"וגר
חתול על כלב" מסירטי גייזי
> http://video.google.com/videoplay?docid=3639482012559337202
29.10.07 בעלי - חיים בקריית חיים. מאת
נילי דיסקין.
לפעמים אני שואלת את עצמי האם באמת קריית-חיים הייתה כל כך מיוחדת או שהילדות
"צובעת" זיכרונות בצורה מתעתעת כך שהם נראים כל כך מיוחדים. היה
"ים" במקומות רבים בארץ. לבשו את אותם בגדים גם במקומות אחרים.שרו אותם
שירים. וכ"ו וכ"ו. אבל, נראה לי
שלא כמו במקומות האחרים, נתייחדה הקריה בכך שנבנתה לא באופן מקרי כ"אזור
מגורים", אלא כרעיון חד-פעמי,ככל הידוע לי, לבנות מקום שאינו קיבוץ -הבנוי על
ערכים של שיתוף - אגודה שיתופית,וערבות הדדית. לבנות מקום שאינו כפר - עם
תכנון מראש של יחידות משק חקלאי של חי וצומח ליד כל בית . לבנות שכונת מגורים
עירונית,שתהייה בה חברה ערכית, ששלושת קדקדיה
(הבית, ביה"ס, ותנועת הנוער)מחנכים באופן זהה ומשלים - לערכים של נתינה
למדינה ולחברה גם על חשבון מימוש עצמי, כשהדוגמא האישית נקראת "הגשמה"
" לא של יכולת הפרט להגיע להשגים עבור עצמו,
אלא עבור הכלל.. לא קראתי את ספרו של צבי גנין על
הקריה, כי אין להשיג אותו בחנויות. אבל השם "קריית-חיים- נסיון
באוטופיה עירונית" מראה כנראה שעל כך מדבר הספר. כל הדברים האלה הפכו את הקרייה להוויה מיוחדת במינה, ואת ההוויה הזאת כולנו זוכרים
כיום בערגה. האתרים, הכניסות אליהם ,ההתלהבות חובקת עולם של קרייתים
לחבור שוב לקרייתים אחרים שנפוצו בארץ ובעולם - מעידה
כאלף עדים שאכן היה כאן משהו מיוחד. לא שגרתי. משהו שאיננו יותר, שאליו מתגעגעים
געגוע "עם ערך מוסף" של רצון לתעד ולהנחיל לזיכרון הדורות הבאים - לפחות
של צאצאינו אנו. היום- רציתי "לחנוך" תת-מדור חדש, שאף הוא
נוצר מהייחודיות הזאת. והוא הקשר בין הקרייתים שלא היו חקלאים אלא לרוב - פועלים
ופקידים - אל בעלי החיים שהיו בקריה , תוצר ישיר של מדיניות ה"אספקה
לתצרוכת עצמית" של החי והצומח שתוכננו לכל יחידת דיור.כולנו זוכרים את הסוסים
של מוכרי הקרח והנפט שבאו בעגלות,את החמורים עליהם רכבו ה"ערבים" שבאו
למכור זבל לדישון החולות היפהפיים ולאו דווקא פוריים...... ובקיץ מכרו גם אבטיחים
ומלונים, ישר מתוך ה"שקיים" -שני השקים שהיו תלויים משני
צדי החמור. פה ושם כבר הוזכרו חיות. למשל הברווז ששלמה חרובי קרא לו "זטופק" על שם הרץ האגדי, כי היה מגיע בריצה ראשון
כשפיזרו אוכל בחצר, או הכלבה "אמיצה" של דני קמפל ממנה לקח דב אהרונוב גור, וגם התרנגולות. אתמול סיפר לי יוסי חסין בטלפון
על כך שהוא ודני קמפל אימצו פעם חמור. אני זכרתי את דני שהיה שכן ו"ראש
החבורה" שלנו - רוכב על החמור הזה! . אני מזמינה את הגולשים לספר את
חוויותיהם מהמפגשים עם בעלי החיים בקריה, שהיו כאמור לא "אורחים מזדמנים"אלא דיירי קבע, פרי תכנון מיוחד במינו,
בוודאי לגבי שכונת פועלים, תכנון שקרם עור וגידים בצורה כל כך מיוחדת. שבוע טוב.
נילי דיסקין-טדניר.