"הים של ילדותי" : מאת נילי דיסקין
(פרק ראשון בסידרה –אנא כתבו על הים "שלכם")
לפעמים , זכרונות אינם אלה של אנשים,
אירועים, או עצמים כלשהם - אלא,זכרון של הוויה שלמה.
הוויה שניתנת אמנם לפירוק אבל שוכנת כמקשה אחת ב"מחסן הזכרונות
שלנו" כזה הוא גם זכרון ה"ללכת לים"
שלי. הכולל איגוד של מראות, קולות,ריחות,תחושות וטעמים - ויותר מזה . הים של קריית
חיים נטבע בזכרונותינו כמשהו מובן מאליו. ורק למי שעבר
אולי , למקום "חסוך ים" חסרונו מורגש.
"ללכת לים" - היה ללכת ל-א"ש
לילה בתנועה על הדיונות החשוכות המדיפות ריחות נפלאים של רותם וחבצלות
חוף."ללכת לים"- היה ללכת להרפתקאות עם "החברה" בין שיחי
נר-הלילה שפרחו רק ביום בפרחיהם הצהובים , הרחק מעיניהם
הבוחנות של "
המבוגרים". "ללכת לים" - היו גישושי אהבהבים
ראשונים בין זוגות שחיפשו מפלט מעין רואה ( או כך לפחות הם חשבו ).
ו....."ללכת לים" - היה גם פשוט.....ללכת לים......!
כבר סיפרתי איך הייתי מצפה בכליון
עיניים שאבי יחזור מוקדם מהעבודה (גובה מס-מקביל עבור קופ"ח בגליל המערבי
ממפעלי עכו ונהריה - על אופניו - מדי יום ) ויקח אותי על הרמה של אופניו מקצה הקריה, בר"ח י"ח
ליד כביש עכו-חיפה ועד לקצה השני - הים. גם על "קפיצות" האופניים
ברווחים שבין לוחות הבטון בכביש לים - כבר סיפרתי.על מה שלא סיפרתי-
הייתה תחושת השחרור האולטימטיבי שאפפה כל הליכה לים.שחרור ממצוקות הגן,
ביה"ס, הבית, העבודה, והמדינה -שאפפה את הבאים לים. והכל
חינם ! . "לבוא לים" היה לשכוח למספר שעות את ה"צריך"
וה"מקובל" ואת המאבק היום-יומי של פועלים קשי יום - גם אם שמחים
בחלקם, ולהתמסר לחול הזך והלבן ( שגם גושי זפת שנדבקו לכפות הרגליים והוסרו בעזרת
גליל יוטה ספוג בנפט לא הצליחו לקלקלו), לרחש המתמיד של הגלים המבטיח ש"מה
שלא יהיה שם, בממלכת החיים היום-יומיים ,- אני נשאר כאן תמיד ומחכה לך",
להשתובבות חסרת הדאגות בין הגלים שבשעות אלה של אחה"צ היו תמיד מופזים
ומרצדים בקרני שמש אחרונות אלכסוניות טרם השקיעה.
האמת -
הפעמים היחידות שהלכתי לים בבקרים היו בשבתות, ואז משום מה הלכנו תמיד ל"חוף
גליה" בקריית מוצקין שהיה יותר מאורגן ומאובזר.אפילו
לסנדוויצ'ים שאכלנו בים היה טעם אחר.... אני זוכרת שאמהות,פולניות
בדרך כלל, שילדיהן היו מהזן של ה"לא אוכלים כלום" , ושאפילו
" אם לא תאכל יבוא שוטר" כבר לא עבד עליהם - סיפרו שבים הילדים אוכלים !
אולי בגלל "האוויר של הים שעושה תיאבון" (המצאה פולנית שטרם נרשמה
במשרד הפטנטים....) ובכן, נראה לי שמספיק להיום. יש לי עוד הרבה
סיפורי- ים, ואני לא רוצה להאריך. אני מזמינה את הגולשים לספר את חוויות, וסיפורי הים - שלהם. שבת שלום. נילי טדניר
- דיסקין.