שלום ידידיי

 לפניכם הסיפור השבעים  (70) שאני שולחת לאתר. הסיפור התפרסם בספרי "ארץ ירוקה שלי", שיצא לאור בספרית מעריב בשנת 1987. כאן הפכתי אותו למשחק בעל מסר אקולוגי. צירפתי גם תשובון, כדאי לקרוא את התשובון  רק לאחר שמסיימים את המשחק ולא "להציץ" בו לפני כן. התשובון מייצג רק אחד מהפתרונות ההגיוניים, לכן יש לקבל גם פתרונות הגיוניים אחרים שהמשחקים מציעים. 

תיהנו.

לתגובות אנא כתבו לאתר או אליי: [email protected]

 

                                                        

 

מדוע מלוחים עלי האשל

 סיפור- משחק להורים/סבים ולילדיהם

הכנת המשחק

  הדפיסו את הסיפור-משחק הבא במספר עותקים כמספר המשתתפים. גזרו  את  הקווים המפרידים בין המשפטים, וערבבו את הקטעים של כל עותק בנפרד.

מהלך המשחק

המשתתפים ינסו לחבר סיפור בעל סדר זמנים הגיוני מהמשפטים שבסיפור.

________________________________________________

למה מלוחים עלי האשל?

___________________________________

לפני שנים רבות היו מי הקישון צלולים ונקיים מאוד. דגים, קרפדות

וסרטנים רבים חיו במימיו, ושיחי אשלים גדלו על שפתו.

________________________________________________

 

הם שפכו לתוך הנחל אשפה ופסולת, וגרמו לזיהום המים. אחדים מהדגים מתו, אך עדיין היו בנחל צמחים ובעלי-חיים רבים.

________________________________________________

 

החלוצים היו חרוצים מאוד. הם רצו להתפרנס ולכן הקימו ליד הנחל בתי-חרושת.

_______________________________________________

 

הדגים  ושאר בעלי-החיים שמתו במים נרקבו, ובמקום פשטה צחנה.

___________________________________________

 

בגלל הצחנה והמים המלוכלכים לא הוסיפו בני האדם לבוא

לנחל כדי לשוט בו ולנפוש על שפתו, והאשל לא זכה לשוב ולשמוע

את קולות הילדים האהובים עליו.

 

 

ואולי בקרוב, כשננקה  ונשקם את הנחל, יחזרו אליו בעלי-החיים שעזבו

אותו, והאשל יפסיק לבכות ולשפוך דמעות געגועים מלוחות למי הנחל.

 

 

ציפורים קיננו בין ענפי האשל ומטיילים הרבו לנוח בצלו.

 

_____________________________________________ 

 

מאז בוכה האשל בדמעות מלוחות כל יום, כי הוא מתגעגע לילדים,

לדגים ולציפורים שאהב.

_____________________________________________

 

יום אחד באו חלוצים והחליטו לבנות ליד הנחל את בתיהם.

_____________________________________________ 

 

פסולת ואשפה הושלכו למים על ידי בתי החרושת,  וגרמו לזיהום

נוסף של מי הנחל.

____________________________________________

 

גם הציפורים שקיננו בין ענפי האשל ברחו ממנו, כי הדגים ששימשו

להם מזון מתו, והריחות הרעים הבריחו את העופות למקומות רחוקים.

______________________________________________

 

נוצרו חומרים רעילים שגרמו למות בעלי-חיים רבים.

______________________________________________


 

תשובון לסיפור-משחק "מדוע מלוחים עלי האשל"

לפני שנים רבות היו מי הקישון צלולים ונקיים מאוד. דגים, קרפדות וסרטנים רבים חיו במימיו,  ושיחי אשלים גדלו על שפתו.

ציפורים קיננו בין ענפי האשל, ומטיילים הרבו לנוח בצלו.

יום אחד באו חלוצים והחליטו לבנות ליד הנחל את בתיהם.

הם שפכו לתוך הנחל אשפה ופסולת וגרמו לזיהום המים. אחדים מהדגים מתו, אך עדיין היו בנחל צמחים ובעלי-חיים רבים.

החלוצים היו חרוצים מאוד. הם רצו להתפרנס ולכן הקימו ליד הנחל בתי-חרושת.

פסולת ואשפה הושלכו לנחל מבתי-החרושת, וגרמו לזיהום נוסף של מי הנחל.
נוצרו חומרים רעילים שגרמו למות בעלי-חיים רבים.

הדגים ושאר בעלי-החיים שמתו במים נרקבו ובמקום פשטה צחנה.

בגלל הצחנה והמים המלוכלכים לא הוסיפו בני האדם לבוא לנחל כדי לשוט בו ולנפוש על שפתו, והאשל לא זכה לשוב ולשמוע את קולות הילדים האהובים עליו.

גם הציפורים שקיננו בין ענפי האשל ברחו ממנו, כי הדגים ששימשו להם מזון מתו, והריחות הרעים הבריחו את העופות למקומות רחוקים.

מאז בוכה האשל בדמעות מלוחות כל יום, כי הוא מתגעגע לילדים, לדגים ולציפורים שאהב.

ואולי בקרוב, כשננקה  ונשקם את הנחל, יחזרו אליו בעלי-החיים שעזבו אותו, והאשל יפסיק לבכות ולשפוך דמעות געגועים מלוחות למי הנחל.

 

המדע שמאחורי האגדה

 אשל – משפחת האשליים

בישראל חיים שבעה מינים שונים של הסוג אשל. הגבוה ביניהם הוא אשל הפרקים, המגיע בגובהו לעשרה מטרים. הוא נפוץ בשפלת החוף, בנגב ובערבה, (אצלנו ניטעו אשלים בימיה הראשונים של הקריה ברחובות א' וב', והם צמחו שם לגובה רב).

לאשל שורשים עמוקים. הוא יכול לגדול גם באדמות חול חרבות וגם באדמות המוצפות במים בחורף ודלות בחמצן בעונה זו. האשל הגדל באדמות מליחות יונק כמות רבה של מלח. חלק ממימי הקרקע המלוחים מתאדים דרך ענפיו הדקים, דמויי העלים, ולאחר ההתאדות נותר עליהם משטח לבן של גבישי מלח זעירים. לכן כשמלקקים את האשל חשים בטעם מלוח. כך מבצע האשל תהליך התפלה בזעיר אנפין.

פרחי האשל חסרים צוף אך עשירים באבקה. לכן נמשכים אליו דבורים.

הזרעים זעירים ובעלי ציצת שערות המסייעת בהפצתם על ידי הרוח.