12.1.07
עוד על האחד במאי
בקריית-חיים מאת יעקב משולם
( "תגובה" לזכרונות של גדעון שדמי )
יום חג. לא עובדים, לא לומדים. כל הקריה כמרקחה.
החוגגים – כל תושבי הקריה, לרבות הילדים.
בבית-אבא, בבית-הספר ובתנועות- הנוער, כולם כולם ספגו
את טעם
המעמד. אמנם מפורד ומפורר, אבל מעמד.
כבר מבעוד יום לבשה קריית-חיים אדום. על גג כל בית
– הדגל האדום.
בבית אימא מגהצת חולצה כחולה, מי עם שרוך לבן ומי עם
שרוך אדום
ועניבות ירוקות, כחולות ועוד.
בערב, המון ילדים ונוער זורמים מבתיהם, כל אחד לעדתו:
לנוער העובד,
לשומר הצעיר, למחנות- העולים, לגורדוניה. כל סניף, כל קן, מקיים
מסדר חגיגי לכבוד המעמד, לכבוד החג. מדליקים כתובות-אש,
מעלים
משואות
ולאחר המסדר, בו נאמרות מלים כדרבנות על הגשמה, על
עצמאות ועל מדינה, מתחילות התהלוכות הגדולות.
כל תנועה מכריזה על מידותיה ומעלותיה וכל ההולך בראש
נעריו
צועק בקול גדול: " ש ו מ ר י ם , ר ג ל !" וכל התהלוכה אחריו
בקול
ניחר, שלוש פעמים: " ה ש ו מ ר ה צ ע י ר !" וכדרכם גם הנוער
העובד, המחנות העולים וגורדוניה וכולם שרים, בהתלהבות
ובכובד
ראש. בהגיעם לנקודת גמר התהלוכות, היו מתחילים להתערב
זה בזה
וויכוחים היו פורצים וכולם מנסים לשכנע את כולם, בדבקות,
באדיקות – ברצינות תורתם.לאחר הויכוחים הייתה כל תנועה
נאספת
שוב וכולם הולכים לקומזיץ, לאפות פיתות, לבשל קפה,
לשרוף
תפוחי-אדמה במדורה ולעשות פופ קורן על פח, שלא להזכיר
בעלי-חיים.
כך – עד השעות הקטנות של הלילה, בשירי ערגה ועצב.
הולכים הביתה, חוטפים תנומה קלה של שעות אחדות.
למחרת היו כל הילדים והנערים מצטרפים לאבותיהם ונוסעים
לעיר הגדולה, לחיפה, שם הייתה התהלוכה הגדולה.
חבורות-רוקדים, תזמורת מכבי-האש, עובדי מפעלי-ההסתדרות
ומפעלים
אחרים וכן קבוצות רקדני הפועל ותנועות-הנוער.
כך היה מסתיים החג, שנשמר שנים רבות במתכונתו – עד
אשר... !