שלום ידידיי

 הפעם אני מביאה סיפור ילדים קצר העוסק בירושלים שלאחר החורבן. הסיפור מובא כאן לכבוד ט' באב, והוא לקוח מספרי "הלב והאבן – ירושלים לדורותיה", שנכתב בשיתוף עם ידידתי ההיסטוריונית ד"ר  לאה סגל. הספר יצא לאור בשנת 1996 בהוצאת כרטא ירושלים.

כרגיל, הוספתי כאן את "המדע שמאחורי האגדה", שחובר על ידי ועל ידי לאה סגל. 

קריאה נעימה

לתגובות אנא כתבו לאתר או   אליי:  [email protected]

 

הלב והאבן

מאת רות ריכטר

        לאחר דיכוי מרד בר כוכבא שבה ונכבשה ירושלים על ידי הרומאים. היהודים גורשו מהעיר, וכניסתם להר הבית נאסרה. במקום שעמד בית המקדש הקים הקיסר אדריאנוס מקדש לאל יופיטר, ועל חורבותיה של ירושלים בנה את עיר האלילים איליה קפיטולינה, ואכלס אותה בחיילי הלגיון הרומי העשירי ובבני משפחותיהם.

        איליה קפיטולינה הייתה עיר שוקקת חיים. ארמונות, מקדשים, תיאטראות, מרחצאות ושתי כיכרות שוק פיארו אותה, וארבעה שערי ניצחון גדולים הוקמו בה. השערים פנו לארבע רוחות השמים, ושער שכם היה הגדול שבהם, כי ממנו יצאה הדרך לקיסריה, שהייתה בימים ההם בירתה של ארץ ישראל.

        באותם ימים חי בגליל איכר יהודי, שלא השלים עם הגזירה האוסרת על היהודים להיכנס לירושלים ולהר הבית. כל השנה עסק האיש בבוסתניו ובשדותיו, ורק אחת לשנה, בט' באב, נהג לעזוב את  נחלתו, להתחפש לחייל רומאי או לרוכל עני ולהיכנס לירושלים. הוא התגנב בסתר להר הבית, וכשלא צפתה בו עין זרה, נהג לנקות את אבן השתייה ולסוך אותה בשמן.

        כשנכנס האיש לירושלים לראשונה, זלגו עיניו דמעות של זעם כשראה את מקדשי האלילים ואת פסלי הקיסרים הרומיים שהוצבו בהר המוריה. הוא התחבא במקדש האלילי, ובערב, כשפנו המתפללים הרומים לבתיהם, ניקה את האבן, ובמר לבו חרט על הקיר שלידה באזמלו את נבואת הזעם של ירמיהו: "ציון שדה תיחרש וירושלים עיים תהיה והר הבית לבמות יער." (ירמיהו כו': 18)

        שנים רבות הוסיף האיש לבוא לירושלים בט' באב בדרכי עורמה ולנקות את האבן. עובדי האלילים הרבו ללעוג לאיש המלטף בידיו החשופות את האבן הקדושה, אך הוא לא שת לבו להערותיהם, כי דמעות מלוחות סנוורו את עיניו, וצער וכאב מילאו את לבו.

        ברבות הימים זקן האיש וחלה. ימים רבים שכב במיטתו ונאנק בכאביו, והוא הצטער על שאינו יכול עוד לבוא בט' באב לירושלים ולנקות את אבן השתייה.

        ולאיש בן צעיר, חכם ואמיץ. הבן לא יכול עוד לראות בסבלו של אביו, וביקש ממנו שיתיר לו לבוא לבדו לירושלים כדי לנקות את האבן הקדושה. תחילה סירב האב לבקשת בנו, אבל הבן חזר והפציר באביו שוב ושוב, ולבסוף נעתר האב לבנו, והתיר לו לבוא לירושלים ולפקוד את הר הבית.

        שבועות אחדים לפני ט' באב עלה הצעיר לירושלים. הוא התחפש לחירש-אילם כדי שלא יכירוהו הרומאים לפי שפתו, והצטרף לאחת מפלוגות החיילים שהצטוו לתקן את מערכות המים של איליה קפיטולינה. כל היום עבד הצעיר עבודה קשה, ורק בלילה, באין איש עמו, העז להיכנס אל המקדש ולהציץ באבן הקדושה. 

        הגיע ט' באב. גם ביום זה עבד האיש הצעיר עבודה קשה בתיקון מערכות המים, ובערב נכנס בהיחבא אל המקדש, והתחבא מאחורי אחד הפסלים. הוא  היה עייף, רעב וצמא, כי כל היום לא אכל ולא נח, וחיכה בקוצר רוח שיסיימו המתפללים את תפילתם וילכו לבתיהם.

        בשעת ערב מאוחרת, לאחר תום התפילה, הוציא הצעיר מאמתחתו מטלית רטובה, וניקה היטב את אבן השתייה. אחר-כך שלף את אזמלו, מחק את הכתובת שחרט אביו בקיר הסמוך לאבן, ובמקומה חרט את נבואת הנחמה של ישעיהו: "וראיתם ושש לבבכם ועצמותיכם כדשא תפרחנה." (ישעיהו סו': 14) אחר-כך חמק האיש מן המקדש, עזב את ירושלים וחזר לביתו שבגליל.

