7.8.09 מאת אהרון הדר (ברן)
נגד עצומה התומכת במיקי רוזנטל:
מאוד קל
ומחמיא לבקר ולעורר קהל, נגד. בעיקר נגד מוסד, ממסד, סמל, ועוד יותר נגד מה
שלאחרונה מכנים טייקון. הוא הרי אדם כמוני, שמקורו מרחם אישה, אבל הוא כזה בעל
נכסים, "הצליח" ואילו אני/אתה? קנאה! לעיתים בהיסטוריה
המוכרת לנו כעם - עלילה. מעשה מרכבה של מושגים ומילים שנאנסו להתחבר. טרום
עיתונות ותקשורת, חיברו: מצות, פולחן, חג, ומוצא. הגיעו לדמשק, לספרד, וגם למזרח
התיכון.
חרושת
המחצבים בדרום התחדשה ושוקמה, בשנות החמישים. עוד לפני ששני ברי הפלוגתא נולדו. וטוב שכך! שערו מה היה מצבה של הפריפריה
הדרומית, אם לא כך. דימונה, ערד, ירוחם, ינקו את פרנסתם, מאותם מפעלים. מעט או
רבים מהעובדים, רצו כסף ביד, ללא "מבטחים", ו"סוציאלי" כך
בדיוק נוצר מוסד הקבלנים, שאותו משמיצים, לעיתים כדין, אבל לא תמיד.
דרכי חיים
כלכליים זורמים חופשי, וכך ראוי. היה ניסיון לפקוח ריכוזי, של משאבים וכלכלה. משנת
1917 ועד הפרסטרויקה. מה לעשות שגם אני הקטן (ואולי גם אתם) כחניך תנועת נוער
סוציאליסטית, נוכחתי – מה לעשות- לקפיטליזם הרבה עוולות אולם הרבה פחות מאשר התורה
של ריכוזיות ובעלות מדינות. הקומונה הפריזאית כבר אמרנו, התנועה הקיבוצית זכרנו.
ארצנו
נתברכה במעט מחצבים, רובם בדרום. תרומתם לרווחת הדרומיים, נמשכת גם עתה.
הפרנסה טובה ומצויה. העובדים תורמים ונתרמים.
עיתונאי
אחד זריז וגם פזיז, לא בדיוק איש מחקר. הזריק כתמים שחורים שחיברו בין
אירועים/מצבים לבין מועדים ובעלות. לקורא מביאים עובדות (לעיתים נכונות)
וכורך אותם למועדים לא קרובים וללא הצגה נאותה של בעלות שונה, בין שניהם. זכור
אותו מעשה של מפוטר מסכן שפוטר הרבה לפני הבעלות החדשה. בדומה, וכאן ללא הרחבה, גם
בעניין הזיהום, אמצעי מיגון.
רכשו את
צים בנזיד עדשים "מעשה שקשוקה". צים שתחילתה ב"שוהם" "על
שבעת הימים" הוקמה ונשלטה על ידי ממשלת ישראל, ההסתדרות, וחברת העובדים. את
מרד הימאים בהנהגתו של נמרוד אשל, זוכרים. הממשלה קראה להון שישקיע בצים ללא שליטה
של חמישים אחוז. בהמשך נוכחו בצורך, להיפטר מהמשקולת הזו. הוצא מכרז כנראה כשר.
למכרז ניגשו ארבעה או חמישה גופים, חלקם זרים. הממשלה הציגה לקונים דרישות
אסטרטגיה וביטחון. בסופו וכמעט בתחילתו של מכרז, פרשו, נותר רק אחד. מלעיז
ומלעיזים אומרים שקנו בזול מידי. האוצר דווקא ברך על העסקה וגם נהנה מתקבולים בעת
קשה. עתה צים במצב כל כך קשה, ששווייה בספרים אפס! הבעלים הזרימו לקיום החברה חצי
מיליארד דולר (עתה החברה שווה מינוס). תמהני מה עיתונאי היה אומר כיום, באם האוצר
היה נמנע מ"עסקת שקשוקה". האם היה אומר שהאוצר שגה/חשש להיכנס למטבח
השקשוקה. שם חם! אוי כמה טוב להגיד הדברים לאחור (בדיעבד)
הייתי
יכול ,אבל לא רוצה, לשטוח גם את פרשת בתי הזיקוק. גם כאן לא טיגנו שקשוקה.
לעיתונאי
ניתנה עט מושחזת, ומקלדת דיגיטלית. לא כולם סוקולובים.
לא כולם מודרכים להתרחק מצהוב. יש שואפים להישגים גם אם אין כאלה. עיתונאים לא
מועטים בארץ ובעולם, פילסו דרכם למושבים מעור צבי. מערכות העיתונים מכוונים לדרמה,
לחריג, למין מגרה, לכותרות שלא תמיד מעידות על התוכן.
היה
בולדוזר צהוב (כמו קטרפילר) הוא עבד על מנוע קפיץ. כבר אין מי שימתח את הקפיץ.
גילוי נאות. הכותב עבד בחרושת המחצבים, וגם למענה. עוד לפני היות הבעלים
כיום.