28.2.07
"המיכלים של
I. P. C עולים באש "(על משקל המתבן של מזרע....)
סיפר
יורם סתו-רשם מוטקה ברק
המיכלים בוערים ולהבות האש עולות מעלה
מעלה וכל האויר מלא חלקיקי מתכת . אין אויר לנשימה ההורים החליטו שצריך
לעבור למקום מגורים בטוח ומצאו מקום בכפר-יהושע , אצל משפחת קוקסו. איתנו
עברו גם ידידינו, משפחת גולדמן והילדים יהודית ויצהר.
התאקלמנו בכפר מהר מאד. בקרבת הבית היתה חנות מכולת ולידה גן קטן
וכן קלוב עם קוף. כמו"כ במרחק קל מהבית היה מתבן גדול ולידו
היינו נוהגים לשחק. המתבן שימש לנו כמרכז למשחקים. יהודית הגדולה, חופש
אחי הגדול ממני ויצהר בשנה צעיר ממני. לצערי חופש כבר איננו אתנו כ- 15
שנה, גם יצהר כמעט שנה מאז שהלך לעולמו ואלו יהודית שתזכה לחיים ארוכים
עדיין גרה בסביניה עד היום הזה. שחקנו מחבואים, אני יורם
עליתי לראש המתבן ומצאתי מסתור במרווח בין חבילות הקש. לפתע הרגשתי שאני
נופל מטה מטה ומוצא את עצמי עמוק בתחתית פירמידת הקש. הבנתי מיד
שאני הוא המנצח, אותי לבטח לא ימצאו. לא התמהמתי לרגע, הרמתי את
ראשי כלפי מעלה בכדי לקרוא לעזרה, גבעול קש נכנס לי בגרון והרגשתי
שאני נחנק, בקושי הצלחתי לצעוק שישמעו אותי. מחשבות עלו במוחי שמכאן
חי אני לא יוצא. לאחר חיפוש קדחתני חופש ויהודית שמעו את הצעקות מעומק פירמידת
הקש. זנקו במהרה מעלה והחלו לפרק את המבנה, זרקו מטה מספר רב של חבילות קש
שכמעט קברו את יצהר הקטן שחיכה למטה, עד שיהודית הצליחה להשתחל פנימה,להושיט
לי יד ולשלוף אותי מהבור. יהודית לקחה אותי מיד הביתה, עדיין בהלם, הכניסה אותי
למקלחת, הפשיטה אותי מבגדי המלוכלכים, ורחצה אותי , אני זוכר שהתביישתי מאד מפניה,
אך לא פציתי פה, אמרתי לעצמי שתהנה, מגיע לה, היא הצילה את חיי. לאחר זמן, כשלהבות
האש כבו חזרנו לביתנו האהוב בקרית - חיים. ערמת הקש והנפילה זכורה
לי עוד היום, כי מאז, מדי פעם בפעם [לעתים
די רחוקות] , בקומי בבקר משנתי אני מוצא חתיכה או שתיים של קש על הכרית... סיפור מאת יורם סתו - שמע ורשם מוטקה ברק.