        למחרת פקד הכוהן הרומאי את המקדש, וראה שהאבן נוקתה, נבואת הזעם נמחקה, ובמקומה נחרתה נבואת נחמה.

        "נס קרה לנו!" הודיע הכוהן למושל העיר, "אבן השתייה נוקתה הלילה, אף-על-פי שלא בא יהודי בשערי ירושלים מיום שחרב בית המקדש, וכתובת חדשה, נושאת דברי נחמה, נחרתה במקום נבואת החורבן."

        חשש שר העיר מזעם האל, ומאותו יום הורשו היהודים להיכנס לירושלים בט' באב ולהתפלל בהר הבית.

 

המדע שמאחורי האגדה

מאת רות ריכטר ולאה סגל

 

א. איליה קפיטולינה

 

        איליה קפיטולינה היה שמה של העיר האלילית שהקים בירושלים הקיסר הרומי איליוס אדריאנוס לאחר חורבן בית שני, והושיב בה את חיילי הלגיון העשירי ואת בני משפחותיהם. אין אנו יודעים אם הקמת המקדשים ליופיטר ולאלה דיאנה גרמו למרד בר-כוכבא, או שאדריאנוס הקים אותם לאחר המרד כמעשה נקמה במורדים.

        לאחר המרד גורשו היהודים מירושלים, והכניסה לעיר נאסרה עליהם. העיר שהוקמה על חורבותיה הפכה לעיר רומית טיפוסית, הדומה לערים רומיות אחרות. כדי לספק את צרכיהם של החיילים הרומים הוקמו באיליה קפיטולינה במות, מקדשים, בתי מרחץ ותיאטראות. היו בה שני רחובות אורך ראשיים (קארדו) כמה רחובות רוחביים (דקומינוס) ושתי כיכרות שוק גדולות.

        פרטים נוספים על איליה קפיטולינה אפשר ללמוד ממפת מידבא. מפה זו התגלתה ברצפת פסיפס בכנסיה עתיקה בעיר מידבא שבעבר הירדן. האמן צייר את ירושלים בצורה אליפטית, אף על פי שצורתה הייתה מרובעת. העיר מוקפת חומה ומגדלים. הפסיפס ססגוני מאוד, והאמן השתמש בצבעים רבים: אדום, צהוב, חום, סגול, כחול, ירוק, לבן ושחור.  לפי מפת מידבא היו בעיר כנסיות רבות, ובהר הבית, במקום שעמד בו בית המקדש, מסומן במפה מקדש מפואר לאל יופיטר ולאלה דיאנה.

        איליה קפיטולינה התקיימה כמאתיים שנה.

 

ב. אבן השתייה

 

        המדרש מספר: "כשברא הקדוש ברוך הוא את העולם, זרק אבן אחת יקרה מתחת לכיסא כבודו, והיא שקעה עד לתהום. ראשה האחד של אותה אבן נעוץ בתהום, וראשה האחר למעלה, ואותו ראש עליון הוא נקודה אחת שעומדת במרכז העולם, ומשם התפשט העולם לימין ולשמאל ולכל הרוחות... אותה אבן נקראת שתייה. שלפיה הושתת העולם." (ירושלמי, יומא מב). האבן נמצאה במרכז קודש הקודשים, ובלטה שלוש אצבעות מעל הקרקע.

        המסורות על אבן השתייה הן היסטוריות ודתיות. הר הבית, הנקרא גם הר המוריה, קרוב מאוד לעיר דוד ומשקיף עליה, ולכן נבחר כבר בתקופות קדומות מאוד לשמש מרכז דתי לתושבי העיר. המסורת מייחסת את מקום העקדה לאבן השתייה שבהר המוריה. מקומה של אבן השתייה היה בגורן שהיה שייך למלך יבוס. דוד קנה ממנו את המקום ובנה בו מזבח לאלוהי ישראל, ושלמה הקים במקום זה את בית המקדש. המסורת מספרת שדוד ציווה על שלמה לעשות את אבן השתייה בסיס לארון הקודש, ומכאן שמה, כלומר "שתייה" מלשון "תשתית". ידיעות אחרות הן מימי בית שני. המשנה מספרת  ש"אבן הייתה שם מימי נביאים ראשונים ושתייה היא נקראת." (יומא ה', ב)

        גם המוסלמים אימצו את המסורות על האבן. לאחר הכיבוש המוסלמי הם ניקו את אתר הר הבית, וחשפו את אבן השתייה. לפי המסורת המוסלמית עלה מוחמד מאבן השתייה השמימה רכוב על סוסתו האצילה ומלווה במלאכים. המוסלמים הקימו במקום היכל הנקרא כיפת הסלע. מבנה מפואר זה אינו משמש מסגד, והוא אתר מקודש למוסלמים. 

 

לתגובות אנא כתבו לאתר או   אליי:  [email protected]