של פסח".
בספרד של ימי הביניים נוסף לחג השבועות "תיקון" - הוא תיקון ליל שבועות.
חג הקציר, חג הביכורים
לחג השבועות יש בתורה שלושה שמות: חג השבועות, חג הקציר וחג הביכורים, כמו
שכתוב:
"וְחַג הַקָּצִיר בִּכּוּרֵי מַעֲשֶׂיךָ אֲשֶׁר תִּזְרַע
בַּשָּׂדֶה" (שמות כג
16), "וְחַג שָׁבֻעֹת תַּעֲשֶׂה לְךָ בִּכּוּרֵי קְצִיר חִטִּים" (שמות לד 22), "וּבְיוֹם
הַבִּכּוּרִים... בְּשָׁבֻעֹתֵיכֶם מִקְרָא קֹדֶשׁ יִהְיֶה לָכֶם, כָּל
מְלֶאכֶת עֲבֹדָה לֹא תַעֲשׂוּ" (במדבר כח 26). פסוקים אלה מדגישים
את הקשר בין חג השבועות ובין קציר החיטים והביכורים: חג השבועות, כפי שהוא מתואר
במקרא, היה חג חקלאי באופיו - קשור לעבודת האדמה בארץ ישראל ולעונת הקציר. בתקופה
שבית המקדש היה קיים, היו עולים לירושלים בחג השבועות ומביאים את הביכורים לבית
המקדש בטקס מרשים וחגיגי.
את הביכורים היו מביאים מן החיטים - "ביכורי קציר חיטים", אבל לא רק
מהם. הביכורים היו משבעה מינים של תבואה ופירות שארץ ישראל התברכה בהם על פי
המקרא: חיטה, שעורה, גפן (=ענבים), תאנה, רימון, זית ודבש (=תמרים). חג השבועות
ציין את תחילת עונת הביכורים, שנמשכה עד חג הסוכות, חג האסיף.
חג מתן תורה
לאחר חורבן ירושלים
ובית המקדש השני לא היה אפשר לקיים את המנהג של עלייה לרגל והבאת ביכורים לבית
המקדש, והגלות שבאה בעקבות החורבן ניתקה את עם ישראל מעבודת האדמה בארץ ישראל. כך
איבד חג השבועות את אופיו החקלאי וקיבל תוכן חדש - חג מתן תורה. בתקופת המשנה
והתלמוד, במהלך הקביעה של הלוח העברי, נקבע גם התאריך לחג השבועות - ו' בסיוון -
כתאריך המציין את זמן מתן תורה. במקרא עצמו אין לחג ציון תאריך (יום
וחודש), אך בספר שמות מסופר שבני ישראל הגיעו להר סיני "בחודש השלישי",
הוא חודש סיוון. הקשר בין חג השבועות למתן תורה - מעמד
הר סיני - אינו נזכר כלל במקרא, אך אווירת החג ומנהגיו מדגישים את אופיו
כחג מתן תורה, והקריאה בתורה בשבועות כוללת את תיאור מעמד הר סיני ועשרת הדיברות
בספר שמות.
חג הפסח וחג השבועות
חג השבועות הוא השני משלושת החגים הנקראים בתורה שלוש רגלים - חג הפסח,
חג השבועות וחג הסוכות. הקשר שבין חג השבועות לחג הפסח בא לידי ביטוי בספירת הימים
והשבועות הנזכרת במקרא. לקשר זה יש במקרא משמעות
חקלאית: חג הפסח הוא חג האביב וקציר העומר, ואילו חג השבועות
הוא חג קציר החיטים - והביכורים. אבל כבר במקרא יש לקשר שבין שני החגים גם משמעות היסטורית ולאומית: פרשת הביכורים,
שאותה נהגו לקרוא בבית המקדש בטקס הבאת הביכורים, כללה את תמצית ההיסטוריה של עם
ישראל - את הירידה של יעקב ובניו למצרים, את השעבוד של בני ישראל במצרים ואת יציאת
מצרים, עד הכניסה לארץ ישראל ולחובת הבאת הביכורים (דברים
כו 11-1).
