.
28.2.07 הטייארות של רחוב ב'. מאת משולם
בפתח.היום עדיין ארוך והאור נמשך עד שעה מאוחרת. החברה',
הגרים ברחוב ב', גומרים להכין שיעורים ועם ערב נוהרים
החוצה
מבתיהם לרחוב ומפריחים טייארות. ( בערבית: אווירונים,
בעברית:
עפיפונים). החברה עומדים זוגות זוגות, אחד אוחז בטייארה,
השני
משחרר חוט שפגט מהסליל, מתחיל לרוץ וחברו, האוחז בטייארה,
עוזב והטייארה ממריאה. הרוח דוחפת והמחזיק בחוט
משחרר חוט
והרוח סוחפת. הטייארה ממריאה, מתנדנדת מצד אל צד, זנבה
הארוך
מייצב אותה והיא עולה ועולה. אחת אחת ממריאות הטייארות
וילדי
הרחוב מריאים ובקריאות שמחה מזהירים מפני הסתבכות החוטים
ומתרחקים אחד מהשני ואז מגיע הרגע: שבע, שמונה טייארות
מרחפות בשמיים, מתנדנדות ברוח – והשמחה רבה.
בבית, אימא מנסה להאכיל אותי, ילד בן חמש המסרב לאכול.
היא
מוציאה אותי החוצה עם צלחת-אוכל ומאיימת עלי שלא תיתן
לי
לראות את המשחק אם לא אוכל. עוד אימהות יוצאות עם ילדיהן
לרחוב עם צלחות, נפגשות ומחליפות דעות על הצלחותיהם
של
הילדים הגדולים, המפריחים עפיפונים.
הטייארה עשויה מבמבוק מפוצל, שחלקיו קשורים בחוט בדוגמת
משושה ועליהם מודבקים ניירות צבעוניים. אל הטייארה
מחובר "זנב"
עשוי חלקי-נייר צבעוני הקשור לחבל מרכזי. הזנב משמש
לייצוב
הטייארה בעת מעופה.
גם אבי, שהיה אז ילד בן שלושים, מרצה אותי ועושה לי
טייארה,
אך הוא מסרב לעזור לי להעיף את העפיפון ואני מנסה לבד,
ללא
הצלחה. החברה' עוזרים וכשהטייארה למעלה, אני מאושר.
כל יום יוצאים החברה', מעיפים טייארות והחוטים מתבלים
ולפעמים,
כשהרוח חזקה, קורה וניתק חבל והטייארה בורחת ואז כל
הצוותים
רודפים אחריה, מי ברגל ומי באופניים. לפעמים הרוח כה
חזקה שלא
מוצאים את הטייארה.
בתקופת הטייארות משדרגים את המשחק. משפצים את הטייארות,
מחליפים חוטים. לומדים לשלוח לטייארה מכתב: לוקחים
דף-נייר,
עושים בו חור ומשחילים דרך סליל החוט והרוח מושכת את
המכתב,
לקול צהלת החברה'. שדרוג נוסף: לטייארות הגדולות קשרו
לזנב פנס
עם נר בוער
המוגן מהרוח ועם חשכה נראו אורות, "שדים", בחושך.
כל השכנים היו יוצאים לרחוב וצופים במחזה המרהיב ואז,ערב
אחד,
כשהרוח החזקה קרעה חוט, הטייארה ברחה והחברה' לא הצליחו
לתפוס אותה.
למחרת היום הופיעה בעיתון ידיעה על דליקה מוזרה שפרצה
בשדות
הקוצים ליד כפר עטה.
יעקב משולם, כרמיאל, 27.2.07