28.2.07 ה ש כ ן מ מ ו ל.
סיפור מאת יעקב משולם-כרמיאל
ששים, איש נכבד בעדתו, בבית דמוי פטיו. ליד הבית, בפאתי
הכפר,
הייתה ככר גדולה ובה מספר עצים. הבית היה בנוי מחימר,
בסגנון
המזרח, ללא חלונות, פן חלילה תשזף עין-זר את נשות הבית.
ביום חם, המחנק בבית היה קשה מנשוא. מוסטפא מיודענו
נהג לישון
את שנת הצוהריים תחת העצים שליד הבית. הוא היה מגיע
לעץ, תולה
בענפיו ג'ארה ובה מים, פורש את העבייה שלו למרגלות
העץ, שוכב
בצל והרוח הקלה הנעימה לו את שעתו. עפעפיו כבדו ומתיקות
של
תנומה עפפתו. בעודו מנמנם, נים לא נים, הופיעה לפתע
חבורת ילדים.
הילדים הטילו כדור-סמרטוטים והחלו לשחק כדורגל. זעקות
שמחה
וקללות התערבו לשאון גדול והחלו להטריד את נכבדנו,
המנסה לישון
את שנת הצוהריים. כל בקשותיו ותחינותיו מהילדים לא
עזרו
והשמחה, הצהלה והאבק שעלה במשחק, לא אפשרו לו לישון.
לפתע, עלה רעיון במוחו ובבת-צחוק של יודע-דבר, קרא
לילדים ואמר
להם: " יא וולאדי! במרכז הכפר מחלקים ממתקים
ואתם כאן?"
הילדים נעצרו, הביטו בו בפתיעה רבה ועזבו את המקום בריצה
ובשאגות-שמחה. השתרר שקט. מרוצה מוסטפא מתושייתו, פנה
לעבר
העץ ובהרימו את הג'ארה מעל לראשו, זרמו המים מזרבובית
הג'ארה
אל תוך פיו בקשת. מחה את פניו שנרטבו, תלה את הג'ארה
במקומה,
נשכב והניח את ראשו.הבעת שביעות רצון עלתה על פניו
וברוח הקלה
שנשבה, אחזה בו תנומה ובמתיקות רבה נעצמו עיניו.
עודו מרחף ברגעי הקסם של התנומה, נזעק פתאום וקפץ כנשוך
נחש:
" האא!.. אאה?...
במרכז הכפר מחלקים ממתקים ואני עוד נמצא פה?!
"
קפץ ורץ.