4.10.07 "מעשה שהיה במועצת עדה - גרעין עלומים." מאת : נילי דיסקין
(ואולי זה הסיפור על בת הים הקטנה ? גייזי)
לפעמים, ידיעה קטנה בעיתון פותחת "דלת" נסתרת לזיכרונות שהיו
שמורים היכן שהמוח שומר זיכרונות לא קריטיים ומקטלג תחת הכותרת "זיכרונות איזוטריים - עדיין לא למחיקה "
כתבה קטנה בעיתון ידיעות אחרונות,של
ערב החג ,הזמינה את עם ישראל לחגוג את פסטיבל הדיג בעין- גב.
נו נו , המוח שלי לא
היה צריך יותר מזה כדי לראות מולו את "מועצת העדה של גרעין עלומים"
מודיעה לי את גזר הדין.....
ומעשה שהיה כך היה: בהיותי כבת 17, קרו שני דברים שהתנגשו לי
התנגשות מכאיבה. : בחיי משפחתי הקטנטנה חל משבר שגרם לי להסתגר בעצמי
עם מעט מאד כוחות ל"אינטראקציה חברתית", ובמקביל - החלו פעולות הגיבוש
של גרעין "עלומים" שכלל חברה מהנוער העובד והתנועה המאוחדת בטבעון, נווה
- שאנן, וקריית חיים. (הגרעין השלים את נחל-עוז). שיאו של הגיבוש היה מחנה עבודה
של חודש בקיבוץ עין - גב. עבדנו שם ב"בתמרים" ובבציר ענבים. איך שהוא,
בעזרת חברי החדשים מהתנועה בטבעון - יונצ'י ועמיחי,
מצאתי את עצמי משובצת לצאת בלילות על ספינת הדיג של הקיבוץ. כמובן שהייתי פטורה
מהעבודות הממש קשות ( עם ה"ווינץ'" למשל, או
סחיבת הרשתות מהמים), אבל זה התאים למצב רוחי הקצת מתבודד באותה תקופה, דהיינו,
לעבוד בלילה ולישון ביום, ובעיקר - להיות הרבה עם עצמי.
יום אחד
הודיעו לי שאני מוזמנת ל"מועצת עדה". הגעתי והתבשרתי שאי אפשר לראות
ביציאתי לדיג "עבודה" אלא "כיף", ועלי לעבוד עבודה
נוספת . במאמר מוסגר לצעירים שלא יבינו את העניין - אזכיר רק שבתנועה היו
"קודים" שלפיהם חיינו ( לא מכנסיים שחורות - רק כחולות, לא סנדלים נטולי
רצועה מאחור, כמובן לא ריקודים סלוניים רחמנא ליצלן
וכד' וכד') למי שזה נראה נורא -אפשר להרגע, בשומר הצעיר היו הרבה יותר איסורים ו"
טאבואים" וגם הם יצאו לא רע......ובכן,.
אפילו "מועצת העדה" הבינה שאי אפשר לחזור מהדיג ב-5 בבוקר, ומייד לצאת
לבצור ענבים....... לכן, בתושייה יצירתית החליטו שאעבוד ב"מזנון של גרשון
".
המזנון כלל
צריף ירוק קטן מאד, ורצפת בטון עליה הונחו מספר שולחנות וכסאות פלסטיק -אבל,תנו לו
כבוד רבותי ! צריף זה הוא הוא אביה של מסעדת
הדגים העכשווית של עין - גב. מכיוון שהמזנון פעל רק משעות הצהרים, היה סיפק בידי
לישון אחרי הדיג,, לבוא בצהרים ,לשטוף את הכלים מיום האתמול, להכין את
המזנון( שלא העז עדיין להקרא מסעדה - מחמת הצניעות
)לסועדים שיבואו אחר הצהרים ובערב, וכמובן לטגן דגי מושטים שאז טרם ידעתי שהם
"אמנוני הכנרת ". אז גם לנו הייתה, כפי שאפשר לראות " מועצת חכמי
התורה " ו"בית הדין הרבני הגדול" אלא שהתורה, הייתה אחרת.........
וחג מתן התורה שלנו היה חגו של א.ד. גורדון, וחגי יוצרי
הציונות (בלי המרכאות) ובוניה. מתקופה זו זכור
לי גם מוקי צור שסיפק לנו את "המזון
הרוחני" של תורת הגיבוש וההגשמה. חג שמח . נילי טדניר - דיסקין.