שינוי אופיו של חג השבועות, מחג הקציר והביכורים לחג מתן תורה, חיזק והבליט את
הקשר ההיסטורי והלאומי שבין חג הפסח לחג השבועות, בין יציאת מצרים ובין מעמד הר
סיני ומתן התורה. וחמישים הימים (שבעת השבועות) שבין פסח לשבועות קיבלו משמעות
היסטורית, כתחליף לתוכן החקלאי שאיבד את משמעותו בגלות.
תיקון ליל שבועות
כאמור, מאז חורבן הבית השני, איבד אופי החג את משמעותו ונקבע במסורת היהודית
כחג מתן תורה: מדי שנה בשנה, בחג השבועות, עם ישראל מקבל כביכול את התורה מחדש.
ולכן הנהיגו המקובלים בספרד בימי הביניים את "תיקון ליל שבועות", שבו
נהוג להישאר ערים כל הלילה ולהקדיש אותו ללימוד תורה - תנ"ך, מדרשים וספר
הזוהר. לימוד זה של ליל שבועות נקרא "תיקון", ופירושו - התקנה (ולא
ההיפך מקלקול): בתיקון ליל שבועות מתקינים קישוטים לתורה, כפי שמכינים ומקשטים את
הכלה לקראת החופה. התורה היא הכלה, והלימוד במשך הלילה הוא הקישוטים לתורה, שאותה
מתכוננים לקבל מחדש עם עלות השחר, השכם בְּבוֹקֶר החג - זמן קבלת התורה במעמד הר
סיני (ספר שמות פרק יט). את המנהג של
תיקון ליל שבועות מקיימים בימינו גם אנשים לא דתיים, המקדישים את ליל החג ללימוד
נושאים חברתיים והגותיים.
ועוד מנהגים בחג השבועות: אכילת מאכלי חלב, הנהוגה בכל עדות ישראל, שהרי התורה
נמשלה לחלב. יש הנוהגים לקשט את הבית ואת בית הכנסת
בענפי עצים, בצמחים ובפרחים - גם כזכר לירק שהיה על הר סיני
בזמן מתן תורה. ובבית הכנסת נוהגים לקרוא, נוסף על הקריאה בתורה, גם את מגילת רות .
חגיגות הביכורים וההתיישבות הציונית בארץ ישראל
ההתיישבות העובדת
בארץ ישראל, שהקימה בתחילת המאה ה-20 מושבים וקיבוצים, העמידה במרכז ההתחדשות
הציונית את עבודת האדמה. בני ההתיישבות העובדת, שהיו עובדי אדמה, ביקשו להחזיר
לחגים היהודיים את האופי החקלאי הקדום, ולכן החליטו לשחזר את אופיו החקלאי של חג
השבועות ולחגוג אותו לא כחג מתן תורה - אלא כחג הביכורים, וליתר דיוק: כחג זיכרון
להבאת הביכורים. בקיבוצים ובמושבים מקיימים תהלוכות חגיגיות ועליזות, ועל גבי
עגלות מקושטות מציגים את ביכורי התוצרת החקלאית, ומביאים אותם (באופן סמלי) לקרן
הקיימת לישראל - כזכר למנהג הבאת הביכורים לבית המקדש.
פעילות לימוד לתיקון ליל שבועות, קבלת חג שבועות למשפחה
ולקהילה, שירים לחג השבועות - באתר שיטים - מכון החגים.
מאמר מאת הרב יעקב מאיר על
הקשר בין חג הפסח לחג השבועות - באתר כיפה.
מאמר מאת יוסי פרקש על מנהג אכילת מאכלי חלב בשבועות - באתר דעת.
מידע על חג השבועות ועל משמעותו ביהדות הרפורמית.
מאמר על הביכורים מאת הרב ש' מן ההר - באתר דעת.
מאמר לשבועות על המסר של מגילת רות מאת ד"ר איציק פלג -
באתר מכללת בית ברל.
על הקשר בין חג השבועות למגילת רות, מאמר מאת
מתיה קם באתר מטח.