14.7.07 הדרדסים סיפור מהחיים מאת אבי בנימיני
http://www.youtube.com/watch?v=__sqh_kghFY&mode=related&search : הסירטון תוספת של גייזי
לפני שנים
רבות חיה משפחה בעיר המחוז עם ילדם הקט.בהגיע הילד לגיל 3 שנים,עברה המשפחה
להתגורר במתחם מיוחד שנבנה לגבולה של עיירת פועלים שמיקומה לשפת הים.הילד גדל ורצה
להתפתח דוגמת כל חבריו למתחם,אך ללא הצלחה.הוא ניסה בכל כוחו להיות חלק מהחבורה
אבל בשל מגבלותיו הגופניים לא שותף במשחקי הספורט,ובמעשי הקונדס שהתבצעו מידי
יום,נתנו לו להסתכל בלבד,והוצמד לו כינוי "הדרדס זב החוטם".ביאושו חשב הדרדס כיצד יוכל להשתלב ולהיות חלק מהחבורה,והנה
מצא פתרון-ראש של תחבולן כבר בצעירותו היה לו,ולכן החליט לכתוב על הספורט וענפיו
השונים,למרות שמעולם לא חווה על בשרו ושריריו הרפוסים את טעם החוויה בזרימת
האדרנלין בגוף בשעת משחק קבוצתי או בספורט בעל הישג אישי,הצליח הדרדס
במלאכתו.לימים מצא את אהבתו בדמותה של בת העיירה-נערה חריפה בשכלה,שוחרת מוסיקה
ואף רכיבה על סוסים והחשוב מכל-אוהבת ים.ברם,פגם אחד היה לה -הכיעור החיצוני
שהתפתח עם השנים וחלחל גם פנימה.עברו השניים להתגורר בעיירה והקימו בה בית.לעת
זקנה רצה הדרדס להקים לו מצבה בעודו בחיים,ולשים לראשו כתרים ותארים וירטואלים אשר לא השיג בחיים האמיתיים...והוא תרץ זאת שהדבר
נעשה למען כל תושבי העיירה לדורותיהם.אסף סביבו הדרדס צוות מקצועי לבניית
המצבה,ואכן הוקמה מצבה לתפארת וסביבה תשתית לפעילות רב-תחומית.כאשר החלה הפעילות
נוכחו אנשי המקצוע שהדרדס נשאר דרדס בכל המובנים ומהרו להדיר רגליהם מהמקום.נשאר
הדרדס לבדו,אבל לא לאורך זמן.מהר מאוד קיבץ סביבו אנשים הדומים לו בהתנהגותם וכאלה
שמוכנים לומר הן תמורת פרור מנזיד השקרים אותו רקח הדרדס.לימים התחוללה מלחמה
בצפון שהגיעה לגבולה של העיירה.חיש מהר ארז הדרדס את חפציו העמיסם על רכבו יחד עם רעיתו ,שלא שכחה את בגד הים שלה,והפליגו הרחק
מה"סכנה".הם הגיעו לעיר הפלך והשתכנו בביתם של בתם וחתנם הדומה כשתי
טיפות מים לדרדס.משם ניהל את המערכה-כל יום דיווח ממסעדה אחרת,ומשפשוף כנף בגדו
בדמות מוכרת.תושבי העיירה נדהמו מהתנהגותו-איך יתכן שאדם,למרות שהוא דרדס,נס על
נפשו מעיירתו ומשאיר ציבור של נשים ,זקנים וטף בעיירה למרות המצב הקשה.הרי אותו
אחד הציב מטרה לדרכו-להיות שופר לכל תושבי העיירה לדורותיהם,והנה בשעת מבחן נס על
נפשו, וביום שבן העיירה נפל בגבורה הוא המשיך להתפאר ולפרסם את מנעמי החיים במסעדות
ומבריכות השחייה :
אוי לאותה
בושה ! אלה
המכירים אותו מילדותו רק הנידו ראש,כיוון שהכירו את דרכו.מרבית חברי ילדותו נרתמו
ותרמו להגנת עיירתם בשעת מבחן,כאשר הוא,הדרדס,העדיף לשרת ליד ביתו בעיירה,שלא תפגע
שערה משערות ראשו.מה שכן-הפליא בסיפוריו על גבורתם של חבריו ואחרים בני העיירה,כדי
להיות "שייך" לחבורה המופלאה שסיפורי גבורה רבים באמתחתם,חלקם כבר סופרו
וחלקם יסופרו בעתיד כאשר יותר הדבר.כאשר נרגע המצב חזרו בני הזוג לעיירה כאילו דבר
לא השתנה.רק הילדים שסגרו להם את שערי מערכת החינוך ונאלצו לשהות במקלטים בלי
אמצעים ,יזכרו את הדרדס שברח מעיירתו בשעת מבחן והשאיר אותם במצוקתם.הם כבר לא
ירצו לשמוע על המצבה ולהשמיע את קולם באתרי פעילותה.והימים עוברים וחולפת לה שנה
ודבר לא השתנה.הדרדס ממשיך בדרכו הנלוזה ואוסף סביבו חבורה עליזה-לאחד מתקן לשטיפה
חיצונית כולל הברקה,אבל זקוק אישית לשטיפה פנימית,והשני עם הומור חסר טעם
המתהדר בהשתייכותו לאקדמיה,ואילו השאר נשארו מימי קדם מלחכי הפנכה ואומרי ההן שדבר
לא השתנה במנהגיהם,כולל זב החוטם שמעבר לים שמתהדר לצטט פסוקים שהם היחידים
שכתובים אצלו בלי שגיאות ופברוקים.כדאי לו שישב בשקט מעבר לים ויעשה את מלאכת
אדוניו בדממה מוחלטת .וכך מתנהלים להם חיי העיירה בשקר ובזימה לקול חלילו של הדרדס
ואשתו מעוררת החלחלה.מספרי הסיפורים בעיירה מספרים בשקט מפה לאוזן כדי לא להעליב
את הדרדסה,שהאמהות בעיירה שמאכילות את ילדיהם המסרבים
לאכול,מסבירות להם שאם לא יגמרו את כל האוכל הם יקראו לאשת הדרדס,ומיד נגמר האוכל
בצלחת ובלבד שלא יצטרכו לראות את זיו פניה
העיירה שהייתה לתפארת מדינתה שהוציאה מכור מחצבתה את
מיטב בני המדינה,פניה כיום שונים ,תושביה שונים,מנהגיה שונים.אין להצטער על כך.אלה
שהספיקו לחוות את האושר ,הוא ילווה אותם כל חייהם,ואף דרדס או דרדסית
לא יוכלו לשנות זאת.לא ניתן לחיות בהווה את שחיינו וחווינו בעבר.העיירה בהווה אינה
העיירה שהייתה בעבר.כדאי להפנים זאת וללכת קדימה,ולחנך את ילדינו לאורם ובדרכם של
דור מייסדי העיירה כל אחד במקום שיבתו.
avi binyamini
דור שלישי של מייסדי העיירה